יפה לה קוקו
כשאת הבת של סטינג, כמעט בלתי אפשרי להפריד את הקריירה המוזיקלית מהעיסוק בקשר המשפחתי, אבל קוקו סאמנר מעדיפה להתעלם מהסוגיה. "זה בעיקר מתסכל", היא אומרת בראיון בלעדי ל-ynet, "הוא לא קשור לקריירה שלי ואני לא לשלו"
האזינו לשיר "Summer Rain"
"האמת היא שלא חשבתי שהשיר בסופו של דבר יופיע באלבום משלי", היא אומרת בראיון בלעדי ל-ynet, "השיר מספר על קיץ אחד בחיים של החברים שלי ושלי. היינו בני 17 ומבולבלים, היינו בשלב הזה של גיל ההתבגרות שבו כולם מדוכאים. השיר מביא את הסיפורים של האנשים השונים בחבורה ואת הקשיים שנוצרו כשהצטרכנו להתמודד עם חרא בחיים".
קוקו סאמנר. להטיל ספק זה בריא (צילום: Dean Chawkley)
זו הפעם הראשונה שסאמנר מתראיינת לכלי תקשורת ישראלי. היא מדברת מדירתה, הממוקמות באחת השכונות היפות בלונדון. יום שישי בצהריים ומחוץ לחלונה גשם שוטף. בחודשים האחרונים היא זוכה להתעניינות רבה - ולא מפתיעה - מהתקשורת, במיוחד בבריטניה. הסיבה הראשונה היא שסאמנר הוציאה לפני כחודש אלבום בכורה מצוין בשם "The Constant", כשהיא מציגה את עצמה תחת השם "I Blame Coco" ("אני מאשים את קוקו"). הסיבה השנייה היא שסאמנר היפה היא הבת של אבא שלה. לפני 20 שנה היא באה לעולם, אל אבא גורדון סאמנר, אותו אנחנו מכירים בתור סטינג, ואמא טרודי סטיילר. היא נולדה בשם אליוט פאולינה סאמנר, אבל מגיל צעיר מאוד הוריה אימצו את שם החיבה קוקו, שכנראה ישאר איתה כבר לנצח.
דקה של אי נוחות ביום
הקשיים ו"החרא" איתם נאלצה להתמודד כנערה רגילה בגיל הטיפש עשרה מתגמדים לצד החוויה הטראומטית שעברה מעט אחר-כך. בקיץ שנה שעברה, סאמנר ישבה במסעדה עם חברה כשהתלוננה בפניה שהיא לא מרגישה בטוב. כשקמה מהכסא, היא נפלה וראשה נחבט בחוזקה. היא הובהלה לבית חולים והועברה לטיפול נמרץ. היא סדקה את הגולגולת ולקח לה שבועות ארוכים להתאושש. במבט לאחור, סאמנר מספרת שהחוויה בהחלט הייתה כואבת ומבהילה אך גם ביגרה אותה. "הבנתי מהר יותר כמה שבריריים אנחנו וכמה החיים שלי יכולים ברגע אחד לעמוד בסימן שאלה. זה היה רגע מאוד קריטי בחיי".
הרגישה כבולה בסקא (צילום: Alex Lake)
מעט מוזר איך מכל ההגדרות בעולם, סאמנר דווקא בחרה ב"כמה שבריריים אנחנו" (באנגלית: How fragile we are). אותו
אפשר לשמוע די בבירור באלבום איך המוזיקה שלו השפיעה על שלך.
"כן? באמת?".
לפעמים, כן.
בשלב זה סאמנר מתחמקת. היא מלמלת כמה מילים במבטאה הבריטי הכה כבד, שותקת ועוברת הלאה. זו טקטיקה שתחזור עליה עוד כמה פעמים במהלך השיחה, גם כשהנושא אינו אביה. את אותה המופנמות אפשר לחוש גם בשיריה ואפילו בתיעוד מהופעותיה שמסתובב ברשת. סאמנר שרה לתפארת ולא נחבאת אל הכלים, אבל איפשהו שם, משהו בה אולי קצת מתבייש. "אני לא עד כדי כך ביישנית", היא מבהירה, "אבל אני הרבה יותר טובה בלהקשיב מאשר בלדבר".
את מרגישה בנוח עם כמות החשיפה לה את זוכה מאז שהאלבום יצא?
"בכל יום יש לי דקה אחת שבה אני מרגישה מאוד לא בנוח. אבל בדיוק אחרי דקה זה עובר ואני מרגישה שוב טוב. אבל גם באותה הדקה, אני חושבת שזה מאוד בריא לחשוב על כך ולהטיל ספק בדברים שקורים".
מעניין אם סאמנר היתה זוכה להתעניינות גדולה בבריטניה כפי שהיא זוכה בימים אלה, אם היא לא היתה עושה שינוי מוזיקלי מהקצה אל הקצה, אם היתה נשארת עמוק במוזיקת הרגאיי ולא עוברת לפופ ולטרנד האייטיזי. ביקור קצר בעמוד המייספייס שלה לפני כשנתיים היה מעלה שורה של שירי רגאיי וסקא מתוקים, ללא כלים אלקטרוניים. באלבום הטרי המצב השתנה ולמרות שהיא רחוקה שנות אור מבריטני ספירס, הפופ שולט בו ביד רמה.
צפו בקליפ החדש לשירה של סאמנר, "In Spirit Golden"
גם אם היא לא תודה בהשפעה, אביה, כזכור עשה מסלול דומה. בתחילת דרכו, באלבומיה של להקת "פוליס", הרגאיי מהווה חלק מאוד מרכזי. מאוחר יותר, סטינג נטש את ההשפעות (והמבטא) מג'מייקה החמה. מה גרם לשינוי אצל קוקו? "ניגנתי בהרבה להקות סקא והרגשתי קצת כבולה בעולם הזה", היא אומרת, "הבנתי שאם אפתח למקומות אחרים, אז גם אוכל לעשות הרבה יותר. אז הכנסתי את זה לראש והתחלתי לכתוב שירים חדשים".
מתי התחלת להתאהב במוזיקה?
"כתבתי את השיר הראשון שלי כשהייתי בת 14. הייתי מאוד בקטע של רוקנ'רול ושל מוזיקה טובה שהייתה סביבי. הנדריקס ולהקת 'אבבא' בעיקר".
עכשיו כשאת בתחילת הדרך, לאן את שואפת להגיע?
"הייתי מאוד רוצה להפוך למלחינת פסקולים ולעסוק במוזיקה לסרטים. בעיניי, זו הנקודה הגבוהה ביותר שאפשר לשאוף אליה כמוזיקאי, לדעת להלחין את הסיטואציות בהן אתה מתבונן. התחלתי לכתוב את האלבום השני ואני מאוד מתרגשת מהתהליך. הכתיבה מגיעה אליי לרוב בפתאומיות והיא יכולה להיות על כל דבר. חוץ מזה, למדתי המון מתהליך היצירה של האלבום הראשון ואני עדיין לומדת".
ומה הסיכוי שנראה אותך מופיעה גם בישראל?
"הייתי מאוד שמחה להגיע. אני רק מקווה שמישהו יזמין אותי".
