דולפין של יעקב

יעקב טומרקין, למקרה שלא העברתם את הקיץ בארץ, הוא שחיין מחונן, מדליסט אולימפי (מאוליפיאדת הנוער). לאה גולדה הולטרמן ביקרה אותו במחנה האימונים בוינגייט ומצאה בחור ביישן ועז מבט, שמתבטא הכי טוב - ניחשתם נכון - בבריכה

לאה גולדה הולטרמןפורסם: 18.11.10 , 01:16

יעקב טומרקין, בן 19. שחיין אולימפי

טומרקין נולד ברוסיה ועלה לישראל בגיל שנה. הוא מתאמן מזה 6 שנים בפנימייה לספורטאים מחוננים בוינגייט, זכה במדליית כסף באולימפיאדת הנוער שהתקיימה הקיץ ומסומן כתקווה אולימפית לאולימפיאדה בלונדון.

תקווה אולמפית. יעקב טומרקין

נפגשנו כשהגיע לצילומים שצילמתי עבור מגזין ווג-גברים האיטלקי. באופן מפתיע, הוא התברר כבחור ביישן. טומרקין לא רגיל לצילומים, ובשעות הראשונות היה ממש נבוך מול המצלמה. הוא גם אינו מרבה לדבר, למרות שעיניו בוחנות הכל ושמות לב לכל דבר. הוא מאותם בחורים שכשנשאלים על רגשותיהם, עונים בקצרה תשובה צפויה, אך המבט בעיניים טעון יותר מכפי שהם יכולים להעיד על עצמם.

כשחיין מקצועי, טומרקין עובד קשה ומתאמן לפעמים 8 שעות ביום. "התחלתי לשחות בגיל 6, בגיל 13 - להיות שחיין. ביום שעברתי להתאמן ולגורבפנימיית המחוננים, ידעתי שאני מוותר על החברים, המשפחה והבית כדי להתמקד ולהשקיע את כולי בשחייה." הוא אומר.

טומרקין נוסע ברחבי העולם, מארה"ב ועד סינגפור, לתחרויות ומחנות אימונים מפרכים. הוא חש ציוני במהותו ומביע זאת דרך הספורט. "אני גאה לייצג את המדינה", הוא אומר. אני מאמינה לו. למרות שהופתע שנבחר להצטלם בעבור ווג איטליה, אני הופתעתי שעדיין לא לקחו אותו לצילומי קמפיין בארץ.

רגליים - כמו סנפירים

"אני רגיל ללבוש בגדי ספורט. רק בחופשות אני משנה קצת, פה ושם. אבל באופן כללי, אני לובש רק מה שנוח לי, ואי אפשר לומר עלי שאני אדם אופנתי." הוא מעיד על עצמו. לבקשתי, המאפרת הוסיפה לו פס שחור בעיניים, לא בולט, שרק קצת מדגיש. הוא זע באי נוחות מצחיקה ואמר: "זה לנשים. לבנות". אמרתי לו שזה מאוד מחמיא לו, ואולי כדאי שיאמץ את זה כחלק מההופעה. כשחזר מארוחת הצהריים, אחרי ההפסקה באמצע הצילומים, הוא הפטיר: "אמרו לי שזה נראה טוב", וחייך.

מדפים עמוסים במדליות

טומרקין גר בפנימייה בוינגייט, בחדר פשוט בדירת ספורטאים, בבניין עמידרי למדי במראהו. נעלי ספורט אימתניות איימו עלינו מכל פינה, לצד זוג כפכפים. הכל בדירה מינימליסטי ואין כעמט חפצים, מלבד מדליות שנערמות על המדף ומעידות על הדיירים שגרים במקום.

הצילומים שלנו התקיימו בבריכת השחייה האולימפית שבמתחם. כבר מתחילתם היה ניתן להבחין שטומרקין מאוד ממושמע וממוקד. הוא עמד בכבוד בחום העז ששרר והועצם על ידי הפלאשים והעדר המזגן. אלו הביאו לכך שהוא הזיע בלי הפסקה (וגם אנחנו, הצוות). העיגולים שהצטברו על חולצת הפולו הכתיבו לנו להשאר עם הלוק הזה כחלק מהסטיילינג.

אחרי שעות של צילומים כאן ושם, עם בגד כזה ואחר, כבר כמעט התייאשתי. לא הצלחתי למקד את הצילום על מה שראיתי בו, על אותה אצילות שקטה. בסוף, בשעה האחרונה שנשארה מהזמן שהקציב לי, החלטתי להכניס אותו למים עם הבגדים. ברגע שהוא נכנס לבריכה, משהו בַּפנים שלו השתחרר. הוא הרגיש בהם חופשי והתחיל ממש לפלרטט עם המצלמה. לפתע כל מחוות גוף שלו הביעו ועוררו עניין, ומאדם שנראה משועמם, שחש שלא בנוח מול המצלמה, הוא הפך לדולפין מלא חן, שהמים מחמיאים לו והוא מחמיא להם.