כרמלה, גיבורות אחרות הגיעו

"כרמלה, אורחים נוספים הגיעו", קורא הרב לאשתו שנמצאת במטבח באחת הסצינות המוכרות בסרט "חגיגה בסנוקר". כרמלה המדוברת יוצאת מדי פעם מהמטבח כשהיא עטויה שביס ואוחזת במצקת, או מגבת, או כלי אחר המייצג את שיוכה הטבעי למטבח.

כרמלה היא אחת הנשים הדתיות הראשונות בקולנוע הישראלי. וקשה לומר שהופעתה מחמיאה למגזר, ולנשים שלו בפרט. גם נשים דתיות אחרות שהבליחו במהלך שנות ה-70 בקולנוע הישראלי היו לרוב נחמדות מבתים טובים, עם מראה והתנהלות סטריאוטיפים להחריד.  

בכנס "ייצוגי נשים בקולנוע הישראלי", שיתקיים ב-18 בנובמבר במכון שכטר בירושלים, יצביעו מרצים מעולם הקולנוע על מגמות שינוי מעודדות ביחס לאישה. הבמאית והמרצה לקולנוע עינת קאפח תבחן בכנס את דמותה של האישה הדתית בקולנוע הישראלי ואת הדרך שעשתה מהמטבח לסלון.

גיבורות חלשות

"עד שנות ה-90 הדת נעדרה כמעט לגמרי מן הקולנוע הישראלי, ונשים דתיות היו ממש נדירות", אומרת קאפח. "אם הן הופיעו, לרוב היה זה בסרט בורקס בתפקיד סטריאוטיפי. הן בישלו, או שרצו לחתן את אחד מילדיהן. הן לא הופיעו כגיבורות. הן היו פסיביות והדת הוצגה בעילגות".

בשנות ה-80 עסק המסך הגדול בעיקר בסרטים בעלי אופי פוליטי, או עם צבעי מלחמה, ובעשור שלאחר מכן החלו היוצרים להתעסק יותר במה שקורה בחברה. אז גם הופיעו דתיים ודתיות. "'שורו' הוא אחד הסרטים הראשונים שמסמן את המעבר לעיסוק בתרבות שלנו, ובתוכה החיפוש אחר רוחניות בתל אביב הריקנית", אומרת קאפח. "גם נושאים אחרים שנשארו בצד, כמו הפריפריה, מקבלים יותר מקום על המסך.

"בסרט 'שחור' של חנה אזולאי-הספרי, אנחנו כבר פוגשים נשים דתיות חזקות ודעתניות, אבל הסרט לא עוסק בדימוי של האישה, אלא בדימוי של המזרחיות. 'שחור' לא מבקש להציץ לעולם נשי, אלא לעולם מזרחי שאינו סטראוטיפי, והוא עושה את זה בין היתר באמצעות הנשים".

הבמאי הבולט ביותר שהביא איתו לקולנוע את החברה הדתית היה יוסף סידר. אצלו חובשי הכיפות והשביסים הם הגיבורים, אבל גם כאן הגיבורות הדתיות הן לא ממש שובות לב.

"בסרט הראשון שלו, 'ההסדר', מופיעים אנשים דתיים, אבל הסיטואציה היא פוליטית וגברית", אומרת קאפח. "ארבע שנים אחר-כך, בסרט 'מדורת השבט', יוצא סידר בביקורת על מפעל ההתנחלויות ועל אנשי גוש אמונים. הוא מציב במרכז שלוש נשים שנתקלות בהתלבטות חברתית. הדתיות בכלל לא עניין. אבל אלו נשים שהן קורבן פאסיבי. הגיבורה היא אם חד הורית, וזה מיד הופך אותה חלשה בעיניי החברה הדתית ובעיניי הגרעין שאליו היא רוצה להצטרף. האמא שלא מתקבלת לגרעין ההתיישבותי משלימה עם זה. הבת הקטנה עוברת ניסיון לאונס. האג'נדה של הסרט הוא לא נשים, והאישה מתקבלת בו כפגיעה".

אז יש סרט שבו נשים דתיות עוברות מסך טוב?

"אין הרבה כאלה. ב'מדורת השבט' אתה מרחם על הגיבורה, ב'אושפזין' יש אישה נהדרת, אבל מאוד ברור לאן ולְמה היא שייכת. הסרט מעוגן כולו בעולם החרדי והדילמות מגיעות משם. בסרט 'חופשת קיץ' יש לנו משפחה חרדית דומיננטית, שמה שמבליט אותה זה הכעס המוקפד שלה על בעלה שאחראי בעיניה על מות בנם. הכעס הוא זה שהופך את הנוכחות שלה לחזקה, הביקורת כלפי בעלה וכלפי שמיים מאוד חזקה, וזה נותן לה אמירה האישית. אבל לצד זה, היא נשארת אישה חרדית-פאסיבית שמקומה בבית מאוד ברור.

"למעשה, אין כמעט סרטים שבהם אני אוהבת את הגיבורה הדתית. אולי הדמות של רוחל'ה בסדרה הטלויזיונית 'במרחק נגיעה'. היא היתה גיבורה מאוד מיוחדת. היא הציגה דמות של בחורה חרדית מקסימה, צנועה וחסודה שמתאהבת בבחור הלא נכון. היא דמות שאפשר להתאהב בה".

העולם שייך לצעירות

אז מהיכן תבוא הישועה לדמות האשה הדתית? קאפח שמה את יהבה על הדור הצעיר. "האישה הדתית בקולנוע הפכה בעשור האחרון לדמות יותר עגולה, יש לה היבט מעבר להיותה אשתו של, והיא יכולה להיות בדילמות שונות ולא רק כאלה הקשורות לחיים הדתיים. בעניין הזה בית ספר 'מעלה' עשה מהפכה. הוא הוציא לשוק אנשי מקצוע שמציגים הצצה לחייהן של נשים עם דילמות אישיות. 

"הנה למשל הסרט 'אמא של שבת'. זהו סרט נפלא שמתרחש בשבת אחת שבה באות שלוש בנות נשואות אל ביתן של אימן האלמנה. הסרט עוסק בשאלה האם האם מסוגלת לקבל את הבחירות שעשו הבנות שלה, זהו סרט

על מערכת יחסים ומציג דמויות שלכל אחת מהן יש רצונות משלה. זו דוגמא נהדרת לסרט שעושה חסד עם נשים דתיות. גם בתוכנית הטלוויזיה 'סרוגים' הדילמות לא קשורות לעולם הדתי. הגיבורות רובן שלמות עם העולם הדתי, והחיפוש שלהן הוא אחר מערכת יחסים. אני חושבת שיש רוויה מהדילמות ההלכתיות".

יש משהו משותף לגיבורות הדתיות של הקולנוע?

"הלבוש. אני חושבת שמעבר לבגד, זה משנה כשהן נראות טוב. כשהופיעה טלי שרון ב'סרוגים' כבחורה דתית זה עשה טוב, כי ראו בחורה דתית וחתיכה. דתיות נתפשו בעבר כמשהו רחוק, זר ומאיים. ראו אותן לרוב עם פיאה או שביס, אז הלבוש עושה משהו, זה מציג צד אחר".

אז כל מה שהן צריכות זה להתלבש יפה?

"מה שצריך זה שנשים דתיות יכתבו יותר סרטים".