"הגיע הזמן לאפשר לשמוע וגנר בארץ"

לפני כחודש התעוררה סערה בארץ ובעולם סביב השתתפותה של התזמורת הקאמרית הישראלית באירוע הפתיחה של "פסטיבל וגנר" המסורתי בעיר הגרמנית ביירוית, מה שהוביל לביטול הגעת נכדתו של המלחין לביקור ראשון בישראל. בעקבות הסערה קמה עמותת וגנר בישראל, שהיום (א') העניק לה רשם העמותות, הפועל תחת משרד המשפטים הישראלי, אישור רשמי.

פסל של וגנר בביירוית. לנקות את העיר מהקשר הנאצי (צילום: Gettyimages)

בראש העמותה עומד עו"ד יונתן לבני, שישמש כיושב ראש זמני עד לאסיפה הכללית הראשונה. על מייסדי העמותה בישראל נמנים המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, המוזיקולוג והקומפוזיטור פרופסור יהואש הירשברג, פרופסור יורם דינשטיין וההיסטוריון הצבאי פרופסור יאיר מגן. "הגיע הזמן לאפשר למי שחפץ בכך לשמוע את המוזיקה של וגנר בארץ", אומר לבני, "את קארל אורף, כמו גם את ריכרד שטראוס, שהיה נשיא לשכת המוזיקה של הרייך, מנגנים בארץ. מדוע, אם כן, את וגנר, שנפטר שנים לפני עלות הנאצים לשלטון, אסור לנגן? החרם הזה אינו הגיוני עוד".

למה חשוב כל כך לייסד עמותה לווגנר בישראל?

"כיוון שזהו השריד האחרון לחרם על מוצרים ותוצרת גרמנית. וגנר הפך לסמל. אין לי שום דבר נגד סמלים, כשהם הגיוניים. נכון שהיה אנטישמי גדול, אבל אנחנו לא מדברים על נאומיו, אלא על המוזיקה שכתב קומפוזיטור גדול. אי אפשר לשמוע שנברג או מאהלר מבלי להכיר את המוזיקה של וגנר.

"היטלר אהב מאוד את המכוניות של מרצדס, שהפכו לרכב הרשמי שלו, ועדיין ממשיכים לנסוע במכוניות האלה בישראל מבלי שאף אחד יקרא להחרמתן. היטלר גם נסע בפולקסווגן, ולא שמעתי שמישהו יצא נגד זה. אנחנו מקשיבים למוזיקה של קרל אורף, למרות שתפקידו בכוחות ידוע. לכן, אין סיבה הגיונית להחרים מלחין דגול שמת לפני עליית הנאציזם, גם אם היטלר אהב אותו וגם אם הוא עצמו שנא יהודים".

ועם זאת, הרגישות מובנת.

"אני לא מקבל את זה. מה צריך כדי שיאפשרו להשמיע את וגנר בישראל, אישור שאחרון ניצולי השואה נפטר? יש בזה צביעות רבה. מי שלא רוצה לשמוע, שלא ישמע. אני לא בעד להכריח אף אחד, אלא נגד חרם מכל סוג שהוא ובכלל זה חרם תרבותי. מדינת ישראל צריכה להיות זהירה פי מאה כשהיא עושה חרמות. אין לזה סוף. אי אפשר ואסור להחרים אמנות בגלל פוליטיקה. אתמול הנאצים החרימו סופרים ומלחינים ומוזיקאים יהודים, היום אנחנו מחרימים את וגנר".

קתרינה וגנר, נינת המלחין. ביטלה את הגעתה לארץ בעקבות הסערה

לבני, בן לניצולי שואה, מספר: "כשהייתי בביירוית, לא נכנסתי לווילה של וגנר שמשמשת כיום כמוזיאון. וגנר כאדם אינו מעניין אותי, אבל זה לא שייך לעובדה שאלוהים חנן אותו. אבי, שברח מגרמניה וכל משפחתו הושמדה בשואה, לימד אותי לאהוב את המוזיקה של וגנר. בבית אבא למדתי שלמרות שווגנר היה אדם נורא ואיום, הוא כתב מוזיקה נהדרת".

ברנבוים כמשל

המחלוקת סביב ביצוע יצירותיו של ריכרד וגנר, אינה חדשה. מי שעורר פולמוס גדול סביב הנושא היה בשנת 2001 מאסטרו דניאל ברנבוים שאף הוכרז על ידי חברים בכנסת ישראל כפרסונה נון גראטה לאחר שהורה לנגניו לבצע כהדרן שני בפסטיבל ישראל מיצירותיו של המלחין הגרמני.

לבני משתמש דווקא בדוגמה של ברנבוים כדי להדגיש את עמדתו. "דעותיו של ברנבוים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מאד לא מוצאות חן בעיני. האם זה אומר שאוותר על האזנה למוזיקה שלו בגלל דעותיו הפוליטיות?", הוא תוהה ומדגיש, "אינני רואה כל קשר בין הדברים וזו בדיוק המטרה ששמנו לנו בהקמת העמותה - ליצור דיאלוג ודיון בנושא ולאפשר את השמעת המוזיקה של אחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה".

