לא בטוחה שהוא מתאים. לנסוע בעקבותיו?
לא נסעת סתם, גם לא רק בגללי. אבל אין ספק שאני הגורם העיקרי בסיפור שלך. אני שאתה אוהב ורוצה לצידך, אני שלא מצליחה לתת לך תשובות וגורמת לך להרבה סבל
נסעת לפני חודש מינוס חמישה ימים. התקשרת כבר ביום שהגעת כדי לומר שאני חסרה. הבטחתי לעצמי לנסות להתנתק קצת מהמחשבות שרצות אצלי כבר כמה שנים על פס קול פנימי בלתי פוסק. החלטתי שאנסה לקחת את זה בקלות, לנשום קצת אוויר ואפילו ליהנות. הצלחתי בכך בערך יומיים, אולי שלושה...עד שגיליתי שהעולם זז ואני נותרתי במקום, שההנאות הקטנות של פעם כבר לא כל כך מושכות, שלהיות לבד כבר לא ממש קוסם לי כמו בעבר.
לא נסעת סתם. גם לא רק בגללי. אבל אין ספק שאני הגורם העיקרי בסיפור שלך. אני שאתה אוהב ורוצה לצידך, אני שלא מצליחה לתת לך תשובות וגורמת לך להרבה סבל.
נפגשנו מזמן, וממש לא במקרה. חיפשת סימנים שכל כך מוכרים לך ומצאת אותי, שכל כך קרובה וכל כך רחוקה. אבל לא ראית את המרחק שמפריד, רק את החיבור שבא עמוק מבפנים. הרגשת אותו עוד לפני שאני הצלחתי להבין על מה אתה מדבר. אבל בסופו של דבר זה תפס גם אותי, חזק!
כל כך הרבה פעמים התאבלתי על המערכת הזו
כשהכרתי אותך, לא היה לי שום ספק שזה לא יילך. הצחקת אותי בניסיון הכל כך רציני שלך לגרום לי להבין שנועדנו להיות יחד. לפעמים גרמת לי להרגיש כמו בסרט נעורים זול. אבל עם הזמן הקלילות נעלמה. כל כך הרבה פעמים ניסיתי לנפנף אותך. היינו נפגשים מתחבקים ובוכים ופונים ללכת איש לדרכו. כל כך הרבה פעמים התאבלתי על המערכת הזו מתוך כוונה לנקות אותך ממני, להמשיך הלאה, לכיוון לא ידוע. אבל תמיד מצאתי את עצמי שוב בחיקך. שוב מחובקת ומלוטפת, עטופה בחום העצום שהקרנת עליי. כמו שמש גדולה שמסוגלת לחמם גם מרחוק, גם אם אני לא נמצאת פיזית לידך. בעצם לימדת אותי איך לאהוב, איך לגעת ולתת לדברים לגעת בי, היית לי מורה לחיים, ועל זאת אני חבה לך תודה.
חווינו הרבה עליות ומורדות. תקופות אפלות של מריבות בלתי פוסקות ומשחקי כוח מיותרים, והבזקים של אושר גדול וכיף של יחד שרק שנינו יודעים לייצר. על הסקס לא אתחיל בכלל לפרט, מאחר שקצרה היריעה מלהכיל.
הרבה פעמים גרמת לי להרגיש נבוכה, אפילו מתביישת, ליד חברים ומשפחה. הקודים ההתנהגותיים עליהם התחנכת שונים כל כך משלי, שלא לדבר על גבולות המוסר והערכים. הרבה פעמים גרמת לי למתוח את הגבולות שלי הכל כך צרים ביחס לשלך. לפעמים בדיעבד הבנתי שאתה צודק ושההתעקשות שלי מיותרת, אבל היו המקרים בהם עוד בזמן מעשה ברור היה שאתה טועה וגם אתה יודע את זה, אבל בכך ספק אם תשתנה.
זוכר איך גררתי אותך להיכנס איתי לים בלילה ההוא?
לחוויות שחווינו יחד יש ערך שאינו נמדד בשום הון, לטוב ולרע. זוכר איך גררתי אותך להיכנס איתי לים בלילה ההוא? כל כך ניסית להישאר קשוח ולהתנהג טבעי, כשראיתי בברור שכולך רועד מקור. או את אותו יום כיפור שבו נסענו באופניים, שוב לים. החלטת לחזור בדרך קיצור למרות אזהרותיי והלכנו לאיבוד. נכנסנו לחשיכה וכעסתי על חוסר האחריות שלך. והלילה בברצלונה, כשישבנו במסעדה ביתית קטנה ברובע הגותי, אכלנו טאפאס ושתינו יין אדום, ואז גם טעמנו את היין שבעלת המקום הכינה. היא סיקרנה אותנו וניסינו להבין למה היא כל כך כעוסה. אחר כך הסתובבנו בסימטאות הקטנות עד שנמשכנו לצלילי מוזיקה ושירה שהגיעו ממדרגות הכנסייה, שם ישבו חבורות צעירים עם כלי נגינה. התיישבנו לידם וניסינו להשתלב בשירה. הייתי קצת שיכורה וזה הרגיש ממכר, על חושי. כשהגענו חזרה למלון השיכרות כבר הפכה מכבידה ומצאתי את עצמי ממררת בבכי. בכי של שחרור על הימים הקשים שקדמו לאותו ערב. אתה רק אספת אותי אליך, עד שנרגעתי.
למרות שנוכחותך תמיד הטילה עליי ספקות ותהיות, רק לידך יכולתי להרגיש כל כך משוחררת ושכל העולם לא חשוב. רק איתך יכולתי לדבר על הכל עמוק מבפנים מבלי לחשוש להיחשף ולהיפגע. עזרת לי לברוח למקומות חדשים. הבעיות תמיד צפו כשצריך היה לחזור למציאות.
אתה כל מה שאמא לא היתה מאחלת לבת
מהקשר שלי איתך למדתי שאהבה זה לא הכל. אף פעם לא חשבתי שאפשר לאהוב ככה מישהו, אבל גם להרגיש שאי אפשר, שחסרים עוד דברים. לכאורה, אתה כל מה שאמא לא היתה מאחלת לבתה: אין לך מקצוע ולא למדת שום דבר, אין לך כסף ולא תוכניות גדולות לעתיד. החוכמה שלך היא בעיקר חוכמת רחוב מלווה באינטואיציות חזקות וברגישות מדהימה, אבל זה גורם לך לפעול בדרך כלל מהבטן ולא מהראש, מה שהופך אותך לאימפולסיבי, לפעמים אימפולסיבי מדי.
ולמרות כל זאת, אני מוצאת את עצמי חושבת עליך ללא הפסקה. עצם המחשבה עליך מציפה אותי בחום, אבל אני לא יכולה שלא לתהות - מה אם... מה אם יהיו לנו ילדים, האם אני יכולה להרשות לעצמי את הסיטואציה הזו? ברור לי שזה משהו שאתה מאוד רוצה ושתיתן לילדיך כל שתוכל, אבל האם זה לא מפיל עליי אחריות כבדה מדי, או שאוכל לסמוך עליך שמלבד חום ואהבה תוכל להעניק להם גם ערכים ולשמש מודל ראוי. ואני מפחדת, מפחדת לטעות, לא כאן.
אתה רוצה שאבוא אליך לשם. אמרת זאת כל כך הרבה פעמים. וגם אני רוצה. רוצה לבוא אליך, אבל עדיין לא בטוחה שיש לי את התשובה שאתה מחפש.
לפנייה לכתב/ת 
