מלכת המדבר: עינת שרוף שרה כל הדרך לדרום

בשבע בבוקר נקבע הדייט עם עינת שרוף בקדש ברנע שבדרום הארץ. מטר ורבע מגדרות תיל וחיילים חמושים בגבול המצרי. חיכתה לנו נעמה כץ, תושבת המקום, שליוותה אותנו. הנסיעה מתל אביב נמשכה כשעתיים וחצי בדרך חשוכה, עד שלפתע האיר האור. מתוך הערפל, זיהתה עינת פונדק בסגנון הסרט "קפה בגדד", שבעלה והיא נהגו לעבוד בו והיה בבעלותם, שם גם עצרנו לחילוץ עצמות, והבוקר ניער בעדינות קורי שינה.

בין הופעותיה בארץ ובעולם, השיקה הזמרת עינת שרוף את הדי.וי.די שלה "עינת שרוף עושה שמח בקיסריה", ובשנה שעברה הוציאה ספר-אלבום בשם "יאללה שרים", שכולל את שירי ארץ ישראל מההופעותיה, המתובלים בסיפורים אישיים. היא בעלת תכנית שבועית ברדיו תל אביב ובקרוב מאוד תנחה גם תוכנית אירוח בערוץ 1. בין לבין גם מצאה זמן לטייל איתנו בלי תרמיל, בלי מקל ובלי נעליים, אל אחד מהאזורים המדבריים היפים בארץ. קבלו את מלכת הדיונות.

קפה בגדד

"בתחילת שנות ה-80, כששתי בנותיי התאומות היו ממש קטנות, החלטנו לעשות כמעשה החלוצים ולרדת דרומה לנגב. אחותי ראתה מודעה בעיתון שמחפשים זוג שיחזיק מסעדה בצומת קציעות. תוך יומיים ארזנו ועברנו. היה לנו קל להחליט, כי זה היה נוף ילדותנו.

"אפשר היה לאכול אצלנו סלטים ובשר טוב, ולשמוע ברקע את אריק איינשטיין וג'ו קוקר. בנופי המדבר של אז זה היה דבר די נדיר. כואב הלב לראות את המקום מוזנח. אולי מישהו ישפץ אותו בעתיד".

"תוך יומיים עברנו". שרוף במסעדה המוזנחת בקציעות (צילומים: גילי מצא)

מוזיאון מדברי

לובה אליאב ז"ל אימץ את אבי, בן ציון חלפון, שהיה מזכיר קיבוץ חצב ולימים מזכיר תנועת המושבים, ולאחר מכן סגן שר החקלאות. לובה ואנשי סוכנות נוספים, לימדו את המשפחות שהגיעו מצפון אפריקה להשתמש בכלים חקלאיים ולימים המושב שגדלתי בו, חצב, הפך להיות משגשג.

"אבי נהרג ב-77 בתאונת דרכים בצומת כנות, כשהוא בן 47. מוזר לי, כי זהו גילי היום וזו סיבה נוספת להגיע לכאן. בשבילי זאת סגירת מעגל. בכפר הנוער ניצנה, ניצב מולי השלט 'מוזיאון לאמנות מדברית לזכרו של בן ציון חלפון ז"ל'. עשה לי צמרמורת לראות את זה וגם להגיד את המילה 'אבא'. לובה עשה את המחווה הזאת לפני כמה שנים. במקום ממצאים מהאזור, מבחוץ הנגב פורח ותלמידים שבאים ללמוד עליו מרחבי העולם. לובה אליאב היה הבן-גוריון של זמננו. בזכותו ובזכות חלוצים רבים יש לנו ארץ כל כך יפה, שאני שרה עליה".

"עשה לי צמרמורת לראות את זה". במוזיאון לאמנות מדברית ע"ש אביה

מהמטע לבמה

"פה נפל לי האסימון שאני זמרת ויכולה להופיע". בקדש ברנע

כל כך מלוכלכת וכל כך נקייה

"לא מבינה למה צריך לקחת דוגמניות לצלם קטלוג במלדיבים, כשאפשר לעשות במקום המדהים הזה (דרומית-מערבית לכפר הנוער ניצנה) את הצילומים הכי סקסיים בעולם.

"נשכבתי על הסלעים הקרים מצינת הלילה והצלחתי להירגע מכל הטרוף של העיר, מתחים וחרדות בחיי. הג'ינס, הפרצוף שלי, כולי הפכתי לבנה מאבק הסלעים. אף פעם לא הרגשתי כל כך מלוכלכת וכל כך נקייה. הצורות הפיסוליות המעוגלות שהטבע יצר, זה הדבר הכי נשי שיש. מקום מדהים לפיקניקים ולשקט. רק תעשו טובה: אל תשאירו לכלוך שיהרוס את הפלא הזה".