דניאל ברנבוים. אין קשר בין המוזיקה לדעות הפוליטיות

עמותת וגנר הישראלית מנהלת משא ומתן עם מאסטרו אשר פיש, מי ששימש עד לאחרונה כמנהל המוזיקלי של בית האופרה הישראלית, כדי שיסייע לקיים קונצרט מיוחד מיצירותיו של וגנר, בהשתתפות נגנים מתנדבים. לדברי לבני, "בשלב הראשוני, מדובר בקונצרט פתוח, כדי שאף אחד לא יוכל לומר שאנחנו מכריחים אנשים בעלי מנוי לשמוע את המוזיקה של וגנר. לקונצרט יגיעו רק מי שרכשו כרטיסים מרצונם ועל כך שום מדינה דמוקרטית לא יכולה לאסור. באופן כללי, כל הדבר הזה הוא פשוט עריצות ושימוש ציני בעניין השואה, ללא כל הגיון או תוחלת".

חששת שימנעו מכם אישור להירשם כעמותה?

"למען האמת, לא. אני עורך דין במקצועי וכיוון שאני מכיר את החוק, היה לי ברור שלא ניתן למנוע את זה. מה שכן, חשבתי שלא מן הנמנע שיעשו לנו כל מיני תרגילים ביורוקרטיים כדי לעכב את התהליך. אבל לא רק שלא שמו לנו רגליים, אלא שתהליך האישור היה קצר"

לבני יודע שלמרות הגושפנקה של רשם העמותות ומשרד המשפטים, נכונה לעמותה שבראשה הוא עומד לא מעט סערות. "ברור לי שתהיה לכך התנגדות, בין אם מצדם של אנשים כמו העיתונאי נוח קליגר, שהפך לסמל המאבק בהשמעת יצירותיו של וגנר, ובין אם מצדם של פוליטיקאים כאלה או אחרים", הוא אומר ומדגיש, "אני מכבד את דעתם ומוכן לשמוע ולהתווכח איתם לגופו של עניין.

"וגנר הפך לעניין מיתולוגי ואת המיתוס הזה צריך אחת ולתמיד לשנות. גם שופן וליסט היו אנטישמיים, ואותם בכל זאת משמיעים בישראל. הנאצים הוציאו שם רע לאנטישמיות, שהיתה קיימת הרבה לפניהם. הנינות של וגנר, שעומדות כיום בראש הפסטיבל בביירוית, עושות כל שביכולתן כדי לנקות את המקום הזה מכל סממן שקשור בהיטלר".

גם מחיקת העבר היא בעייתית. אולי זו הבעיה האמיתית.

"נכון, ועם זאת, להגיע לביירוית כנציג רשמי של מדינת ישראל זה להראות לעולם שבסופו של דבר, העם היהודי ניצח. אני מקווה מאוד שהשנה לראשונה תהיה נציגות ישראלית רשמית בפסטיבל. לא ייתכן שהדבר היחידי שנותר מהחרם על מוצרים שקשורים לגרמניה הוא וגנר. אנחנו, כיהודים, צריכים להכיר בעובדה שיש דור חדש, אנשים חדשים והמוזיקה היא עומדת מעל לכל שיקול פוליטי".

זו היתה לידה ארוכה. אתה מרגיש מנצח?

"בואי נאמר שצרחתי משמחה כשקיבלתי היום את האישור. חיכיתי לזה בהתרגשות. הייתי הרבה מאוד זמן ב'הריון' עם הרעיון הזה, אני יודע שיהיה לא קל, אבל הגיע הזמן".

אתה בקשר עם משפחת וגנר?

"נפגשתי עם נינותיו של וגנר, שעומדות בראש הפסטיבל בביירוית. אני יודע שהן מאוד רוצות להגיע לישראל. הן מינו ועדה שתפקידה לחפש ולפרסם חומרים על הקשר בין הנאצים לעיר ביירוית בתקופת

 השואה, מתוך רצון לפתוח דף חדש ביחסים עם העם היהודי. אחת הנינות היתה אמורה להגיע לישראל למסיבת עיתונאים עם התזמורת הקאמרית אבל בשל הרעש שקם, היא החליטה לבטל את הביקור. אני מאוד מקווה שבשנה הבאה היא תגיע לכאן עם יו"ר ארגון וגנר העולמי, פרופסור אווה מרטסון".

בעקבות אותה סערה הודיעה הנהלת התזמורת הקאמרית הישראלית כי החזרות על היצירה של וגנר לא ייערכו על אדמת ישראל. לבני רואה בהחלטה אבסורד. "זה פשוט אידיוטי", הוא אומר, "האם החזרות בארץ ילכלכו לנו את האוויר? היום אומרים לא לקיים פה חזרות ומחר יגידו לי לא להשמיע את וגנר אצלי בבית. זה מה שנקרא פשיזם רעיוני ואסור לאפשר לזה לקרות. הנאצים החרימו את התרבות היהודית, אז שאנחנו נחרים? אני לא אומר שלא צריך להתמודד עם בעיית האנטישמיות, אבל לא באמצעות חרמות".