המולטיספירה: בלוגרים למען הולכים על ארבע

אפרים נגד שלמה, כמה אכזרי זה אכזרי, מי קיבל קומקום חשמלי לחג, חרם אריאל ועוד מהנעשה בבלוגים העבריים, בטוויטר ובפייסבוק

עידו קינןפורסם: 11.11.10 , 15:39

להקת הנח"ל נגד להקת חיל הים

אפרים שמיר, גיבור גיטרה, עדכן בפייסבוק: "ישבתי שעתיים על כסא אצל רופא שיניים והוא השמיע שעתיים את שלמה ארצי. הרופא קדח לי בפה וארצי חפר לי במוח. בחיים לא סבלתי ככה... מהרופא סבלתי פחות".

הבחירה בארצי הוכחה כמגנט רייטינג: הדאחקה התגלגלה לתקשורת והפכה למלחמה בין שני היוצרים. בן ארצי, הבן של, לא נשאר חייב ("כבן מסור אני מרגיש צורך לצאת להגנת אבא שלי למרות שאבא שלי בטח יתבאס עליי שאני מגיב") וכתב נואוט בפייסבוק: "אפרים שמיר, האם כתבת אי פעם שיר נצחי כמו ירח? האם כתבת אי פעם שיר אהבה ממיס לאחד מילדיך, כמו השיר טלפני טלפני שכתב שלמה ארצי לבת שלו? האם אי פעם כתבת בכנות ובחשיפה ריגשית שיר כמו רוב הזמן את אשתי?, האם אי פעם כתבת שיר געגועים כואב כמו לילה לא שקט לחבר שנפל האם אי פעם כתבת שיר אחד עמוק שאומר, משהו על הקיום שלנו כמו ארץ חדשה?" ולסיכום: "תבלה זמן עם הילדים שלך, תלטף את אשתך, תכתוב שיר במקום לייצר פרובוקציות בחצי שקל בפייסבוק כאילו היית נער ממורמר וחסר חיים בן חמש עשרה שמחפש תשומת לב".

תומכים ומתנגדים הגיבו אצל ארצי הבן ואצל שמיר. ארצי מחק את הנואוט שלו, שמיר כתב "If they can't take a joke fuck'm" (אם הם לא יכולים להתבדח שילכו להזדיין), ועדכן היום (ה') ש"ביום ראשון עוד פעם רופא שיניים...הלך עלי". כעת אומת המולטיספירה חזרה לעסוק בנושאים ברומו של עולם, כלומר הסטטוס של דנה ספקטור ורן שריג.

אקטואליה

רצח הילדות על ידי אמן העלה אצל נילי אורן תהייה סמנטית: "תמיד כשכתוב 'נרצחו באכזריות' אני תוהה האם יש דרך אחרת לרצוח. (...) בעיני כל לקיחת חיים של מישהו נגד רצונו היא אכזרית, בין אם זה נעשה בדקירה, הרעלה, הטבעה, הצתה, או השמעה בלופ של כל אלבומיה של סלין דיון. אם כי כמובן שהדרך האחרונה היא האכזרית ביותר".

אורי ברייטמן הסביר לה: "יש הרבה דרגות של אכזריות ברציחות. יש רצח-עם, שזה לא אישי ולא צריך להתרגש מזה. יש רצח מרחוק, עם כוונת טלסקופית והרבה גאוות יחידה. יש רצח מן האוויר, עליו מקבלים משכורת מעולה. יש גם רצח על רקע רומנטי, שזה סכין מטבח חלוד עם הרבה אמוציות. ויש דקירה מיומנת ליד מועדון לילה בארבע בבוקר, שזה כבר אינסטינקט קר נטול אכזריות. אני חושב שהאכזריות הכי גדולה היא זו של הרוצח השכיר. הוא רוצח בלי אכפתיות, ואחרי הרצח הוא ממשיך כרגיל". ישי רוזנבאום האיר את הסוגיה התקשורתית: "אין דרך יותר או פחות אכזרית לרצוח, יש רק דרך יותר או פחות דרמטית לנסח כותרת".

עומר כביר, שככתב טכנולוגי בכלכליסט דיווח על העלאת שכר של 10% לכל עובדי גוגל, מפקפק בחשיבות האייטם בכובעו הפייסבוקאי: "בלעדי: עובדי משרד רואי חשבון רוזנקרץ את מיטלמן קיבלו העלאת שכר בסך 12.5% ומתנת חג בדמות קומקום חשמלי משוכלל של אלקטרו-חנן".

