כולנו אשמים בגל האלימות

מיכל אלוני, האם שחנקה את שתי בנותיה - טוב, היא משוגעת. גבי חנופה, הנהג שדרס למוות שני עוברי אורח בעכו - ברור שהוא לא שפוי. הגבר שירה באשתו בשבת ואז ניסה להתאבד - הוא הרי מטורף לגמרי.

כשאנחנו מדביקים לכל הפושעים המזוויעים הללו את תווית השיגעון, אנחנו מנסים לומר: הם לא כמונו, הם אפילו לא קשורים אלינו. מעשיהם אינם מעידים על החברה הישראלית כולה. אבל כפי שאמרה לי פעם פסיכולוגית חכמה, פעם המשוגעים היו יורים בעצמם, והיום הם יורים באחרים. מה שאומר, שגם תוקפנות חולנית

יכולה להתבטא באופנים שונים. בקצה כל חברה יש אנשי שוליים. הם מביאים לידי הקצנה מעוותת את ערכיה הנורמטיביים של החברה. ההתנהגות שלהם היא ראי מוקצן, חולני ומעוות של ההתנהגות שלנו.

באחד מימי המאה הי"ט, התלמיד המתמיד ביותר בישיבת וולוז'ין הלך לישון בעשר בערב, במקום ללמוד תורה עד שלוש בבוקר כהרגלו. תפס אותו ראש הישיבה ואמר לו: בגללך הגנב מקרקוב יתנצר! המתמיד נבעת: אני אפילו לא מכיר את הגנב מקרקוב! אמר לו הרב: כשאתה הולך לישון בעשר בערב, הבחורים הרגילים בישיבה ירשו לעצמם לדלג על יום לימוד שלם. כשהם ינהגו כך, התלמידים שממילא נמצאים עם רגל אחת מחוץ לישיבה יחליטו לעזוב. כשהם יעזבו, האחים שלהם יאמרו: אחינו בחורי הישיבה הפסיקו ללמוד - אנחנו נפסיק לשמור שבת. וכשהם יחללו שבת, ידידם הגנב מקרקוב יאמר: אם הם כבר לא שומרים שבת, אין לי בשביל מה להישאר יהודי.

אפשר לחלוק על התרחיש הזה, או על כמה מפרטיו, אך המסר העקרוני שלו הוא אמת צרופה: כולנו ריקמה אנושית אחת. מסתבר שגם לזה כיוונו חז"ל כאשר אמרו: "כל ישראל ערֵבים זה בזה". כל אחד מאיתנו אחראי להתנהגות של כל אחד אחר, משום שכל אחד מאיתנו משפיע על כל האחרים.

שלא יעבור לידנו

כשהאזרחים הנורמטיביים מרשים לעצמם להוריד את הרף המוסרי, אנשי השוליים נופלים החוצה. אוגדונר אחד היה מקפיד מאוד על סדר ומשמעת בהתנהלותו האישית. פעם שאל אותו אחד מפקודיו מדוע

הוא נוהג כך. האוגדונר השיב: אם אני אלך עם נשק בתלה-כתף, אז המ"פ הכי חלש שלי יפסיק לפרוק נשקים לחיילים שלו אחרי השמירות.

אסור שגל האלימות בחברה הישראלית יעבור לידינו. החברה הישראלית היא בוטה ואלימה. משום כך אנשי השוליים שלה, שפעם הסתפקו בתוקפנות מתונה, נוקטים היום באלימות מחרידה. הקשר הסיבתי הזה אינו מפחית מאחריותם של הפושעים התוקפניים, אך הוא מטיל אחריות נוספת עלינו. הם צריכים להיענש על פשעיהם, במידה שהפסיכיאטרים יקבעו שהם כשירים לעמוד לדין. אך גם אנחנו צריכים לחוש אחריות לגל האלימות. כשאנחנו צועקים על הקופאית בסופר, כשאנחנו עוקפים מימין בפראות, כשאנחנו כותבים טוקבקים תוקפניים - אנחנו מחזקים את אופיה האלים של החברה הישראלית. כולנו אשמים.