אובמה ונתניהו - מחצית שנייה

על-פי ה"פורבס", נשיא ארצות-הברית הוא כבר לא "האיש החזק בעולם", אלא דווקא נשיא הרפובליקה של סין העממית. ככה זה "כשהזמנים משתנים". ומיד לאחר הבחירות ממהר נשיא ארה"ב לנסוע לכלכלות המתעוררות באסיה. הנסיעה לאינדונזיה אינה רק מסע שורשים עבור אובמה: פתרון בעיית האבטלה (9.6%) בארה"ב והחזרת אמריקה למעגלי הייצור, מחייב

 הסכמי סחר וייצוא עם הענקים המתעוררים באסיה. האתגר למנהיגותו הוא ביכולתו לייצר סדר כלכלי חדש, תוך משא-ומתן קשה וכללי תחרות קשים בשווקים הבינלאומיים.

מוקדם ומוגזם להספיד את אובמה. שנתיים זה כמעט נצח בפוליטיקה. כ"נשיא האינטרנטי" הראשון בעידן הגלובליזציה, הוא כבר הוכיח את יכולתו לגלוש על גלי צונאמי, לאתר שגיאות ולהגיב מהר.

מירב הסיכויים, שלמרות הכישלון מבית, אובמה לא ייסוג מתוכניתו להביא להסכם מסגרת לכינון מדינה פלסטינית במהלך הקדנציה שלו. סדר היום והאידיאולוגיה שלו, בתוספת מחויבותו והרצון להצדיק את פרס הנובל שקיבל, מצביעים על כך שהוא ימשיך ללחוץ למימוש מדיניותו וחזונו, גם אם בכורח הנסיבות יחליט שהוא נשיא לקדנציה אחת בלבד.

חשוב לזכור, שלא הכול פוליטיקה פנימית. תהליך השלום מהווה ציר מרכזי באסטרטגיה של ארה"ב למזרח התיכון והמנוף לגיבוש קואליציה סונית מתונה, שתיצור חזית ותתן מענה לתוכנית הגרעין האיראנית ולנסיונות ההשתלטות העויינת בעזה, לבנון, עיראק ובמקומות אחרים.

ההזדמנויות לישראל

מבחני המנהיגות שעומדים בפני אובמה מבית, לצד התמיכה הדו מפלגתית והציבורית הרחבה בישראל, יוצרים חלון הזדמנויות די נדיר לנתניהו לשדרג את מעמדה של ישראל בניהול המשא ומתן עם ארה"ב. בהיסטוריה של תהליך השלום, שידע עליות ומורדות ב-30 השנים האחרונות, היה תמיד המרכיב החשוב בכל הסכם מו"מ ההבנות המוקדמות בין ישראל לארה"ב. כיום אובמה מבקש מישראל לשחק בקבוצה שלו על-פי תוכנית המשחק שהתווה. נראה, שבמחצית השנייה של המשחק הוא יהיה פרגמטי יותר, קשוב יותר ועם הערכה לגבי חשיבותה של ישראל, לא רק בקידום תהליך השלום, אלא גם במערך הביטחון הלאומי והבלימה האמריקנית במזרח התיכון.

גם אובמה יודע שמערכת היחסים האסטרטגית שבין ישראל לארה"ב הינה בעלת מימד מרכזי, הן בהרתעה והן בהגנה על האינטרסים של ארה"ב מול הקואליציה האיראנית הרדיקלית. אולם יותר מכל, דווקא על רקע האיום האיראני הגובר, מנהיגי מדינות ערב המתונות בוחנים יום יום את נחישות כוונותיו, מחויבותו ומנהיגותו של אובמה דרך הפריזמה של חוזק הברית הבלתי פורמאלית שבין ישראל לארה"ב.

