קשה לצפייה: האתרים הישראלים הכי מכוערים
שלחנו את כתבתנו החדשה לחפש את הצד הכי מכוער של הרשת הישראלית. היא חזרה מצולקת ועם נקע ברשתית. שימו לב: אל תנסו לגלוש לשם בבית
- האתר המכוער צריך להיות אתר של חברה, מוסד, או אתר פרטי מוכר למדי. אחרת שום דבר לא יוכל לעמוד בסטנדרטים שמציבים הבלוגים נוטפי הנצנצים והלבבות של סתווית ופלג בנות ה-12.
- האתר המכוער צריך להכיל לפחות שלושה מהאלמנטים הבאים: שילובי צבעים מזעזעים, פונטי ענק, אנימציות gif שתוקפות את העין, תמונה ברקע שחוזרת על עצמה, לינקי ענק שמשנים גודל כשעוברים עליהם, וטבלאות עם מסגרות תלת-מימדיות.
- האתר המכוער צריך להיות מהשנים האחרונות. מי שמבוגר מספיק בוודאי זוכר את אתרי האינטרנט של שנות התשעים, שלעתים קרובות נראו כמו רונלד מקדונלד על סמי הזיה פסיכדליים. אם עיצבתם את האתר שלכם בחמש השנים האחרונות והוא עדיין נראה כאילו הוא שייך לרשת אנג'לפייר - נכנסתם לרשימה שלי.
- האתר צריך להיות ישראלי.
- וכדי לקבל נקודות בונוס, האתר המכוער צריך להיות חסר התאמה לדפדפני פיירפוקס וגוגל כרום. כי למה באמת לפנות למרבית הגולשים בעולם מתחת לגיל 50?
את האתרים שמצאתי החלטתי לסווג לפי תתי-תופעות של כיעור רשתי. והרי התוצאות המזוויעות לפניכם:
הבירוקרטי - אתר רשות המיסים בישראל
ברור (עד כדי כאב) שאתר רשות המיסים מתבסס על ממשק ניהול תוכן ומבחינה זו הוא מוגבל בעיצובו - אבל כך גם אתרי מכירה ושירות רבים אחרים באינטרנט, שבכל זאת משקיעים טיפה יותר. אולי מישהו ברשות המיסים בדק וגילה שגווני בתי חולים מרגיעים אנשים שצריכים להוציא את מיטב כספם - כי באמת, אין משהו שעושה יותר חשק לשלם מיסים כמו גוונים חולניים של תכלת וסגול פסטליים, בשילוב צהוב נזלת.
מלבד היותו מכוער, אתר רשות המיסים נמצא ברשימה השחורה של אתרי בירוקרטיה ישראלים שלא עובדים בשום דפדפן פרט לאקספלורר. בדיקה קצרה בגוגל כרום ופיירפוקס שלחה את התפריט ימינה אל מעבר לגבולות המסך והמציאות כפי שאנו מכירים אותה. בנוסף, הכותרת של האתר הפכה לאוסף סימניות ג'יבריש, שמרתקות ככל שיהיו, לא ממש אומרות לי באיזה אתר אני גולשת.
ואם עיצובו המחריד של התפריט מימין ממש מפריע לכם - לחיצה תמימה על F5 לרענון התצוגה (אפילו באקספלורר) תכפיל את העמוד המרכזי ותציג אותו במקום התפריט - נפלא - לפחות מהבהייה בתפריט נפטרתם.
המתחזק - עולם היהדות והקבלה
באתר היהדות והקבלה מופיעות שאלות חשובות על מהותו של עולם: "למה בכל דבר אתם שואלים רבנים?", "למה לשאול שאלות על מהות ומטרת חיי?" לצידם הייתי מוסיפה את השאלה "למה עשיתם לי את זה" ו-"איך להחזיר לעצמכם את חוש הראייה לאחר שביקרתם אצלנו".
