מחדל בצה"ל: כך גנבו חיילים נשק ומכרו לעבריינים

כשבועיים לאחר הפרסום על הגניבה ממחסן הנשק של צה"ל, חושף ynet לראשונה את פרטיה המלאים של אותה פרשה חמורה - שבה, במבצע מתוכנן מראש, בקור רוח מצמרר ותחת מעטה חשאיות, הוציאו במהלך ספטמבר האחרון שני חיילים - טבח ומאבטח במקצועם - 12 כלי נשק חדשים מבסיס במרכז הארץ, והעבירו אותם היישר לידי משפחות הפשע והעולם התחתון.

למרות שנורות האזהרה בהקו ובלטו, לא ידעו מפקדיהם של החיילים ולא שמעו מאומה - עד שכחודש אחר כך, חשף מידע מודיעיני שהתקבל מחוץ לצה"ל באופן כמעט אקראי את המחדל ואת מימדיו העצומים.

פרצה קוראת לגנב. בסיס "גפן", שם אירעה הגניבה (צילום: אבי מועלם) 

אותם חיילים נעצרו, אבל על מקום הימצאם של כלי הנשק, כמו גם מעל שאלות רבות נוספות העולות מפרשת גניבת הנשק ממחסן 106, עדיין מרחפים סימני שאלה גדולים ומטרידים. "לא ניתן לעבור על אירוע כזה לסדר היום", אמר קצין בכיר שהדגיש: "יש כאן גם אחריות של מפקדים, ואנו נטפל בעניין".

ב-11 באוקטובר התקבלה הודעה בהולה במצ"ח ובמפקדת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) של צה"ל. השעה הייתה 13:30, כשנמסר כי בעת ניפוק מקלעים לאוגדת איו"ש מבסיס האחסנה "גפן" שבפאתי מושב מצליח שבשפלה. לפתע התברר כי ב"דולב", הקופסה שבה אוחסנו אמצעי הלחימה, שהובא ממחסן 106, חסר מקלע מא"ג אחד.

כמעט מיד התבררה חומרתו של האירוע, לא רק בשל שוויו הגבוה של המקלע, שמחיר יחידה אחת שלו נקבע על יותר מ-41 אלף דולרים, אלא בשל הסכנה הרבה שנשקפת מנשק כבד מסוג זה.

נשק מכל הבא ליד (ארכיון: דו"צ) 

ימים ספורים אחרי הגילוי המטריד, התייצב במצ"ח מפקד מרכז ציוד וחלפים (מצל"ח), אלוף-משנה נחמיה סוקל, האחראי על בסיס "גפן". הוא מסר הצהרה על האירוע וציין כי בעקבות אותה היעלמות מסתורית, הורה לעצור את כל הפעילות במקום לטובת עריכת בדיקה יסודית ודקדקנית, שכללה ספירה פרטנית של כל כלי הנשק ב"דולבים".

כל המאמצים הקדחתניים לאתר את המקלע העלו חרס, והתעלומה על מה שעלה בגורלו של אותו מא"ג שהוכנס ל"דולב" עוד ב-2004 נותרה בעינה. באותו שלב, איש לא העלה בדעתו כי אותה העלמות הייתה רק ניצניה של פרשה חמורה ורחבת מימדים הרבה יותר, בניצוחם של חיילים המשרתים בבסיס.

נשוב כעת כמה חודשים קודם לכן. רב"ט ק', המשרת כטבח בבסיס "גפן" ונהנה מתנאי שרות קלים, פונה לחברו - רב"ט מ', מאבטח מתקנים בבסיס המשרת לסירוגין אחת לשבועיים, ומעלה לפניו רעיון: להוציא יחדיו כלי נשק מהיחידה.

"הייתי בנשקייה וניטרלתי את האזעקה", התפאר הטבח - ושאל את חברו האם יוכל לאתר קונה שישמח לשלם עבור כלי הנשק סכומים נאים. אותה נשקייה אינה רגילה באופיה, שכן היא כוללת בתוכה כמה מחסנים ובהם רבבות כלי נשק. אותו מצבור עצום משמש את צה"ל בתקופות חרום, אך גם בשגרה.

בספטמבר החלה התוכנית לקרום עור וגידים. מאמציו של מ' המאבטח לאתר "קונה רציני", כפי שהורה לו חברו, נשאו סוף כל סוף פרי - כשהאזרח עבד ג'ובראן ביקש ממנו להשיג עבורו נשק. מאותו שלב החלו השניים לתכנן את ה"מבצע" שלב אחר שלב.

הם סיכמו כי ינטרלו את מצלמות האבטחה, ובעזרת מפתחות המחסן שיוציאו קודם לכן ממשרד המפקד - ייכנסו לתוך הנשקיה מבלי שאיש יוכל להבחין בהם. מועד הביצוע נקבע ליום שבו יוצב מ' בתורנות שמירה, כשעל שמירת השטח נקי יופקד טוראי ח' - מאבטח אחר, שיוודא שאיש לא ישבש את המזימה.

