שיחקו אותה

במילה אחת: כיף. ראשית, בגלל מה שלא היה שם: אתגרים עתירי-טכנולוגיה ורוויי אדרנלין, מתמודדים שההפקה הורתה להם לזייף היסטריה, ניבולי פה, שיאים של ריגוש מזויף. ומה כן? מחווה לגעגוע. הוא לא בהכרח נוסטלגי, וגם אם נהנים לערב אחד מ"תשע בריבוע", זה לא מלווה בהנחה ש"פעם הטלוויזיה היתה יותר טובה". פעם היא היתה ממלכתית בלבד ומונוליתית, והשעשועונים היו כמעט ההזדמנות היחידה שלה לצאת מעניבת החנק שהידקה סביב עצמה במשך השנים.

אברי והידוענים שמאחוריו.  נהנה בעצמו מהרטרו (צילומים: יוני המנחם)

שנית, זו היתה הוכחה ברורה מאוד לכך שאפשר להוריד הילוך, להאט את הקצב,

להימנע ממסכים מפוצלים עד דק ודברים מהבהבים ונצנצים דיגיטליים - ועדיין להפיק שעה של בידור הגון, אפילו לכל המשפחה, מבלי לחשוש שמישהו נורא ישתעמם.

ושלישית, אברי גלעד: הוא נראה כמי שנהנה מכל העניין בעצמו, מדובב יפה את הידוענים שישבו ב"תשע בריבוע" שלו, חף מיומרות ליצור כאן דרמה ואפילו השאיר את הציניות בבית, לכבוד הגעגוע.

האולפן הסטרילי

היה כיף, אבל לא כיף טהור. כנראה שאי אפשר אחרת: "רשת" החליטה לאכלס את המשבצות גם באנה ארונוב וגם בהילה אלפרט, ואם לא היה ברור למישהו שעלינו לצפות הערב (ב') ב"רוקדים עם כוכבים", הגיעה גם שרון חזיז, פוסט-הדחה, כמתמודדת, וביחד עם מירי נבו וארז בן הרוש יצרו אולפן סטרילי, לידוענים בלבד. בדיוק ההיפך מכוונת המשורר, שהיתה עימות בין הפלבאים לבין אמני אמת ושקר: שחקנים, פוליטיקאים, דמויות מוכרות מערוצים אחרים.

גלעד על סט השעשועונים המחודש. עוד יהיה כיף בפריים טיים

בהעדר אנשים מן השורה ואזרחים מן הישוב, ניטל מ"תשע בריבוע" אותו עוקץ זעיר וחביב שאיפשר לאנשים מן השורה וצופים בבית לנסות לנחש מי עובד עליהם בעיניים ומי לא מצליח לבלבל אותם בהסברים מופרכים לשאלות מופרכות למדי.

הרי מעולם לא התעניינו באמת בסוגיה החשובה, מה אמורה לעשות אישה בנסיכות קטאר כשגבר זר פותח את דלת חדר האמבטיה וצופה במערומיה, וגם לא ממש אכפת לנו אם סקסטיליון הוא מספר גדול מאוקטיליון ולהיפך: אלה הם רק תירוץ לברר מי יודע לשקר יפה יותר ומי לא נופל בפח. ואם כל האולפן כולו סלבריטאים, עם מי ניצור כאן הזדהות?

והיו גם פרסומות, כמובן, שלא כמו בימים היפים, או הרעים ההם, שלא ישובו עוד. הן, וקידום מכירות עצמי לזכיינית השידור הן הרעות החולות ההכרחיות של כל ערוץ מסחרי, אבל ההרכב האנושי באולפן הוא טעות בשיקול דעת. לא נורא. אם באמת יחדשו את "תשע בריבוע" או "זה הסוד שלי" או "גלגל המזל", בוודאי יתגברו על הכשל הזה, ועוד יהיה כיף נטול אלימות, גסויות וזיוף אפילו בפריים טיים, אפילו לפני ימות המשיח.