אפשר לעשות כאן את הצילומים הכי סקסיים. ליד כפר הנוער ניצנה

דיונה לנפש

"לדיונה הקטנה בין באר מילכה לכמהין, שמכונה 'האמבטיה', באתי עם 'מגפי עבודה' עירוניים. האמבטיה הזו הוכיחה לי שאני לא בכושר טיפוס. חלצתי את המגפיים והמגע עם החול, השמש של הסתיו והשמיים המדהימים, עזרו לי יותר מכל טיפול פסיכולוגי".

הפוך בעזוז

"עצרנו בקפה 'עזוז' במושב עזוז, שהיה המקום היחיד שפתוח בכל האזור. הלימונענע החצי-קפואה ומיץ התפוזים שנסחט במקום, היו מרעננים. בזוּלה הגדולה ישבו שני זוגות מחובקים, שתו קפה שחור שיכול להעיר מתים והסתכלו על המרחבים הקסומים.

"אייל ופגי מפעילים את המקום מכל הלב וזה מורגש בכל סנדוויץ', פיצה או סלט. תקליטים ישנים מאופסנים בקרטונים ואפשר לבחור ולהניח אחד על הפטיפון. מנקים אבק, שומעים חריקות, ונזכרים בימים עברו. הלכתי שני מטרים ומצאתי את דרור ממחלבת 'צאן בארותיים'. לא ראיתי אותו 20 שנה ופתאום עמדו מולי אותן פנים טובות ומחייכות ושאלתי, 'תגיד איך נשארת פה למרות הקשיים?'

"דרור ענה 'בדיוק מהסיבה שאת שרה'. מפגש ספונטני מרגש. החלטתי שב-19 בדצמבר, יום ההולדתי, אביא את כל החברים לחגוג פה, במרפסת של סיליה ודרור עם נוף למצרים וקדש ברנע".

"מנקים אבק, שומעים חריקות, ונזכרים בימים עברו". אצל דרור וסיליה

איפה הרכבת

"כזמרת השרה שירים עבריים, אני אוהבת סיפורי היסטוריה מקומית. הגענו לעוג'ה אל -חפיר, עיירה טורקית שנבנתה בשולי העיר הנבטית תל ניצנה. מגדל המים הענק שסיפק קיטור לתחנת הרכבת החיג'אזית, נשאר השריד היחיד ממנה. גיליתי את הפתח הקטן שלו וזחלתי פנימה. המקום מוצל וקריר ואפשר לעשות לידו הפסקת קפה (מומלץ להגיע עם תרמוס מהבית)".  

השריד היחיד מתחנת הרכבת החיג'אזית. מגדל המים

פסל השלום

"בכל ההופעות שלי אני מדברת על כך שצריך להחזיר את גלעד שליט, שרה את 'תנו לשמש לעלות' ואת 'השמש ידום בין עזה לרפיח'. אחד המונומנטים החזקים בעייני, הוא פסל 'נתיב השלום' שיצר האמן דני קרוון ב'יער השלום', מכיל מאה עמודים כשהמילה "שלום" מתנוססת על כל אחד מהם בשפה אחרת. אם הייתי יכולה הייתי עושה כאן אוהל גדול ומכניסה אליו כל המנהיגים באזור, עם בקלאווה טובה ולא נותנת להם לצאת, עד שיהיה פיתרון".

עגבניות ציוניות

נעמה כץ, תושבת האזור שליוותה אותנו בטיול ושאר נשות המקום, הן דור ההמשך של הציונות בקדש ברנע. לגור במקום הקסום והבודד הזה, שתי דקות מהגבול, עם ארבעה ילדים קטנים, דורש אומץ וחזון.

"לפני שנתיים הופעתי כאן ופתאום גיליתי שלי ולחבריי מאז, יש שיער לבן, אבל עדיין הרבה חיוכים ונהניתי מכל רגע" (נעמה מספרת שעינת 'הרימה' את המושב - ג.מ).

"בחום הגדול ששרר בתוך החממה של נעמה ובעלה, אכלתי עגבניות גורמה, מזן dvine שהיה להן טעם גן עדן, ישר מהשיחים. אושר גדול".

עגבניות גורמה בטעם גן עדן. בחממה של נעמה ובעלה

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"
  

• גילי מצא עיתונאית וצלמת שצילומיה מתפרסמים בעולם