זיכוי לנשים עובדות: גם אפליה וגם הזנחה לילדים

אורטל היא פקידה במשרד ממשלתי ולה שני ילדים חמודים במעון. היא שמחה מאוד לשמוע שמעתה היא תקבל תוספת של 500 שקל למשכורתה, רק בגלל שיש לה שני ילדים שעדיין לא חגגו את יום הולדתם החמישי.

רווית עובדת במגזר הפרטי וגם לה שני ילדים חמודים, הם משחקים יחד עם ילדיה של אורטל במעון. רווית, שמשלמת מס הכנסה כמו כל עובד במדינת ישראל, מימנה עד היום את משכורתם של עובדי המדינה וזה בסדר מבחינתה, היא אפילו לא מתווכחת על הפיצוי של שחיקת השכר שעובדי המדינה יקבלו והיא לא, אבל מדוע לכל הרוחות היא צריכה לממן ב-500 שקל את המעון של ילדי חברתה אורטל?

"אולי רק נשים בלונדיניות?"

על פי הסכם השכר החדש במגזר הציבורי, נשים עובדות שהן אמהות לילדים עד גיל 5, יקבלו מענק של 300 שקל לחודש לילד ראשון בגיל הזה ו-200 שקל נוספים לחודש לילד שני עד אותו הגיל.

אפשר להתווכח על גודלו של המגזר הציבורי ועל רמות השכר בו, אבל אי אפשר בשום אופן להסכים לאפליה.

לו לדוגמה היה מחליט שר האוצר שאת התוספת יקבלו רק נשים בלונדיניות, היה ברור לכולם שמדובר בהחלטה שערורייתית. במה שונות האימהות שעובדות במגזר הציבורי מכל יתר האימהות? אם שר האוצר רוצה לעזור לנשים עובדות שילדיהם במעון עד גיל חמש, שיעזור לכולן.  

אבא לא זכאי - אמא, כן

ואולם, כשל זה הוא כאין וכאפס לעומת כשל עמוק יותר ומערכתי. מענק זה הניתן לאימהות לילדים קטנים (עד גיל 5) שיוצאות לעבוד, הוא חלק ממארג גדול של חוקים ותקנות שנועדו לעודד את הנשים לצאת מהבית לעבודה מלאה.

בכדי להמחיש זאת, נשווה בין משפחה עם 3 ילדים בה הגבר מרוויח 10,000 שקל בחודש והאישה מרוויחה 5,000 שקל בחודש, למשפחה בה האישה מרוויחה 10,000 שקל והגבר 5,000 שקל .

הפער החודשי בתשלום המסים בין שתי המשפחות הוא 564 שקל לחודש שהם 6,768 שקל לשנה.

המשפחה אותה משפחה, הילדים אותם ילדים, וההכנסות אותם הכנסות. ההבדל היחיד שנותן למשפחה אחת יתרון של כ-7,000 שקל בשנה זיכוי במס הכנסה, הוא שיעור המשכורת של האישה.

רק האישה מקבלת נקודות זיכוי במס עבור כל ילד, והיא צריכה לעבוד הרבה ולהרוויח שכר גבוה כדי שהיא תזכה בזיכוי זה.

במצב הנוכחי אין שום משמעות לגודל המשפחה ולמספר הנפשות שגבר מפרנס, וכך אנו מקבלים מצב אבסורדי בו אב ל-4-5 ילדים ויותר משלם מס רגיל, בעוד שאמא עובדת במצב הזה מקבלת זיכוי של קרוב לעשרת אלפים שקל בשנה.

לא גדלים בצורה בריאה

המחיר של אג'נדה זו, שדוחפת את האימהות מחוץ לבית דווקא בשנים שרבות מהן היו שמחות לעבוד באופן מינורי ולממש את אימהותן בצורה טבעית ורגועה, הוא כבד מאוד.

גדל דור של ילדים שלא זוכה לגדול בצורה בריאה בבית חם ואוהב. בבוקר הילד מופקד במעון רק כמה חודשים לאחר לידתו, ולקראת ערב אוספת אותו אמא מותשת מיום עבודה לחוץ.

כאשר הוא גדל ומגיע לגיל בית הספר, הוא חוזר בדרך כלל לבית ריק. אמנם מחכה לו ארוחה לחימום במיקרוגל, אך אין אוזן שומעת ולב אוהב לחוויותיו מיום הלימודים, בין אם הן שמחות או עצובות.

המחיר לחסך הורי זה מתבטא בתחומים רבים, וביניהם העלייה המטורפת בצריכת הרטלין, אלימות ופרצי זעם, והזדקקות לטיפולים פסיכולוגיים וכד'.

עידוד משרה חלקית

אפשר אחרת. תפיסה מערכתית שנובעת מתוך עולם ערכים יהודי, חייבת להעמיד את המשפחה כערך חשוב שאותו צריך לטפח.

יש ליצור מערכת חוקים ותקנות שיאפשרו למשפחה עם ילדים צעירים עד גיל 3-4 להשאיר את אחד ההורים בבית כדי לטפל בילד.

משפחות להן ילדים בגיל הגן ובית הספר, יש לעודד כך שאחד מבני הזוג יעבוד במשרה חלקית על מנת שיוכל לקלוט את הילדים החוזרים מהגן ומבית הספר ברוגע.

חשוב לי להדגיש שאני רואה חשיבות גדולה ביציאת נשים לעבודה. הבטלה היא אם כל חטאת, אך בשנים בהם גידול הילדים היא המשימה העיקרית של המשפחה, אם משימה זו מוטלת על האישה כפי שקורה בבתים רבים, המחיר של יציאה לעבודה מליאה יכול להתברר כאסון.

על ההורים לקחת אחריות ולהחליט מי מביניהם עובד פחות ומשקיע את הזמן ותשומת הלב הנדרשת לגידול בריא של הילדים.

מן הראוי היה שהמדינה תתייחס למשפחה כיחידה כלכלית אחת ולא תפלה בין גברים ונשים לעניין קביעת שעורי המס והזיכויים השונים. התוספת המוזרה של עד 500 שקל שניתנה במסגרת הסכם השכר דווקא לנשים שילדיהם לא עברו את גיל 5, מקבעת ומעצימה את הכשל המערכתי.

בתוספת זו פוגע שר האוצר באופן מיידי וישיר באותן משפחות מהמגזר הפרטי שנאלצות לעבוד יותר כדי לממן את התוספת הזו. בצורה עקיפה וארוכת טווח פוגע השר פגיעה הרבה יותר משמעותית וכואבת באותם משפחות מהמגזר הציבורי ש"בזכות" תוספת זו ישלחו את ילדיהם למעון בגיל צעיר מדי ולשעות רבות מדי יום, ובכך יפסידו את הדבר החשוב באמת – את הקשר הבריא עם ילדיהם.