למה שלא נכריז על גיל 30 כעל ה-25 החדש
ניתן לומר שהדור שלנו חווה מעין גיל התבגרות שני, או תהליך התבגרות ארוך יותר. העניין מתיישב בצורה הגיונית אם משלבים את העובדה שתוחלת החיים שלנו עלתה, זאת בהנחה שנשרוד את מתקפות הקרינה והג'אנק פוד
"היא אמרה לי תראה, החיים די קלים". כן , בטח. מעניין מה מוניקה סקס חושבים היום על השורה הזאת. בימים בהם השיר יצא הייתי בגיל הטיפש עשרה. לחן קליט, מילים משוחררות. עבודה זמנית, לכתוב ספר. איזה ספר, למי יש זמן לכתוב טור. בהנחה שאבא לא עשיר ומפעל הפיס לא דפק על דלתך, אז החיים לא כל כך קלים וגם לא כאלה פשוטים.
למעשה, ניתן לומר שהדור שלנו חווה מעין גיל התבגרות שני, או תהליך התבגרות ארוך יותר. העניין מתיישב בצורה הגיונית אם משלבים את העובדה שתוחלת החיים שלנו עלתה, זאת בהנחה שנשרוד את מתקפות הקרינה והג'אנק פוד.
בתקופה ההיא, שבה החיים היו קלים ופשוטים, גם נושא הזוגיות היה קליל יותר. פחות פרמטרים לבחון, פחות מנגנוני סינון. זוגות נהגו להישאר יחד גם אם זה לא מתאים, הכל בשם המשפחה. החברה שלנו השתנתה המון מאז. אם זה לא קל, כנראה זה קשה, ואם זה לא פשוט אז זה מורכב יותר.
מעטים הזוגות שמתחתנים היום בגיל צעיר. בניגוד לדורות קודמים, הדגש כיום הוא על ה'עצמי'. עם שחרורנו מצה"ל, שנה לאחר מכן, אנחנו יוצאים לאותו טיול שאחרי, משם ללימודים, תחביבי פנאי למיניהם וכן, גם קריירה באה בחשבון. כל אלה גוזלים מאיתנו זמן, ופה קבור הכלב. אנחנו מתגבשים עם עצמנו, וזה לא לוקח כמה ימים.
אני מודה, המין הגברי הוא צרכן הזמן העיקרי. מבחינה מנטלית, גברים הם ילדים, גם כשהם בוגרים. אין מנוס מהאמת. עם זאת, אנחנו אמורים להיות הגברים, המפרנסים, מכלכלים, ובכלל - נושאים באחריות הגברית. אלא מה, לא נולדנו כאלה.
נכון, האחריות מתקזזת. בטח ובטח אם בת הזוג היא קרייריסטית. הנטל הכספי והתחזוקתי הופך למאוזן יותר. דבר אחד לא השתנה- הציפייה הנשית, הטבעית, מהמין הגברי. ואין לנו מה לבוא בטענות, זה המין שלנו, כך זה תמיד היה. המצחיק הוא שדווקא אתן באות בטענות אלינו. איך זה יכול להיות שאנחנו לא מחפשים זוגיות, איך זה שאנחנו לוקחים את הזמן.
המושגים "רווקים מושבעים" ו"זאבים בודדים" די שכיחים
זווית נשית:
אין טעם להכחיש, גם לגברים יש שעון ביולוגי
גל אחרת
הוא טען שיוכל להביא ילדים מתי שיבחר, אבל כשהזכרתי לו שבעוד שנתיים יהיה בן 40 - השתתק. אם לכם מותר להתעניין בפוריות שלי, לי מותר לעשות לכם היכרות עם המציאות
כולנו צריכים להתגבש. עם עצמנו, עם הסביבה, והתוצאות ידועות. המושגים "רווקים מושבעים" ו"זאבים בודדים" די שכיחים היום. בהינתן מטרה עליונה להתבסס בחיים, לפחות עד רמה מסוימת, בלתי אפשרי להיות בזוגיות ארוכה מבלי לקבל איתותים על מיסוד הקשר. החל מרמזים על כך שלבן מחמיא לה ועד לאולטימטום, כפי שציינה אחת הכותבות. אז עושים אחורה פנה, יוצאים משוק הפנויים/פנויות, עד שלב מסוים.
