לצאת למלחמה בבצורת הרוחנית
הרבנים לא אשמים בעצירת הגשמים, אבל לוקחים אחריות "ויוצאים לרחובה של עיר". עינת ברזילי מזכירה למה צריך לבקש קודם רחמי שמיים על קורבנות האלימות
תמונות הרבנים והקאדי מתפללים לגשם חיממו כל לב. הנה, חוברים מנהיגים דתיים לבקש רחמי שמיים, להפסיק את הבצורת ולהביא חיים.
ובינתיים, בלוד, תל אביב, נתניה, האלימות משחקת "ארץ, עיר" ואיש לא אומר סטופ. אמא משליכה את הבנות, אבא רוצח את אמא. עברה, זעם ומשלחת מלאכי רעים מסתובבים בין חלונות הבתים ודורסים נפשות של ילדים, שנאלצים לראות במקום אבא ואמא סמכותיים ומגוננים - רוצחים וקורבנות. רישיון להרוג מחלקים במשורה אבל רישיון להורות, לזוגיות, זמין לכול.
ימים כאלה מבקשים מעבר לאכיפה משטרית ומשפטית צפופה והדוקה יותר על מקרים מועדים לפורענות (והם תמיד כאלה, תמיד היו אותות מקדימים, דיכאון שקט, צרחות מעבר לקיר הסמוך) גם בשורה רוחנית. מחאת רבנים חוצה ערים וזרמים, התכנסות ואספה, שק ואפר על ילדים שהורים זורקים אותם מגגות, ונשים שבעלים קנאים יורים בהן למוות.
לא הרבנים אשמים, כמובן, בזילות חיי אדם שמשתולל בחודשים האחרונים, הם הרבה פחות אשמים ממערכת הרווחה ומשופטים שנותנים גזרי דין מגוחכים לבעלים אלימים, אבל כולאים לשלוש שנים משליך נעליים. אבל הם – הרבנים גם לא אשמים בעצירת הגשמים ובכל זאת הם לוקחים אחריות, יוצאים אל השדה, צרים מעגל בחול ומבקשים גשם.
עצירת גשמים אנחנו יודעים, לפי המסורת היהודית, היא עונש על התנהגות חברתית פושעת וחטאה, על שחיתות וסיאוב. אולי כדאי לטפל בגורם לעצירת הגשמים לפני שמתפללים אליהם?
אז אני לא מאשימה אבל יש לי כמה רעיונות להגברת המודעות ולסימון הרבנים בצד הנכון: למשל, יותר פסקי הלכה מחמירים נגד אלימות בין בני זוג, במקום פסקי הלכה מחמירים בנושא הפרדה בין המינים. הרי מי שקורא להפריד עוד ועוד, באוטובוסים, בבית הספר, ברחוב, בעצם אומר: יש כאן פער. יש ראוי ויש ראוי פחות. יש מי שמקומו במרכז, ומי שמקומה בשוליים, ואם היא פחות משמעותית, אולי, רק אולי, ואני יודעת שאני מקצינה, אבל זו מלאכתה של הכתובת על הקיר, אולי גם מותר להכות אותה כשהיא מתקוממת? לאיים עליה?
פרשת עגלה ערופה מספרת על מת שנמצא מחוץ לעיר ואין איש יודע מיהו. הרמב"ם מסביר מדוע נחקרים הזקנים על פרשת הרצח ואומר: "בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא וזקני העיר ההיא יעידו לפני הבורא שלא התרשלו בתיקון הדרכים ושמירתם".
הזקנים שלנו, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, צריכים לצאת להרים קול, לקונן, לאיים, להוקיע מן הציבור, לעודד את מי שיודע ושותק – שיסגיר, לעטות שק ואפר ולהתריע על כך שילדים קטנים מחכים בפחד שאבא יחזור מהעבודה, במקום שיחכו בשמחה לגשם.
לפנייה לכתב/ת 
הרצח בנתניה
צילום: עידו ארז
תפילה לגשם
צילום: אביהו שפירא
עינת ברזילי
צילום: שמרי טוריס
מומלצים