התגברות הטרור האיסלאמי הרדיקאלי, מבית היוצר של אל קאעידה, גם הוא תורם לעליית חשיבותה של ישראל במאבק זה, כשאובמה נאלץ לחבוש בעל כורחו את מגבעת בוש - "מנהיג העולם החופשי במאבק בטרור". כל זה יוצר רקע נוח שבו נתניהו יכול לבוא לוושינגטון עם תוכנית מדינית משלו, שיש בה גם קווים אדומים (ירושליים, בקעת הירדן, גושי היישובים וגבולות ביטחון), אבל גם מרכיבים יצירתיים, שאותם יוכל אובמה לשלב בתוכנית הגישור שלו.

מה שעלול להידחות על-ידי הצד הפלסטיני והערבי כשהוא מגיע מנתניהו, עשוי בהחלט להתקבל ביתר הבנה כאשר הוא מגיע מבית היוצר של אובמה. זו אופציה שחייבים לקחת בחשבון, אם וכאשר המו"מ הישיר ייעצר סופית בגלל הסרבנות הפלסטינית.

הידיים של נתניהו, הקול של אובמה

חידוש האמון וההבנות השקטות בין ירושלים לוושינגטון הוא הכרחי. יתרה מזאת, אין ספק שאם נתניהו יביא לוושינגטון תוכנית כזאת, כשמאחוריו קואליציה רחבה ותמיכה ציבורית מוצקה, יהיה לו קל יותר למכור אותה לבית הלבן לא כמנהיג הליכוד, אלא כמנהיגה של ישראל. חשיבות יוזמה כזו שבה הידיים "ידיי" נתניהו ו-"הקול", קולו של אובמה, הוא ציר מרכזי בחיזוק התיאום האסטרטגי בנושאים הכל כך חיוניים לישראל, כגון הגרעין האיראני.

מהלך כזה הוא חיוני כדי להניע את ארה"ב לתת לישראל מטריה ומחוייבות בלתי מתפשרת לבלימת המערכה הגלובלית לדה-לגיטימציה לישראל שמתנהלת באו"ם, בבית הדין הבינלאומי, במערכת המשפט ובמדינות מערב באירופה. במאבק זה, לישראל אין היום אמצעי או תחליף לפעולה נחושה של ארה"ב.

ידוע כי "אין ארוחות צהריים חינם בוושינגטון", ובמיוחד אצל הנשיא אובמה, אבל זה העיתוי והזמן להשיג את המירב עבור ישראל במחירים סבירים.

 המסר הוא ברור: הצלחתו של הנשיא אובמה בהתמודדות עם אתגרי המנהיגות בזמנים המשתנים, תיתן גם תמורה לישראל. השאיפה של ישראל שבשנתיים הבאות לא יישב בבית הלבן נשיא שיאמר לעצמו שאין לו כבר מה להפסיד במזרח התיכון, אלא נשיא שיאמר לעצמו שיש לו מה להרוויח מישראל לשיפור מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם כולו.

בוב דילן בשירו הנבואי ציין שהזמנים אכן משתנים, אבל הוא גם כתב שמי שיסכים לשחות במים הסוערים - ישרוד. עבור הנשיא האמריקני זו שאלה של מנהיגות והזדמנות מבית ומחוץ. עבור ישראל זוהי שאלה קיומית.

גם נתניהו וגם אובמה הם אשפי תקשורת ידועים. זה בדיוק הזמן להפגין קצת פחות תקשורתיות ולהפעיל יותר דיפלומטיה אישית. האירוניה ההיסטורית במצב שנוצר עבור שני האישים היא כמו הביטוי האמריקני הנדוש מעט: "או שנהיה תלויים זה בזה, או שנמצא עצמנו תלויים זה ליד זה". כל בר דעת מבין שבבחירה בין חלופות אלו - הראשונה טובה ובריאה יותר לישראל.

ד"ר רענן גיסין - מומחה לממשל ותקשורת. בעבר היה יועצו הבכיר של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לנושאי תקשורת ואסטרטגיה.