יומיים של חתונה דרוזית מפוארת בכפר פקיעין
כשהצלם אסף סולטן הכיר את ד"ר סלמן פלאח, הוא היה מוקסם מהרעיון שיוכל לצלם את חתונת בנו אמין עם נסרין, נכדתה של "סבתא ג'מילה". חתונה שמצליחה לשלב מסורת עם עדכניות
הכל התחיל ב-2009, בספר מאת ד"ר סלמן פלאח על העדה הדרוזית. בעקבותיו התחלתי להתעניין בחיי העדה הדרוזית ברמת הגולן. לשם כך יצרתי קשר עם ד"ר פלאח, והוא סיפר לי על חתונת בנו אמין בן ה-33 עם ח'יר נסרין בת ה-25, שעומדת להתרחש בקרוב.
כצלם אירועים שגם אוהב לחקור תרבויות, הרעיון להיות נוכח ולתעד חתונה דרוזית קרץ לי מאוד. כך מצאתי את עצמי ב-9 במאי 2009, בשישי בבוקר, בדרכי לכפר פקיעין בגליל העליון, שנמצא באזור הררי מקושט במטעי זיתים, נוף שמאפיין את מחוזותיה של העדה הדרוזית שחיה בגליל, בגולן, סוריה ולבנון.
התרשמתי שסיפור חתונתם של אמין ונסרין מהווה דוגמה לחתונה דרוזית עם ניחוח מודרני, כזו שמתאימה לזוגות צעירים רבים מהעדה הדרוזית שמנהלים אורח חיים מודרני לחלוטין, תוך רצון לשמר ולטפח את הערכים והמנהגים של העדה, והחתונה ביניהם, כמובן.
במהלך הביקור בפקיעין התוודעתי לבני הזוג: נסרין היא נכדתה של יצרנית מוצרי הטיפוח הטבעיים הידועה "סבתא ג'מילה". בן זוגה, אמין, הוא כאמור בנו של ד"ר פלאח, ממנהיגי העדה. הוריו של אמין מכפר סמיע, והוריה של נסרין מפקיעין. השניים הכירו במפגש משפחתי כשנה וחצי לפני נישואיהם בזמן שכלל לא חיפשו אהבה.
לשניהם היה ברור שיתחתנו רק עם בת או בן זוג מהעדה, כשמגורים משותפים לפני החתונה הוא דבר שלא נלקח בחשבון; זה נחשב טאבו בחברה הדרוזית.
הם לחצו ידיים לכל 1,000 האורחים
החתונה נערכה במשך יומיים, כשלכל יום הוזמנו כ-1,000 איש. לחתונה הדרוזית המסורתית יש שני חלקים: חתונה דתית, בה עורכים סעודה מרכזית לאורחים ובני המשפחה, וכולם משתתפים בטקס "אל- דוח'לה" בו מביאים את הכלה מבית הוריה, לבית הורי החתן. החלק השני כולל חגיגה שמלווה בדבקות - שירה וריקודים דרוזיים עממיים.
שני החלקים נערכים בזה אחר זה. בעבר הם נמשכו לא פחות משבעה ימים, אבל כיום במקרים רבים משך החתונה קצר יותר, כשאת החלק השני מעבירים לאולם. לבוש הכלה בשמלה לבנה ביום החתונה הוא מנהג חדש, אך הלבוש לשני המינים תמיד צריך להיות שלם וצנוע. אפשר להבין שגם חתונה שנמשכת "רק" יומיים, היא הפקה שלמה, ובמקרה הזה תוכננה במשך כתשעה חודשים.
היום הראשון היה יום שישי, ובהגיעי אל בית הכלה מיד קלט מבטי את נסרין הכלה, לבושה בשמלה ירוקה חגיגית, כשהיא מוקפת בבנות שישבו יחד תחת סוכה ירוקה בחצר ביתה. הנהנתי לשלום והצטרפתי לגברים שהתקבצו לצורך החתימה על הסכם הכתובה. לאחר החתימה על הסכם מול איש דת דרוזי ולחיצות ידיים הדדיות בין כל המשתתפים, צעדו המשפחות יחד לאולם סמוך, בו נערך טקס קבלת פנים ארוך וארוחה דרוזית מסורתית. בהגיעי לאולם הבנתי שמדובר בחתונה מכובדת וגדולה במיוחד.
בכניסה אחת עמד אמין עם אביו ופמליית המכובדים. הם דאגו ללחוץ ידיים לכל 1,000 האורחים שהגיעו, ביניהם מכובדים גדולים מהעדה הדרוזית. בכניסה אחרת עמדה נסרין עם אמה ועם אם החתן וקיבלו את הנשים שהגיעו לאירוע.
הזוג תלה בצק בצורת לב על קיר הכניסה לבית
ביום השני הגעתי לאולם בפקיעין ומצאתי חניון עמוס לעייפה. האורחים צעדו לכיוון האולם, וקרובי משפחה ואורחים מכובדים התכנסו במעגל גדול בפתח האולם המרכזי. המעגל נחלק לשניים: צד הכלה וצד החתן. הטקס התנהל בסדר מופתי, כשצידו של החתן ביקש בקריאה משותפת את ידה של הכלה מהצד השני.
לאחר הטקס נכנסו האורחים למכוניות ונסעו בשיירה לבית הורי החתן בכפר הסמוך. שם נערך טקס ה"דוח'לה" המסורתי, לפיו הכלה מגיעה לפתח בית הורי החתן, מדביקה בכניסה או מעל לדלת גוש בצק מעורב בפרחים וכסף. אחריה מגיע החתן ועושה את אותה פעולה של הדבקת הבצק, מסיר מעל פני הכלה את המטפחת המכונה "מנדיל", ואומר לה "ברוכה הבאה".
בזמן שהאורחים התקהלו מחוץ לבית, עליתי למרפסת השכנים, משם יכולתי לצלם את הזוג שעמד בכניסה לבית, בזמן שהוגשה להם כרית ועליה בצק מעוצב בצורת לב, אותו הדביקו על קיר הכניסה. אחר כך נערך סבב קבלת פנים נוסף, במהלכו הצעירים הגישו אוכל למבוגרים.
בשלב זה נגמר החלק המסורתי של החתונה. כעת הגיע תורו של החלק החילוני. המשפחה והאורחים נכנסו למכוניות והמשיכו לחלק החילוני של החתונה: המסיבה.
- זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי
בכיכובם, מתנת בני רן הוצאה לאור.
לפנייה לכתב/ת 
