הקפאה, ומה עם ההכרה?
ללא הכרה פלסטינית בישראל כמדינת היהודים בטרם כניסה למשא ומתן, לא ברור כלל על מה הוא יתנהל
ההמולה סביב המשך הקפאת הבנייה בהתנחלויות מסיחה את הדעת מהמחיר הנוסף שישראל נדרשת, כנראה, לשלם תמורת חבילת ההטבות שהובטחה לנתניהו: ויתור על התביעה שהפלסטינים יכירו בה כמדינת היהודים בטרם הכניסה למשא-ומתן. ראש הממשלה, שהציב דרישה זו לפני מספר שבועות, נאלם באחרונה. והרי ללא הכרה מוקדמת כזו, לא ברור כלל על מה המשא-ומתן יתנהל.
פתיחה בהתדיינות על גבולות וסידורי ביטחון, כתביעת הפלסטינים והאמריקנים, תהיה משולה לניהול משא-ומתן שבו הצדדים דנים
נתניהו בחודש שעבר
"הקפאה תמורת הכרה במדינה יהודית"
רוני סופר
ראש הממשלה נאם בפתיחת מושב הכנסת והביע הסכמה לעצור שוב את הבנייה בהתנחלויות - בתמורה לתנאי שהפלסטינים מיד הודיעו שהם מסרבים לו: הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית
זהו טעם קיומם של פרקי המבוא בחוזים. שם מציגים הצדדים את מפגש האינטרסים ביניהם, שהוא קודם למשא-ומתן. למשל: הואיל וצד א' מעוניין להשכיר דירה, ובהתאם: הואיל וצד ב' מעוניין לשוכרה, מסכימים הצדדים כי:... (וכאן יבואו סעיפי החוזה שגובשו במשא-ומתן - מה ייתן ומה יקבל כל אחד מן הצדדים).
במבוא ל"הסכם החלום" עם הפלסטינים צריך היה להיאמר, בפשטנות המתחייבת כאן: הואיל והצדדים מעוניינים לסיים את הסכסוך, והואיל והם רואים את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ואת המדינה העתידה לקום מדינתו של העם הפלסטיני, הם מסכימים כדלקמן: (גבולות, ביטחון, ירושלים, פליטים...).
הפלסטינים, לדבריהם, יסרבו לכך - אבו-מאזן וסאיב עריקאת ממש לועגים לאפשרות הזו, ויאסר עבד רבו, שהציג כביכול עמדה שונה, ממילא חסר סמכות.
ידרשו עוד בעתיד
האם פירוש הדבר שאין מקום למשא ומתן? לא בהכרח. אלא שבהיעדר הכרה כזו אין ערובה שהפלסטינים לא ישובו בעתיד לתבוע לעצמם זכויות בישראל. הסכסוך עלול לשוב ולהתלקח ויש להביא זאת בחשבון בעת עיצוב פרטי ההסכם.
הכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי, אילו ניתנה בפני 'כולי עלמא' - בפני ישראל, העולם הערבי, אומות העולם והמוסדות הבינלאומיים - היתה מאפשרת לישראל להתגמש בסוגיית הגבולות ולקבל על עצמה סיכונים בענייני הביטחון. ולחלופין, אם הפלסטינים לא יכירו בישראל כמדינת היהודים יתחייבו מכך הסדרים אחרים לגמרי. הבהרת כוונתם של הפלסטינים היא אפוא נתון הכרחי, לא תנאי מוקדם, לקיום המשא ומתן.
שתי שאלות עיקריות מושמעות. האחת: מדוע זקוקה ישראל להגדרת זהותה בידי גורם חיצוני? התשובה להיתממות הזו היא כי אין מדובר בקביעת זהותה של ישראל בידי הפלסטינים, אלא בהבהרה כי בבואם אל המשא-ומתן הם מסכימים ש"שתי מדינות לשני העמים" פירושו - ישראל ליהודים ופלסטין לפלסטינים. זהו נתון חשוב ביותר לעיצוב סעיפי ההסכם. הוא משליך גם על סוגיית הפליטים, ובו טמונה התקווה כי ההסכם, אם יושג, ישים סוף לסכסוך.
השאלה השנייה - מדוע לא נדרשה הכרה כזו ממצרים ומירדן בעבר, היא מיתממת לא פחות. הירדנים והמצרים לא תבעו לעצמם את שיטחה של ישראל; לא חינכו את בניהם להיהרג על אתוס "המפתח לבית ביפו" שאליו עליהם לשוב; בהיעדר הכרה מפורשת של מצרים וירדן בישראל כמדינת היהודים לא היתה גלומה כפירה משתמעת בהיותה כזו, כפי שהיא קיימת בעמדה הפלסטינית; והם לא ניהלו איתנו משא ומתן שכולו עמימות, התחכמות, כפל-לשון ואי-אמת.
הליכה למשא ומתן מבלי לסכם תחילה מה כוונות הצדדים תהיה חזרה על תהליך אוסלו, שתוצאתו היתה - כפי שלימד אותנו יצחק רבין ז"ל - "יותר חורים מגבינה".
בני לוי הוא המייסד של עמותת "שיבה" – להיות עם חופשי בארצנו
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו ואבו-מאזן. ארכיון
צילום: AP
בני לוי
מומלצים