לקיחת הזמן מובילה אותנו לחיפוש אותם קשרים לא מחייבים, סטוצים והימנעות ממערכות זוגיות באופן כללי. מה שכמובן טומן בחובו גל של ביקורות מצד המין הנשי. מסתבר שאפשר לקחת את הזוגיות מהגבר, אבל לא את הצייד שבו. אותו זמן שאנחנו אוהבים לקחת משפיע גם עליכן. לחץ לחתונה וילדים הם מושגים ידועים, גם במחיר של ויתור עצמי. גם בריונות בדמות גניבות זרע הפכו למושג תקף, בין אם בזוגיות קיימת ובין אם הבחור הוא אורח ללילה. מסתבר שאפשר לקחת את הגבר מהאשה, אך לא את הרצון לילד שמחלחל בתוכה.
מי מאיתנו שבחר ללכת בדרך של לקיחת הזמן ופיתוח קריירה, גברים ונשים, מקיץ לקראת סוף התהליך ומתחיל לבחון אפשרויות. קצת עצוב, אבל גבר מקיץ לעבר עולם בו האפשרויות רבות יותר. החל מלחוצות צעירות שישמחו לחיים 'קלים' עם גבר מסודר, ועד לבנות גילו, פחות או יותר, שבחרו שלא להתפשר על עצמן ולהקריב כמה שנים לטובת קריירה וביסוס עצמי.
מקבילותיו של הגבר מקיצות אל מציאות קצת אחרת. גילה מתקדם יותר יחסית ללחוצה הצעירה, ועל אף הקריירה והעשייה מעמדה שונה, היא נחשבת פחות אטרקטיבית. עם זאת, פיתוח הקריירה הופך לעיתים את הייאוש ליותר נוח. אפשר לקטרג אותנו בשלווה ובנחת, אפילו עם מעט הומור וציניות.
ומה בקשר לשעון הביולוגי שלכן? אף אחד לא אמר לו שהחיים פה לא קלים ושההוא עם הזרעונים בדרך. הוא מתקתק כרגיל. הכל עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת.
עוד מבט:
"דוקטור, עזור לי, אני חושב שיש לי רחם"
מורה נבוכות
זה התחיל במין עקצוצים כאלה באזור המותן אחת לחודש, שהפכו בהמשך לכאב בלתי נסבל, ואז, לילה אחד, שמעתי "תיק-תק, תיק-תק, תיק-תק". מי אמר שרק לנשים יש שעון ביולוגי?
ואם אנחנו אמורים לחיות עד גיל מתקדם וממילא מצויים בתהליך ההתבגרות, למה שלא נעשה עדכון גילים? למה שלא נכריז על גיל 30 כעל ה-25 החדש, כשאותו שעון ביולוגי נשי מוגדר בחזקת ממהר. שהרי אם הגענו עד הלום, צברנו חוויות והתנסויות, אנחנו אמורים לדעת מי עומדת מולנו. הבחירה אמורה להיות קלה יותר.
על כל מקרה, הביקורות על המין הגברי והסרטים שאתן אוכלות עלינו חייבים להסתיים, ועכשיו. פיתוח אישי בימינו זה אלף בית. השעון הביולוגי הוא ירושה שלכן, כפי שציד הוא ירושה שלנו. ואם נודה באמת, אתן תמיד תצפו שנהיה מי שאנחנו. אז תנו לנו להגיע לשם בשקט. ומי שלא רוצה סטוצים ומערכות לא מחייבות- לא חייבת, הכל מבחירה.
לפנייה לכתב/ת 
מה בוער?
צילום: index open
מומלצים
