תאכלו את הכובע

נכון, הוא נשבע שהוא לא יחזור לפה בחיים, אבל הנה זה קרה, שלוש שנים אחרי, והפעם הוא אפילו הביא איתו את ה-BFF שלו, קווין קונלי, ואת מאמא דיקפריו . יחד איתם הגיעה המועקה המוכרת, שהנה מחכה לנו עוד שבוע של קרבות רחוב והמתח הבלתי אפשרי הזה, יהיה פריים, לא יהיה פריים.

איך נעבוד עליהם הפעם? בר וליאו בעוד פריים עם כובע (צילום: רויטרס)

הביקור הקודם של ליאונרדו בארץ היה בעיקר טראומה. מילא להם, טראומתי בשבילנו, צרכני מדורי החברה שבמקום תמונות של יהודה לוי עם זקן נאלצנו להתמודד עם צלמי פפראצי שעשו קמיקזות על מיני-וואנים, חירפו נפשם בניקרות צורים ובמחילות הוד השרון ובסוף גם הלכו עם ליאו מכות בירושלים, כי למה-מי-אתה ומה קרה שלא תחייך למצלמה ותגיד גבינה כשרה.

קווין קונלי ומאמא דיקפריו בירושלים (צילום: רועי חביב)

אני לא נמנית על זן מטקבקי-התחת הנפוצים, שמתעקשים לדברר את תחומי העניין של החלחולת שלהם בכל הזדמנות. אני נהנית ממדורי רכילות ויש לי עניין מציצני בחיים של ידוענים. אבל נדמה שהדהירה עם הקצף על השפתיים בעקבות ליאו ובר לקחה את זה צעד אחד רחוק מדי. זה כבר לא כזה פאן. ליאו מתעצבן, אנחנו מוצגים באור הכי פרובינציאלי בעולם, כל המוניטין הנאור שצברנו בזכות הגשמת הפנטזיה הגברית על שתי נשים בלבוש מינימלי נצמדות אחת לשניה בריקוד חושני בפריים טיים הלך פייפן. וכל זה בשביל מה? בשביל עוד פריים של כובע מצחייה? אז תרשו לי לדבר בשם עצמי, אני מוותרת על התענוג.

צלמים, אתם משוחררים

כי תכלס, בואו נודה על האמת, העניין הוא כבר לא להשיג תמונה. אף אחד לא יתעשר מסטילס של ליאו ובר מטיילים ליד הכותל, שוחים באוקיאנוס של מאבטחים ושומרים מרחק נגיעה. נכון שבארץ הושרשה התפיסה הקלוקלת לפיה פפראצי היא תמונה של סלב ההולך ברחוב, אבל פפראצי אמיתי, בעולם האמיתי, הוא לכידה בלעדית של סלב ברגע אינטימי יחסית, לא בתמונה מתוקשרת שמן הסתם תופיע מחר בכל העיתונים. במדינת השייבה וחצי שלנו, לא תשיגו תמונה כזאת בחיים. הם לא נמנים על חיות המחמד שמעריכות קירבה, ברגע שסוגרים עליהם הם רק חושפים שיניים ויש להם יותר מאבטחים מ-CC בפמלה אנדרסון.

אז בסוף הוא חזר. הסיבוב הקודם, לפני שלוש שנים (צילום: AFP)

התחושה שלי היא שהמלחמה שאתם מנהלים מול בר וליאו היא כבר בקטע אישי. אחרי שבפעם הקודמת הם היו הכי הארד טו גט, שרקתם להם, מצמצתם להם, קראתם להם מותק ושאפה, ושאלתם אם יש להם יומולדת ואם לא אז לכבוד מה הבלונים, והם אפילו לא טרחו להסתובב, אז עכשיו אתם תראו להם מה זה. השפלה כזאת לא עוברת בשקט. אז בבקשה מכם, פפראצי יקרים, זה כבר לא בשבילי, זה בשבילכם. מצידי קחו אותם לצד, תסגרו איתם עניין בסמטה חשוכת פלאשים.

מכירים את הרגע שבו הזנב של השממית נקטע מגופה, אבל ממשיך לכשכש בלעדיה? אם אנחנו השממית, הפפראצי הם כנראה הזנב. אין לי שום טענה אליהם, אני רק רוצה שידעו, שמבחינתי, ככל שזה נוגע לליאו ובר ולמרדף האבוד בעקבות הפריים הלא באמת קריטי הזה, הם משוחררים. אני יודעת איך נראה ליאו, אני יודעת איך נראית בר. אני יודעת איך נראית כנסיית הקבר. אני מעדיפה לשלב את האימאג'ים הנדירים האלה בפוטושופ שבמוח שלי, ולחסוך את שפיכות הדמים הבאה.