שי רינגל על חרם האמנים על אריאל (לא הפונט, העיר): "מסכנים תושבי אריאל - עכשיו בשביל להצדיק את האידיאולוגיה שלהם הם יצטרכו ללכת לראות תיאטרון ישראלי".

על הכתיבה

המולטיספירה נותנת במה להרבה כותבים חדשים. חלקם מוצלחים מאוד, חלקם לא. הסוג השני מפריע לעיתונאי ובלוגר האוכל יאיר גת: "איזה יופי, פתחת בלוג מגניב על אוכל! חבל שאת לא יודעת לכתוב, לא מבינה באוכל, כותבת בדיוק כמו מאתיים בלוגרים אחרים וחופרת לנו על חייך המשעממים. אנא, פני את האינטרנט".

מיכאל זילברמן, בלוגר לא קטן בעצמו (טופס 630, GraffiTLV), כועס על גת: "איך נראה רוע לב חסר תכלית? ככה. לאיש הזה כואב שאנשים פותחים לעצמם חלקת אינטרנט קטנה משלהם. לא זכור לי שיש חוק המחייב יכולת כתיבה עילית ברשת, ובפעם האחרונה שראיתי, גם לא הכריחו אנשים לקרוא בלוגים בכוח. רוע לב נטו, התכונה הכי דוחה בעיני. איכס".

הכותבים הטובים מקבלים פניות מאתרים ופורטלים לכתוב עבורם. בחינם, כמובן. הבלוגרית והד"ר לפילוסופיה נעמה כרמי פשוט מסרבת: "הם, כמובן, בטוחים שהם מציעים לי את דיל המאה. הם אמנם לא משלמים במטבע קשה, אבל הם משלמים: הם הרי מפרסמים אותי. אזכה לחשיפה. אולי ליותר תעבורה לאתר שלי. רק שכאן זה לא איזה סטרטר שבעקבותיו מגיעות הצעות לכתוב בתמורה. לא, כאן ההצעות ממשיכות להגיע לכתוב בחינם. והם ממשיכים לחשוב שהם מציעים הצעה שאי אפשר לסרב לה. כי ההנחה היא שאני זקוקה להם ולכן אשמח לקבל פרסום וגם לשלם אתו במכולת". מומלץ לקרוא את הדיון בתגובות.

יסמין לוי, עיתונאית ופייסבוקאית, כועסת על פלגיאטים: "תופעה שמטריפה את לבי האנושי, שלא לדבר על העיתונאית שבי: אלה שראו, נהנו, צחקו, התרגשו ואז גזלו את הסטטוסים ולינקים שלכם והיו "נדיבים" ועשו שייר בלי קרדיט. מתעבת אתכם, אנשים קטנים. מאחלת שידחפו לכם אגודל במקום שכואב ושלא תזכו בלייק אחד עד מותכם".

שרית סרי מחזקת אותה: "ה'גנבים' האלה... מגיע להם עונש חמור: הלוואי ויפגשו את האקסים המיתולוגים שלהם באמצע הרחוב כשהם בדיוק באמצע ביס מנת שווארמה וכל העמבה נוזלת להם מצידי הפה והטחינה תטפטף להם על הבגדים. אמן."

צחוקים

עומר כביר מוצא נקודות זכות ונקודות חובה בסקייפ: "ההונאה המושלמת: לראיין בסקייפ עם חולצה מכופתרת, עניבה ותחתונים. מחסרונות הצ'ט בסקייפ: צריך למצוא נקודה בה הצד השני לא יבחין בכך שהבית נראה כמו מזבלה.

אסף לוי: "ביום שבו אהיה מבוגר מספיק על מנת להיות צעיר ברוחי - שמישהו יירה בי".

צביקה שפירא: "נכון לאתמול...עדיין לא קיבלתי טלפון מאריאלה ממפעל המנויים של מפעל הפיס".

פינת החי

נוית שם יזמה לפני שנתיים אירוע בשם "ארבע על ארבע", הופעות מוזיקליות שהכנסותיהן מועברות לעמותות למען בעלי חיים. שם פנתה לכמה פעילי מולטיספירה שיצטלמו עם כלבים לקידום האירוע השלישי בסדרה, שייערך ב-15.11 במועדון הבארבי עם הופעות של אמנים ובהם אסף אבידן, מרסדס בנד, איטליז ואונילי. הצילומים יודפסו על קנבסים ויימכרו באירוע, וגם ההכנסות הללו ילכו לתרומה.

המולטיספרים בתמונה: שורה עליונה: הדר אוקי, נוית שם, ליאל אלנקווה, חגית גדרון. שורה תחתונה: שי שוקר, עומרי חיון, קובי שטח. הכלב: אומץ על ידי משפחתו של חיון.