בעקבות הסערה: הופץ "קטלוג ציוני לתיאטרון"

בשעה שבפורום איגודי היוצרים עמלים על ארגון כנס חירום שייערך מחר (ו') באולם צוותא בתל-אביב, נחת על שולחנם של חברי המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ולאמנות, לתיאטראות ולתיבות הדואר של שחקנים וחברים באיגודי היוצרים "הקטלוג הציוני לתיאטרון".

"הקטלוג הציוני לתיאטרון". אלה שכן ואלה שלא

מאחורי הקטלוג, המציג בפני הציבור רשימת הצגות של תיאטרון הקאמרי ובית ליסין, המותרות או אסורות לצפייה, היא תנועת "ישראל שלי", אשר מגדירה את עצמה כתנועה הלאומית הציונית הגדולה בארץ.

"מעל עשרת אלפים חברי 'ישראל שלי' עושים פעולות קטנות כגדולות למען הציונות באופן יומיומי, מפיצים מידע, מפגינים ומתקשרים לנבחרי ציבור כדי לפעול ולהשפיע", נכתב באתר הרשמי של התנועה. במייל שהגיע ל-ynet כותבים מארגני יוזמת הקטלוג הציוני: "בעקבות חרם האמנים באריאל, יצאה תנועת ישראל שלי בקטלוג הצגות ייחודי: אילו הצגות לא לראות ואילו כן.

הצגות הקאמרי בקטלוג הציוני. "גטו" אסור, "זוהר" מותר

"הקטלוג, המעוצב בדומה לקטלוגים הקלאסיים של הקאמרי והבימה, מכיל את כל ההצגות שיעלו בחודשיים הקרובים, כולל מיקומן, התאריך ושעת ההצגה. לצד כל הצגה מופיע סימון אדום ב-X להצגה בה משתתפים אומנים סרבנים. הצגות אחרות, כאלה שבהם לא ביצעו אומנים אפליה בין הופעות בחלקי ארץ שונים מסומנות ב-V. גם אנחנו יודעים לעשות חרם".  

ואלו שמות

"לילה לא שקט". גם היא באסורות

גם ההצגה "הבאנליות של האהבה" בהפקת תיאטרון בית ליסין נמצאת ברשימה השחורה, זאת בזכות המחזאית סביון ליברכט והשחקנים עודד קוטלר ולאורה ריבלין. השתרבבו באופן תמוה לרשימה, למרות שאין להן קשר למכתב האמנים גם ההפקות "שירים מהבוידעם" של תיאטרון מיקרו ו"קרטושקס" של תיאטרון פלייבק, המתארחות באולם קפה תיאטרון של הקאמרי.

"זה הליך לא דמוקרטי"

הבמאי רוני ניניו, ממייסדי איגוד הבמאים, אמר בתגובה ל-ynet: "הקטלוג הציוני הוא חלק מתהליך מטריד שאנחנו עדים לו גם בקולנוע, ואין לי ספק שהוא יחלחל גם לאמנויות אחרות. זה לא יסתיים בעולם התיאטרון. אני פשוט לא מבין מדוע תיאטרון שעומד במחויבויות שלו ומחליף שחקן שביקש לא להופיע באריאל, צריך להעניש רק כי אותו שחקן חותם נמצא בשורותיו.

ההיכל באריאל. "החותמים על המכתב לא יזכו לתמיכה?" (צילום: עידו ארז)

"מעבר לכך, השיטה הזו של ענישה על אקט מחאה שהוא לגיטימי, גם אם אינני מחותמי המכתב, מסוכן. חלק גדול מהאמנים הם יוצרים עצמאיים שמגישים בקשות לתמיכות על סמך פרויקט. אם מחר פלוני יגיש בקשה לתמיכה, לא יאשרו לו כיוון שהוא מחותמי המכתב? או אולי יקבל פחות מכיוון שהוא נתפס כלא ציוני? על פי מה שקורה, זה בדיוק מה שיקרה ואני לא מבין איך האחד קשור בשני. על זה אני מוכן להגן בחירוף נפש, גם אם לא חתמתי על המכתב".

"להוביל שינוי, לא ניכור"

הבמאית אורי אגוז, ממייסדי איגוד הבמאים, אמרה בתגובה: "סימון של הצגות כראויות או לא ראויות לצפייה הוא בעייתי. צפייה בתיאטרון אמורה להיות חופשית כשלכל אדם הזכות להחליט בעצמו במה לצפות ובמה לא. מצד שני, עצם ההחלטה לקרוא לחרם על אריאל גם בה יש הוצאה של קבוצה גדולה מחוץ לשיח, והפיכתה למשהו שאינו לגיטימי.

"שדה האמנות הוא כזה שחייב להתקיים בו דיאלוג. גם כשנוקטים בו פעולות שאמורות להביע מחאה, המקום הזה חייב להיעשות בדיאלוג.

מה שקורה פה זה דברים שהולכים ומקצינים ושיח שנעשה יותר ויותר מקוטב. צריך להיות חופש ביטוי ודעה לשני הכיוונים, ומתוך מקום שרואה את הצד השני. כאמנים, יש לנו אחריות לזהות מגמות בעייתיות ולטפל בהן מהמקום היצירתי. אמנות היא עשייה פוליטית וחברתית חזקה, מעצם המקום של לרצות ולהגיב לחיים. כנושאי מסר, יש לזה אימפקט אחר. אבל צריך לעשות את זה ממקום שיוצר פתח להוביל שינוי ולא ניכור".

בתיאטרון הקאמרי העדיפו שלא להגיב לדברים.