בנימה יותר רצינית, האתר שבחרתי הוא רק אחד מיני אתרים יהודים רבים ברשת (כמו כאן, כאן ו כאן), שלא בוחלים בשימוש עזרים חזותיים בוטים להעברת המסר שלהם (בין אם הוא "יש אלוהים" או, "אנחנו ממש אוהבים כתום זוהר"). ברבים מאתרי היהדות, גרים זה לצד זה כמו זאב עם כבש, לפחות שלושה סטים של תפריטים המפוזרים רנדומלית, באנרי פלאש של ספרי תנ"ך מעופפים ברקע להבות קדושות וטבלאות על טבלאות של מידע שבכלל אין סיבה שיופיע בטבלה מלכתחילה. בפעם הראשונה בחיי התגנבה לפי תפילת "שמע ישראל" כשהאתר עלה מולי. אולי העיצוב יותר יעיל ממה שחשבתי.
המכירתי-טכנולוגי - KSP
על KSP קראתי אצל החברים שלנו בחורים ברשת, שכתבו על תחרות אתר ישראלי מכוער בחסות איזו חברת אתרים ישראלית. חורים ברשת הכתיר את KSP כמועמד למקום הראשון. בעודי לוחצת על הלינק לאתר, חשבתי לעצמי שהם בטח מגזימים.
לאחר שקמתי מהרצפה וניגבתי את הקצף מהפה, התיישבתי לבחון את גודל החוויה החוץ גופית שעברתי. באופן בסיסי מדובר באתר של חברת מחשבים וטלוויזיות שיצא משליטה. הבעיה התחילה כשכמות המוצרים בחנות גדלה אבל החברה התעקשה להמשיך ולהשתמש באנימציות לכל אייטם ומוצר. הסיבה - כל מוצר חייב לקבל תשומת לב מלאה כדי להמכר. אבל שימו לב, כרישי מכירות יקרים – סקר חדש מגלה שלקוחות בעיצומם של התקפי פירכוסים נוטים פחות להצליח לשלוף את כרטיס האשראי שלהם מהארנק.
לכל מי שאי פעם גלש באתר השוואות מחירים מוכרת היטב מכת אתרי האלקטרוניקה המעוצבים בסגנון התקף את הגולש. באנרי "רק קפצנו להציע לך משהו שאתה בכלל לא רוצה" עטים על הגולשים מכל עבר, בזמן שהם מנסים להבין איך לעזאזל מקליקים על אייטם בתפריט כשהוא מחליט להופיע באיזור אחר לגמרי של האתר. לא הגיע הזמן שאתרי מכירות, ובטח כאלו שמוכרים טכנולוגיה, יבינו שהפנים שלהם ברשת הן חלק חשוב מהרושם הכללי על הלקוח?
האקדמי – אתר בר-אילן לפקולטת מדעי הרוח
אקדמיה יקרה, העובדה שהפקולטה שלכם עוסקת בנושאים מהמאות שעברו לא מצדיק את העובדה שהאתר שלה נראה כמו מוצג ארכיוני. נכון, בשנים האחרונות מסתמן שינוי לטובה בעמודים הראשיים של אתרי האוניברסיטאות, אך מתחת לפני השטח רוחשת אותה הזוועה מבוססת הוורד. הסיבה, ככל הנראה, היא שכל מחלקה חויבה ליצור לעצמה את האתר, וכל האמצעים היו מקודשים. אבל כל עוד בפקוטה למדעי הרוח לא נכללים לימודי אינטרנט קלאסיים, אני לא רואה שום תירוץ קביל אחר בנמצא לאהבת הטבלאות והפריימים שלהם.
לסיום, חשוב לציין שאתר מכוער הוא לא תמיד באשמתו המלאה של המעצב. לפעמים לקוח קשה מחליט לקחת את העניינים לידיים שלו בניגוד לרצון המעצב, והתוצאה בדרך כלל נראית בערך כך.
