"לא חשבתי שזאפה יקבל אותי"
צ'אד ווקרמן, שניגן עם פרנק זאפה וברברה סטרייסנד, הגיע לישראל בתום סיבוב הופעות מפרך עם הגיטריסט אלן הולדסוורת'. בראיון הוא מספר למה טוב שהתחיל לעבוד עם זאפה בגיל 21 ולמה כדאי לקרוא תווים
לפעמים חבל שעל הפוסטרים הגדולים, המתנוססים ברחבי העיר ומבשרים על הגעתם של אמנים גדולים מחו"ל, לא מצוינים גם שמותיהם של המוזיקאים הנוספים שבאים איתם. לפעמים מסתתרות שם הפתעות קטנות ומשמחות. זה המקרה, למשל, בהופעתו של הגיטריסט האהוב אלן הולדסוורת', שיופיע הערב (א') במועדון "רידינג 3" שבנמל תל-אביב.
ווקרמן בפעולה: צפו בסולו תופים
כמובן, מבלי להמעיט בערכו של הולדסוורת' המוכשר, מאחורי התופים יתחבא לו הערב אדם בשם צ'אד ווקרמן. המתופף הווירטואוז בן ה-50 מחזיק ברקורד מרשים של אמנים שונים איתם ניגן לאורך השנים. אבל יותר מכל, ווקרמן יכול לומר שבחייו זכה באחת העבודות המבוקשות ביותר כמוזיקאי טכניקן, כשבילה לא פחות משבע שנים לצידו של פרנק זאפה המנוח והיה מתופף בלהקתו במשך רוב שנות השמונים.
אלינו הגיע ווקרמן אתמול (מוצ"ש) בלילה עם הולדסוורת', חברו משכבר. הלילה הם יופיעו יחד ומחר (ב'), רגע לפני שיעלה על מטוס בחזרה הביתה ללוס אנג'לס, הוא יעביר כיתת אמן בבית הספר"Muzik" בתל-אביב. הבוקר, בבית המלון שעל חוף הים בעיר, הודה שישמח כבר לקיים את ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות הארוך. "זה היה מאוד אינטנסיבי", הוא מספר על החודשיים האחרונים עם הולדסוורת', "התחלנו בארצות הברית ואחרי חופש של שבוע הופענו במשך חודש באירופה. בכל החודש הזה היה לנו רק יום אחד של חופש. זה קצת יותר מדי, האמת, אבל ההופעות כולן היו מצוינות".
ווקרמן היום בתל-אביב (צילום: עופר עמרם)
מלבד זאפה והולדסוורת', ווקרמן ניגן לצד אמנים כמו ברברה סטרייסנד, ג'יימס טיילור, "Men At Work", גיטריסט להקת "פוליס", אנדי סאמרס, ועוד רבים. חוץ מזה, הוא גם הנהיג ב-20 השנים האחרונות להקות משלו והחל להתנסות בכתיבת מוזיקה בעצמו, אותה ניתן להגדיר כג'אזית-פיוז'נית-נסיונית. אבל אין לו שום בעיה להתחכך במיינסטרים.
"יש לי משפחה ואני חייב לעבוד", הוא אומר, "לפעמים, כשאני לא מסתובב עם אלן, אני עדיין צריך להתפרנס ואני כן נהנה לנגן עם אנשים אחרים. ניגנתי עם טיילור וסטרייסנד, וזה כבר לא משנה כשזה מגיע לאמנים בקליבר שכזה, זו פשוט מוזיקה נפלאה. אני אף פעם לא מרגיש שאני מתפשר".הוא מוסיף, "אני עובד בשביל חברה שמחברת מוזיקה לטלוויזיה וסרטים. בעיקרון זו מוזיקת רקע, הרבה ממנה מאוד אגרסיבית, לפעמים אפילו מטאל במלוא מובן המילה. למשל, אני אלחין דיסק שמיועד כולו לצילומים של ספורט אקסטרים ולאנשים שקופצים מצוקים. כמתופף זה משהו שכיף להקליט, אבל זה עוד יותר מאתגר כמלחין. זה קצת כמו להיות שחקן, לדמות סצנה בראש ולחשוב מה יעבוד בסיטואציות שונות.