בשעות הצהריים של יום שני, 13 בספטמבר, ניגש מ' לקופסת הבקרה של מצלמות האבטחה, ומצא כי אלה היו כבויות בכל מקרה. בחצות הליל של אותו היום החלו הוא וחברו לפעול בהתאם לתוכנית: ק' פרץ לדלת המפקדה ונטל מהמקום את צרור המפתחות שעל מחזיקו נכתב: "מחסן 106".

אחר כך, פנו השניים ללשכת הרס"ר ולקחו מהמקום מספריים - שבעזרתם גזרו את הגדר ופערו בה פתח שדרכו יוכלו להעביר את כלי הנשק. האזעקה הייתה כבויה, וכשוידאו שאיש לא מבחין במעשיהם - פתחו שלושה "דולבים" ורוקנו מהם מכל הבא ליד: 10 רובי M16 בשווי של יותר מ-10 אלפים שקלים, מטול רימונים בעלות של כ-2,500 דולרים ומקלע מא"ג.

הכפפות מהמטבח שימשו לטשטוש הראיות

עוד קודם לכן, דאג ק' לצייד אותו ואת חברו בכפפות שנטל מהמטבח - כדי שלא להותיר טביעות אצבע או כל ראייה אחרת שתוכל לקשר בינם לבין הגניבה. כשסיימו לרוקן את כלי הנשק, סגרו את הקופסאות ונעלו את המחסן. אחר-כך, הם מיהרו להעביר בזה אחר זה את אמצעי הלחימה דרך אותו חור שפרצו בגדר - הישר לידיו של ג'ובראן. בתוך דקות ספורות נעלמו כלא היו 12 כלי נשק צה"ליים, בעלות כוללת של יותר מרבע מיליון שקלים.

אחרי ליל האירוע המשיך טוראי ח', המאבטח שסייע לשניים לפעול באין מפריע, להגיע לבסיסו כרגיל. במקביל, החלו אנשי היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות (ימל"מ) של מצ"ח לחקור את הפרשה לאחר גילויה - כשק' סיים בינתיים את שירותו בתום שנתיים והשחרר בבקו"ם.

המאבטח השני וידא שהשטח נקי, והגניבה החלה (צילום ארכיון)

בכל אותה תקופה, עשו רוב כלי הנשק שנגנבו את דרכם לידי גורמים עבריינים בצפון הארץ - כשג'ובראן גרף בזכותם לכיסו יותר מ-200 אלף שקלים. מי שדווקא לא גזר את הקופון מהמבצע הנועז הם מ' ו-ק', שלא קיבלו לידיהם סכום של "מ-150 אלף שקלים ועד מיליון" מג'ובראן - כפי שזה הבטיח להם. רק אתמול הוגש נגדו כתב אישום על חלקו בפרשה.

בעוד שבימל"מ המשיכו לחקור במרץ את הפרשה והחלו לבחון את נהלי האבטחה בבסיס, הגיע ג'ובראן לתחנת משטרה, וכשהוא נסער הגיש תלונה שבה טען כי הוא נתון לאיומי עבריינים על-רקע אותה גניבת נשק. זמן קצר אחר-כך, הוא גולל באוזני החוקרים את מלוא פרטי הפרשה, תוך שהפליל לעיניהם את מ' בשיחת טלפון שערך עמו מולם.

אותה השיחה מ-18 באוקטובר הצליחה להדהים את החוקרים, ותמלילה הגיע לידי ynet. עבד: "אם אני בא אליך עם ה-150 אלף... ועוד 20 אלף על שלושה M16, אתה יכול לארגן לי?". רב"ט מ': "לא איזה, עכשיו אין מצב, אחי". עבד: "היה יכול להיות איזה בעיה באחד ה-M16, אמרו לי לא עובד". רב"ט מ': "מה פתאום, אלה פטישים אחו שרמוטה, אתה לא מבין איזה חדשים-דנדשים".

באישון לילה, דרך הגדר - הנשק הועבר לקונה (ארכיון: צפריר אביוב)

מאותה נקודה, הייתה הדרך למעצרם של השניים קצרה מאוד. תחילה הם העדיפו לשמור על זכות שתיקתם, ואחר-כך החלו לנסות לבחון מה כבר הגיע לידיעת החוקרים. כעבור זמן לא רב הם כבר סיפרו את הכל ושיחזרו את המעשה. הם אמרו שאת מחסן 106 הם בחרו באקראי, וכך גם את כמות הנשק שגנבו - שנקבעה כשחשו שנטלו מספיק מהם.

הרקע לפרשה, כך התברר, היה ניסיונו של מ' לכסות חוב של עשרות אלפי שקלים שצבר באמצעות מכירת הנשק. אבל מניע של ק' היה מעט שונה. כך תועד בתמליל חקירתו: חוקר: "למה עשית את זה?" רב"ט ק': "לא הייתי צריך כסף, לא היו לי חובות או משהו, סתם חשבתי על דרך לעשות כסף ואז עלה לי רעיון לקחת נשקים מהנשקייה ולמכור אותם".

