עיין ערך מרכזי: אהבה
בקרב החרדים ובחלקים מהחברה הדתית-לאומית, ויתרו על האהבה לפני הנישואין בתקווה שהיא תפרח לאחריהם. הצבת הזוגיות של יצחק ורבקה לעומת זו של יעקב ורחל מלמדת עד כמה חשובה האהבה כבסיס לקשר
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין החברה הדתית-לאומית לחברה החרדית בא לידי ביטוי בשאלת הערך שיש לאהבה לפני הנישואים. בחברה החרדית מקובל שהחתן והכלה נפגשים פעמים בודדות עד להחלטה להינשא, שבדרך כלל אינה נובעת מתוך התאהבות של החתן והכלה זה בזה, שהיא כמעט בלתי-אפשרית בזמן הקצר של המפגשים ובאופיים. ההחלטה להינשא נעשית לרוב מתוך הסכמה לשידוך שהתקבל כבר על דעת ההורים, אלא אם כן יש לחתן ולכלה המיועדים הסתייגויות זה מזה. לעומת זאת, הגישה הרווחת בחברה הדתית-לאומית הייתה שההחלטה להינשא אמורה לנבוע מקשר עמוק ומשמעותי שנוצר בין שני בני הזוג, ומתוך רגשי אהבה כנים ואמיתיים.
אחת הטענות המרכזיות בעולם החרדי לתמיכה בכך שאין צורך להגיע לאהבה לפני הנישואין, מתבססת על האמור בפרשת חיי שרה – "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ" (בראשית כ"ד, סז).
הנה, התורה אומרת במפורש שרק לאחר הנישואין אהב יצחק את רבקה, ולא קודם לכן.
עם זאת, מובן שלא רק פסוק זה יצר את התופעה. הרתיעה מקשר של אהבה לפני הנישואין נובעת מגורמים שונים, ובהם החשש מפריצת גדרי הצניעות לפני הנישואין, הרצון לשמור על שליטת המשפחה בקביעת השידוך (מבלי להסתכן בהתאהבות בבחורה 'הלא נכונה' שבאה מהמשפחה 'הלא נכונה'), ובאופן כללי יותר - מתוך רתיעה מפיתוח עולם רגשי עצמאי בעל עוצמה.
לאחרונה, נכנס גם גורם נוסף לתמונה, ולמרבה הצער הוא מחלחל גם אל חלקים בתוך החברה הדתית-לאומית (בעיקר באגף המתחרד שבה): החשש שמא עודף החיפוש אחר האהבה יאריך את תקופת הרווקות, ואולי אף ינציח אותה. הפחד מפני התופעה המורכבת כשלעצמה של רווקות מאוחרת, מביא יותר ויותר אנשי הגות וחינוך גם בתוך העולם הדתי-לאומי לקרוא לבחורים ולבחורות שלא להאריך בחיפושים, לא לשגות באשליות אחרי אהבה "כמו בסרטים", ובמקום זה לצאת מנקודת הנחה שהאהבה תבוא לאחר הנישואין, ממש כמו אצל יצחק ורבקה.
מבלי להקל ראש בבעיות שציינו לעיל, סבורני שאין לקבל גישה זו של ויתור מראש על אהבה והתאהבות לפני הנישואין. האהבה שבין איש ואישה, בין חתן וכלה, היא מן המתנות הגדולות ביותר שנתן הקדוש-ברוך-הוא לבריותיו, ועליה אנו מודים לו בכל חתונה: "אשר ברא... חתן וכלה... אהבה ואחווה ושלום ורעות".
בדרך של יעקב
אל מול המודל של יצחק ורבקה, מציבה התורה בפרשת "ויצא" מודל שונה לחלוטין – אהבת יעקב לרחל. סיפור פשוט זה מרגש עד מאוד בעוצמתו, והפסוק "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כ"ט, כ) הפך להיות אחד מביטויי האהבה היפים ביותר בתרבות הכללית.
