אנחנו חיים יותר, עם פחות כסף. כדאי להיערך
במרוצת השנים אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת בהרגלי החיים שלנו בעקבות העליה בתוחלת החיים. לשינויים הללו יש השלכות כלכליות כבדות. לא בטוח שאנחנו ערוכים להן
אני רוצה לבשר לכל הקוראים בשורה חגיגית – אנו נחיה יותר ממה שחשבנו, יותר מהדור שחי שלפנינו, שחי יותר מהדור שלפניו - ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
על פניו, זו בשורה מאוד משמחת, מי מאיתנו לא ירצה לחיות כמה שיותר? מצד שני, יש לנו בעיה – אנו לא ערוכים לכך כלכלית וכשאני אומר "אנו", אני מתכוון לרוב המוחלט של האוכלוסייה הישראלית.
הכל מתחיל מאוחר יותר
עד לפני כמה שנים החיים שלנו היו פשוטים: אנשים התחתנו, גידלו ילדים שבאמצע שנות ה-20 לחייהם עזבו את הבית, ואז היה להם זמן וכסף לחסוך וליהנות מהעצמאות הזוגית שלהם מבלי שהילדים יהוו נטל כלכלי גדול.
בגיל 65 הגברים היו פורשים, חיים בממוצע עוד כ-8-10 שנים ומותירים לנו ירושה כזו או אחרת.
כיום המצב קצת שונה. אנו מתחילים את הקריירה מאוחר יותר, מתחתנים מאוחר יותר, המצב הכלכלי שלנו לא תמיד בטוח, הילדים עוזבים את הבית מאוחר יותר ואנו חיים הרבה יותר שנים לאחר הפרישה שלנו, אבל, וכאן יש אבל חשוב, הארכת תוחלת החיים לא בהכרח מבטיחה לנו שנחיה חיים בריאים יותר.
להלן כמה נתונים מעניינים: בימי הביניים תוחלת החיים הייתה כ-18 שנים, בסוף המאה ה-19 כ-50 שנים ובמאה ה-20, כ-70 שנים.
במהלך 32 השנים האחרונות עלתה תוחלת החיים בישראל ב-8.5 שנים כאשר במקביל לא עלתה "תוחלת החיים הבריאה" באותו היחס, מה שאומר שאנו חיים יותר, אבל לא בריאים יותר והמשמעות הכלכלית יכולה להיות קשה וכואבת אם לא יהיה לנו כסף לטפל בבעיות הבריאותיות כשנהיה קשישים.
מטבע הדברים קשה לנו לחשוב על חיי הזקנה שלנו ובטח שמאוד קשה לנו לצמצם היום בהוצאה מסוימת למען חיסכון לזקנה, אבל אם כל אחד מאיתנו יבין את המשמעות, הוא יעשה זאת בצורה מיידית.
לאור התפתחות גוברת של טכנולוגיות חדשות המאריכות חיים, אני יכול לומר בלב שלם שזו בשורה טובה, שכן נדע להילחם במחלות כרוניות וקשות, אבל הבשורה הפחות טובה ומדאיגה היא שנצטרך לעבוד קשה ולתכנן את השקעותינו לטווח של עשרות שנים.
תוך 15 שנה - 270 אלף איש מעל גיל 80
בישראל בשנת 2000 חיו כ-180 אלף בני 80 ומעלה, ההערכות הן שבשנת 2025 יחיו בישראל כ -270 אלף בני 80 ומעלה ובשנת 2050 כ-600 אלף בני אותו הגיל, מה שאומר שאותה האוכלוסייה תצטרך להיערך לחיות יותר שנים לאחר הפרישה, לתכנן את הנכסים הפיננסיים, להשתמש במכשירים פיננסיים נכונים ומתאימים בדיוק בשבילם.
עולמנו החדש נראה כך: אנו חיים יותר, מתחילים לעבוד מאוחר יותר, צורכים הרבה יותר ומביאים פחות ילדים. העולם הופך למבוגר יותר.
הביטוח הלאומי יכול להיות בבעיה, שכן הוא יצטרך לשלם קצבאות זקנה ליותר ויותר אנשים לתקופה ארוכה יותר מבעבר. גיל הפרישה יכול להשתנות לגברים ונשים.
ביטחוננו הכלכלי אינו רק הכנסה בגיל המבוגר. כיום ישנם מכשירי השקעה מתוחכמים ביותר ששומרים על ערך הכסף שלנו ובמקביל מייצרים לנו הכנסה חודשית (תיקי הכנסה חודשית אשר מותאמים לכל פרופיל לקוח), קצבאות מותאמות אישית, דחיית קצבאות לגילאים מאוחרים יותר על חשבון קצבה קיימת, הטבות מס למקבלי קצבה ועוד מכשירים רבים שדורשים לעיתים ליווי מקצועי.
לסיכום, אנו הולכים לחיות יותר וזה הולך לעלות לנו הרבה כסף. בעודנו צעירים אנו צריכים לדאוג להמשך חיינו לאחר הפרישה, לשם כך אנו חייבים להתייעץ עם אנשי מקצוע ולקבל ליווי שוטף לכל אורך חיינו, זו הדרך היחידה שלנו להזדקן בכבוד.
הכותב הוא מנכ"ל תמיר פישמן גמל והשתלמות ומרצה לביטוח פנסיוני במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