צפו: ווקרמן וזאפה יחד בשנות השמונים ביצירה המסובכת "The Black Page"
"אני גם עובד הרבה עם טרי בוזיו", הוא מספר על המתופף וחברו הטוב, שניגן גם הוא לצד זאפה ונודע בצורת התיפוף המעט מטורללת שלו, "יש לנו מופע משותף. טרי הוא אחד מחבריי הטובים ביותר וכמובן, אחד מבוגרי מחנה זאפה הגדולים. אנחנו עושים הרבה דברים יחד באתר שלו, "Drum Channel". בשנה שעברה, יצרנו שולחן עגול של מתופפי זאפה לדורותיהם: ראלף המפרי, צ'סטר תומפסון, טרי, אני ורות אנדרווד. הם קיבלו כל כך הרבה כניסות לאתר, שהחליטו להוציא את זה ב-DVD".
בן כמה היית שהתחלת לנגן עם זאפה?
"21, כולנו היינו. הבסיסט סקוט טונס, הגיטריסט סטיב ואי ואני".
ילדים.
"האמת שכן. טרי ואני דיברנו על זה לא מזמן. זה מאוד עזר שעוד לא היינו מבוגרים ועוד לא היתה לנו משפחה או התחייבויות אחרות, כי המוזיקה המסובכת של פרנק, מן הסתם, הצריכה הרבה חזרות. לפני הסיבוב הראשון שלי עם פרנק עשינו חזרות במשך שלושה חודשים, שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. בסיבוב השני זה כבר היה שישה ימים בשבוע. אחר כך יצאנו לדרכים וגם היינו מתאמנים שם. אז מזל שהיינו חופשיים ויכולים להקדיש את כל הזמן למוזיקה של פרנק. זו היתה תקופה מאוד טובה בחיים שלי".
אתה עוד מיישם את המוזיקה של זאפה בנגינה שלך היום?
"כן, אני חושב שהיא השפיעה על כולנו. אני מאמין שרוב האנשים שעבדו עם פרנק יאמרו שהם גדלו כמוזיקאים כשהם ניגנו בלהקה שלו. אני לא מנגן את המוזיקה שלו יותר, אבל אני עדיין יכול. אני יכול גם לנגן מוזיקה קלאסית, בזכות העבודה עם פרנק, ועוד כמה סגנונות אחרים שלא הייתי טוב בהם כשהתחלתי לעבוד איתו".
יש שיא שאתה עדיין רודף אחריו?
"הייתי נורא שמח לנגן עם מייקל ברקר. לא הספקתי, והוא הלך לעולמו וזה עצוב. הדבר הגדול ביותר בעיניי הוא להמשיך לעבוד, וזה לא כזה פשוט. יש הרבה צעירים שחושבים שמקימים להקה, מתחילים לנגן וזה מצליח. אבל יש כל כך הרבה מכשולים מחוץ למוזיקה: מאוד קשה לקבוע הופעה, לקיים סיבוב הופעות, ליצור אלבום ולהבין איך אתה הולך לשלם לאנשים. אם היה לי הרבה כסף ותקציבים, הייתי מוציא הרבה יותר אלבומים מהר יותר. אבל אני עובד על אלבום אחד בשש שנים".
אז מה אתה אומר למתופפים צעירים שאתה פוגש בסדנאות שלך? מה חשוב שידעו?
"אני מנסה לתת להם עצות שבאמת יעזרו להם, כי אף פעם אי אפשר לדעת לאן תגיע. מעולם בחיים לא חשבתי שאנגן עם זאפה. גם כשעשיתי אודישן ללהקה שלו, לא חשבתי שיקבל אותי.
"זה אולי נשמע מטופש, ואולי מתופף רוק צעיר לא יחשוב על זה, אבל אחד
הדברים שמאוד עזרו לי כמתופף זה לדעת לקרוא תווים. לקרוא כל כך טוב, שתוכל להחליף מישהו ברגע האחרון בהופעה, בלי חזרות. ישר לקרוא מהדף. כך תוכל להציל את המצב, מנהיג הלהקה יהיה מרוצה ממך ויספר לאחרים על היכולות שלך. ורק ככה באמת מקבלים עבודה. מפה לאוזן".