למרות שיש בכך הכללה, מכל מקום אין להתעלם מן ההבדל שמציגה התורה בין הזוגיות של יצחק ורבקה, לזו של יעקב ורחל. אצל יצחק ורבקה בולט חוסר התקשורת, המגיע לשיאו בשעה שרבקה מערימה על יצחק וגורמת לו לברך את יעקב בברכה שאותה ייעד לעשו. אצל יעקב ורחל אנו מוצאים אמנם בשלב מסוים משבר, בזמן עקרותה של רחל, כפי שעלול לקרות בכל מערכת יחסים בעולם, גם אם מושתתת היא על אהבה גדולה. אולם הם מתגברים על כך, רחל יולדת את יוסף ואת בנימין, והאהבה ממשיכה ללוות אותם גם שנים לאחר מותה הטראגי של רחל. נעלה מכל ספק, שיכולתם של יעקב ורחל לשרוד את המשבר נבעה בין היתר מהאנרגיה הגדולה שהונעה מכוחה של האהבה, שהייתה הבסיס לכל הקשר ביניהם.
האהבה שעליה מושתתת ההחלטה להינשא, ושהיא הבסיס לקשר הזוגי, היא הנחת יסוד פשוטה לאורך התנ"ך כולו. רק כך ניתן בכלל להבין את שיר השירים, שאמנם משל הוא ליחסי ישראל והקב"ה, אך מה טעם במשל אם איננו מבוסס על מציאות פשוטה, המתארת את תהליך ההתאהבות של שני בני הזוג, של הדוד המרעיף אהבה על הכלה. רק תשתית של אהבה המגיעה סוף סוף לידי ביטוי יכול להסביר פסוק כדוגמת "כמשוש חתן על כלה ישיש עלייך א-להיך" (ישעיהו ס"ב, ה). כיצד ישוש החתן על כלתו, אם הקשר שלו איתה איננו מבוסס על אהבתו אליה?
התורה איננה קוראת להדחקת האהבה, אלא להיפך – לרומם את האהבה, לשמור עליה בקדושה ובטהרה, ולבנות מתוכה בית יציב ונאמן בישראל. אמנם האהבה הרצויה אינה אמורה להיות "כמו בסרטים", המשקפים לא פעם התאהבות ריקה מתוכן וממילא גם שטחית וזמנית, אלא אהבה עמוקה ורצינית. מכל מקום, אסור בשום אופן לשדר לצעירים שהחיפוש אחר האהבה הוא חיפוש אבוד מראש אחרי רומנטיקה לא מציאותית.
אך לא זו בלבד שהקריאה לוותר על ההתאהבות כבסיס לנישואין היא קריאה להחמצת אחת מחוויות החיים הגדולות, אלא היא גם בסופו של דבר קריאה לנטילת סיכון גדול גם כלפי הנישואין עצמם. וכי מי יכול לערוב לבני הזוג שאכן אהבה תפרח ביניהם רק מכוח נכונותם להינשא זה לזה? ומה יקרה אם רגש זה לא יתפתח? קריאה זו, שבאה לכאורה מתוך דאגה למוסד הנישואין, עלולה בסופו של דבר להוזיל את משמעותו של מוסד זה, ולגרום חלילה למפח נפש שהשלכותיו מי יישורם.
מובן, שבצד טיפוח האהבה שלפני הנישואין, יש להדגיש שאין די בהתאהבות זמנית, ועל בני הזוג מוטלת החובה לשמר את האהבה לאורך כל הדרך, כדי שלא תדעך גם לאחר שנים רבות של נישואין והקמת משפחה. ברור גם, שישנם יוצאים מן הכלל, הן מבחינת אופיים הן מבחינת מצבם וגילם, שלהם ניתן להמליץ על נישואין גם בלא התאהבות; ואין ספק, שזוגות רבים יכולים להעיד על כך שאכן הם עצמם עברו תהליך חיובי של התאהבות דווקא לאחר הנישואין. אולם כדרך לרבים, פרשת "ויצא" מהווה קריאה לכל מחפשי הזיווגים לאורך הדורות: אל תוותרו מלכתחילה על אהבה! נסו ללכת בדרכם של יעקב ורחל, למצוא אהבה אמתית, עמוקה וטהורה, אהבה שתהווה תשתית לזוגיות נאמנה לאורך ימים ושנים.
לפנייה לכתב/ת 
