הוא כבש אותה, וכך הוא רוצה אותה שוב, צוחקת

היא לא רוצה לריב, רק לדבר. כך היא פותחת את השיחה, והוא מתיישב לידה ולא יכול להסתיר את הבאסה שמרוחה על פניו. "יצא לי לחשוב קצת", היא ממשיכה עם המשפט הטיפוסי שכבר היה מסמר אחרון בארונות קבורה של מערכות יחסים רבות כל כך.

הוא בוהה באייקון ה-Mute על מסך הטלוויזיה, שומע אותה מדברת ברקע, אוסף מילים ברצף כזה או אחר. הוא היה רוצה שתהיה לו את היכולת לקום וללכת בלי שהיא תיעלב, שפעם אחת יוכל לסיים שיחה בלי להיות מנומס.

"אתה מקשיב לי בכלל?" היא מרימה גבות ופותחת עיניים גדולות. היד שנשענת על המותן יוצרת משולש מושלם ועצבנות ניכרת בפניה. "ברור, תמשיכי", הוא מחייך ומביט בה כאילו היתה הדבר הכי חשוב שנתקל בו בחייו.

"אז נראה לי שניקח הפסקה קטנה".

שקט.

"מה? לא הבנתי נראה לי, אמרת הפסקה? שלנו? כזוג? מה, למה?" עכשיו הוא כבר לא יכול להסתיר את חוסר תשומת הלב שהקדיש לדבריה ונכנס למצב של בהלה קיומית. "אני צריכה להתפתח, ואני מרגישה שאתה עוצר אותי".

העובדה שהמשפט נאמר בעדינות לא השפיעה על חדות הסכין שננעצה בבטנו.

הוא מרגישה טוב עם עצמה, והוא נותר עם האשמה

"אני לא מבין מאיפה זה מגיע פתאום, אבל אם זה מה שאת חושבת אז אולי כדאי שנעשה את זה באמת". הוא מסכים רק כי הוא רוצה שתהיה כבר מאושרת, שתחזור להיות אותה אחת שפגש אז בבית הקפה. הבחורה בלבן שלא הפסיקה לצחוק עד שפנה אליה וביקש שתספר לו מה מצחיק. הוא כבש אותה, וכך הוא רוצה אותה שוב עכשיו, צוחקת.

"אה, אז אתה רוצה שניפרד? טוב. אם הייתי יודעת שזה מה שתגיד, אז חבל שלא אמרת לי שזה מה שאתה מרגיש קודם. בזבזתי שנה שלמה מהחיים שלי איתך, ועכשיו אתה נזכר לומר לי שאתה רוצה לבד?" כל הפגיעוּת שלה יוצאת ממנה בבת אחת ממעמקי הלב, בנחישות ובטון צורם וכאוב.

היא בוכה, והוא לא יודע למה. ברור לו שהדבר הכי גרוע יהיה לומר לה שהיא זאת שהעלתה את הרעיון מלכתחילה. היא רכה ופגועה כל כך, כמו ילד שיושב בחדר ריק עם בלונים ועוגה ואף אחד לא מגיע. הוא כל כך אוהב אותה. "אני תמיד פוגע בך בלי כוונה... אני לא יודע איך לגרום לזה להפסיק", הוא מרגיש אשמה גדולה ולא מבין מה קרה פה בדקות האחרונות.

היא נרגעה. היא נצמדת אליו, מניחה את ראשה על רגלו ומביטה בו בחיוך של אחרי בכי. הוא מלטף את שיערה ומביט בה. בקול תינוקי היא שואלת "אז אתה אוהב אותי בובו?" הם מתנשקים. היא מרגישה טוב עם עצמה, והוא הולך לישון מבולבל.

התמונה הזאת חוזרת על עצמה, בשינויים קלים, בין המון זוגות במרוצת השנים.

נשים, בבקשה, תפסיקו לשגע להם את הראש. הגברים שלכן לא כאלה מתוחכמים, ואם הם אוהבים אתכן, אין צורך להעמיד אותם שוב ושוב במבחן.