בנים שרוצים להיות בנות שרוצות להיות בנים

אידאל היופי הנשי השתנה מאוד בשלוש העשורים האחרונים. באייטיז הובילו את עולם האופנה דוגמניות הדומות לאמזונות. נשים גדולות מהחיים, גבוהות, ענקיות וסקסיות, כמו כריסטי ברינקלי ואל "הגוף" מקפירסון. בתחילת שנות התשעים החל עידן הסופר מודלס. באותן שנים נעמי קמפבל, לינדה אוונג'ליסטה וסינדי קרופורד לא יצאו מהמיטה בשביל פחות מ-10,000 דולר ליום, וסמל השלמות היה, ובכן, שלמות.

ב-1993 קייט מוס הכירה לעולם את ההירואין שיק, והיום, יותר מתמיד, נראה שחוסר שלמות ופגמים קטנטנים הם המאפיינים האמיתיים של עולם האופנה. הקו בין יפה למכוער היטשטש, ויחד איתו ההבדלים בין מושלם לפגום, בריא וחולה, ואפילו בין גברי לנשי. בנסיבות האלה, קל להבין איך הדוגמניות החמות של עולם האופנה עכשיו הן בכלל דוגמנים.

מה הן עושות - סליחה, עושים! - שם ביער? קאזייה ודוגמן נוסף בהפקה לווג פריז (צילום: סטיבן קליין, מתוך ווג פריז)

ווג פריז ידוע כשלוחה הפרועה והאוונגרדית של מגזין האופנה הוותיק, אך המגמה הזו שם לא נגמרת בצילומי הכרומו של קאזייה ולארה סטון, שצילם סטיבן קליין. גם דוגמן העל מתיאס לאורידסן (שנבחר לאחרונה להוביל את קמפיין ארמאני דיאמונדס לנשים וגברים במקום השחקן ההוליוודי ג'וש הרטנט) הצטלם לגליון האחרון של מגזין האופנה הסקנדינבי דנסק, בעודו מאופר למשעי ולבוש בחצאית.

בראיון שקיימנו אותו השבוע הוא מספר על החוויה : "לא עשיתי בכלל עניין מהקרוס-דרסינג שרצה הנריק (בולוו, הצלם שעמד מאחורי ההפקה. ר.י). חשבתי לעצמי שזה יהיה כיף לעשות משהו מחוץ לקופסה, משהו שונה. ובכל זאת, ואחרי שעשיתי את זה, אני לא בטוח שהייתי עושה את זה שוב. זו חוויה טריקית, ואתה לא תמיד יכול לסמוך על התוצאות ואיך אתה תשתקף מהן, במיוחד במקרה שאתה מצטלם עם צוות לא מוכַּר. במקרה של דנסק, עבדתי עם צוות שמורכב מחברים קרובים וידעתי שאני יכול לסמוך עליהם. היה לי ברור שבולוו והצוות יקחו את זה לצד האמנותי בלבד, ולא ינצלו לרעה את הפוטנציאל הרגיש שבסט כזה. זה לא תמיד ברור מאליו". 

חוויה טריקית, ללבוש חצאית (ומקלדת). מתיאס לאורדיסן. (צילום: הנריק בולוו למגזין דנסק)

ליידי גאגא כגבר בהפקת אופנה, גברים בבגדי נשים בשאנל

אבל עם כל הכבוד לדוגמנים אנדרוגיניים שמוכרים בעיקר בקרב קהיליית האופנה, נראה שהדוגמה הכי קיצונית של קרוס דרסינג היא זו שהעלה המגזין קנְדי. גם חדי העין שיבחנו לעומק את התמונה שצילם הצלם הפרובוקטיבי טרי ריצ'רדסון, לא יצליחו לזהות ללא עזרת הכיתוב את מי שעומד מאחורי האיפור הכבד והסטיילינג של שנות השמונים. לא מצולמת כאן דוגמנית, אלא השחקן ג'יימס פרנקו ("ספיידרמן", "לאכול, להתפלל, לאהוב"), שמצולם כשהוא לבוש ז'קט שחור ודרמטי, פניו מאופרות בכבדות, והוא עמוס בתכשיטים.

המגזין, שמגדיר את עצמו כ-"מגזין האופנה הראשון שמוקדש לחלוטין לחגיגה של טרנסווסטיות, טרנסקסואליות, קרוס-דרסינג ואנדרוגיניות" בהחלט נושא את הנס המדובר. דפדוף בעיתון, שיצא במהדורה מוגבלת של 1,000 עותקים בלבד, יגלה שם הפקות אופנה בכיכובן של כוכבות דראג נוספות כמו אמנדה לאפור, המוזה של דיוויד לה שאפל. עוד בטשטוש המגדרי: ליידי גאגא, שצולמה ל-GQ היפני כגבר איטלקי בשם ג'ו קלדרון וסדרת צילומים חושפנית במיוחד  של מגזין פרפל, בכיכובה של דוגמנית העל פרייה בהה אריקסן, המותחת לקצה את הגבול בין אידאל הרזון הנשי לאנדרוגיניות.

הטרנסקסואליות והטשטוש המגדרי לא נשארו נחלתם הבלעדית של המגזינים. גם בתי האופנה הגדולים מצאו עצמם משחקים על קו התפר שבין גברי לנשי, לא רק בבגדים, אלא גם בדוגמנים. שאנל העלו למסלול השנה דוגמנים גברים לבושים בז'קטים המפורסמים שלהם, במותג העור פנדי בחרו דווקא בדוגמן באטיסט ג'אביקוני לפרסם את ליין הנשים שלהם וריקרדו טישי, המנהל האמנותי של בית האופנה המתקמבק ז'יבאנשי, הציב את הטרנסקסואלית ועוזרתו האישית לאה בראש קמפיין החורף של המותג. לאה, עד לא מזמן ליאו, החלה את דרכה בעולם האופנה בתור אסיסטנטית של טישי, ובעידודו עברה את תהליך המהפך מגבר לאישה.  

טישי עצמו העיד שהיא תמיד הייתה נשית ואריסטוקרטית, ואמר ששילובה בקמפיין מציג בצורה הטובה ביותר את הפיצול והקרע בין הגבריות לנשיות. אנחנו נוסיף ששילובה מגלם בתוכו גם את הפתיחות של עולם האופנה ושל צרכניו, לקבל דוגמנית-על שהיא יותר מעניינת ממושלמת. אשה, גבר, או משהו בין לבין שמסמל, מעבר לפרובוקציה והסקנדל, גם הרבה פלורליזם וחופש מגדרי.

ועוד לאה (שנייה מימין), הפעם בקמפיין החוצות של ז'יבאנשי (צילום: יחסי ציבור)