חוקר: "איך לקחת את המפתחות?" רב"ט ק': "פרצתי דלת ראשית למפקדה עם מוט ברזל... זה לא היה קשה, חיפשתי מפתחות עם כיתוב... בסוף נעלתי הכל". חוקר: מעבר למקרה הזה, היו עוד גניבות? רב"ט ק': "כמו כבר שפכתי הכל על השולחן, לא היו עוד מקרים".

במהלך השבוע הוגשו כתבי אישום חמורים נגד מ' נגד ק', המייחסים להם הוצאת נשק ועבירות אחרות. פרקליטו של רב"ט מ', עו"ד יוסי זילברברג, סיפר כי שקע באותם חובות עקב הימורים. "מצבו הנפשי היה קשה והוא אף ניסה לשים קץ לחייו. החייל התבקש על-ידי אזרח לספק נשק ונאלץ לעשות זאת, ולאחר תקופה קצרה ביקש ממנו להשיב את הרובים. עם מעצרו, הוא הודה בכל והביע חרטה עמוקה על מעשיו".

נגד חברו המאבטח, ח', שהעלים עין מההתרחשויות - טרם גובש כתב אישום סופי. סנגורו, עו"ד צדוק חגי, טען כי חלקו בפרשה זעום, על אחת כמה וכמה ביחס לחבריו. "אין סיבה להאשימו בעבירות חמורות. אנו נפעל בכיוון הזה גם בהיבט העונשי".

איפה הנשק? אולי לא נדע לעולם

אמצעי הלחימה שגנבו השניים טרם הושבו לצה"ל, וספק אם אי-פעם יחזרו למחסן הצבאי. עם סיום חקירת הגניבה, מתחילים בצה"ל לבחון היבטים חמורים נוספים של הפרשה - ובמרכזם החשד למחדל הקשה של מפקדי הבסיס.

בדיקה ראשונית של מצ"ח העלתה חשש לכשלים במערכת האבטחה שאפשרו לשניים לגנוב את הנשק. "כל נגיעה בגדר אמורה להפעילך אזעקה ולהיות משודרת לחמ"ל היחידה", נכתב בדו"ח בדיקה פנימי. "מהבדיקה עולה כי מחסן 106 לא משדר לחמ"ל וכי לא כל המצלמות פועלות. אלה שכן פועלות - מצלמות בשחור לבן וכמעט ולא ניתן לצפות בהן, מאחר שציוד ההקלטה ישן - לא ניתן להקליט".

באותה פרשה, כמו במקרים חמורים קודמים, ניצלו חיילים ידע ונגישות רגישים שהופקדו בידיהם למטרת פסולות. עו"ד בני קוזניץ, מומחה למשפט צבאי, שטיפל בכמה פרשיות דומות אמר כי "ישנם חיילים רבים שנתונים ללחצים שונים מצד גורמי פשיעה עקב הנגישות הטבעית שלהם לאמצעי לחימה. אין להם למי לפנות והם אינם חשים שהמפקדים יכולים לסייע להם בתחום הזה".

זו הסיבה שלדברי קוזניץ, "בסופו של יום אנו מגלים מאוחר מדי על אותם לחצים - בין כתלי בית הדין הצבאי". הוא ציין כי לרוב זוכים חיילים שהיו מעורבים בפרשות מסוג זה לעונשים חמורים יותר מאלו שמוטלים על האזרחים, מה שלדבריו רק מדרבן את האחרונים להמשיך להשיג נשק צה"לי בדרך זו.

אלוף-משנה (מיל') עו"ד שמי כהן היה מפקד מצ"ח בין 2002-2005, וכבר במהלך כהונתו זיהה את אותה תופעה מטרידה ודיווח עליה לרמטכ"ל דאז, משה (בוגי) יעלון - שכינה אותה "תת-תרבות עבריינית".

כהן סיפר כי "מניתוח שביצענו במצ"ח עלה שרוב הגניבות, כ-80 אחוזים מהן, מתרחשות בבסיסים עורפיים ובמקומות שבהם משרתים חיילים מרקע כלכלי ואישי קשה. הם טרף קל עבור העבריינים".

כהן סבור כי כדי להילחם בתופעה באופן יעיל, על הצבא להכיר בכך שגורמים פליליים הצליחו לחדור לשורות צה"ל ומשתמשים בחיילים.

מענה הולם לכך, לדעת כהן, יתבטא במתן חיזוק משמעותי ליחידת מצ"ח באופן שיגביר את יכולתה להתמודד עם עבריינות קשה ויספק לה את הכלים לכך. צעד חיוני נוסף, לדעת כהן, יהיה ביצירת מנגנון בסיוע המפקדים שידע לזהות מראש חיילים בעלי פרופיל בעייתי ופוטנציאל לחבור לגורמים פליליים חיצוניים שניתנה להם נגישות למצבורי נשק.

מהלך כזה יוכל, אולי, למנוע גם את המחדל הבא בדרג הפיקודי. "בכל פעם שהצבא הטיל אחריות אישית על המפקדים, אותם מפקדים הניבו תוצאות. כשהם יבינו שהקריירה שלהם מוטלת על הכף, הם יפעלו, יבקרו וידאגו לצמצם את התופעה".