"מפחד למות מקור". חסרי הבית מתכוננים לחורף

"אין לי מושג איך אני אסתדר כשיתחיל להיות גשם, אין לי אפילו שמיכה חמה. אני מקווה למצוא מקום סגור בשביל לפחות להישאר יבש, אבל גם במקומות הנטושים כאן תמיד יש אנשים וחלקם משתמשים בסמים. אולי אחד מהבנים שלי יאסוף אותי אליו הביתה בימים הקרים ממש. אני מקווה שאני אהיה בסדר".

חאלד חוג'ראת מחיפה ומאות חסרי בית נוספים חיים בימים אלו בין ייאוש לתקווה. החורף הקרוב, שחון ככל שיהיה, מאיים לגבות, כמדי שנה, את חייהם של כ-50 מהם. חוג'ראת בן ה-51 הוא אמנם אב ל-11 ילדים, אבל

להם כבר נמאס מזמן מהרגלי השתייה שלו. כרגע, הוא חי בפינת הרחובות ארלוזורוב והרצל וישן על הדשא של רחבת שמואל איצקוביץ'. "מדי פעם הם היו לוקחים אותי אליהם הביתה", מספר חאלד, "אבל הם כבר גדולים ועם נשים משלהם ואני מבין אותם שהם לא יכולים לתת לי לשהות שם".

הרגלי השתייה של חאלד החמירו בשנה האחרונה, מאז הירצחה של אשתו בדצמבר 2009. כשבועיים לאחר שעבר להתגורר עם משפחתו ברחוב קיבוץ גלויות, קיימו שניים מילדיו מסיבת יום הולדת. כאשר ב-2:30 בלילה ביקשה אחת השכנות משלושה אורחים מנצרת להפסיק להרעיש בחצר, הם איימו עליה בסכין וקראו לה לרדת. בנו של חאלד ביקש מהשלושה, שהיו שתויים, לעזוב אותה לנפשה - ובתגובה נדקר בידו ובגבו. אשתו של חאלד, חפיזה, יצאה כדי להפריד בין הנצים ונדקרה בלבה. 

"מקווה למצוא מקום סגור כדי להישאר יבש" (צילום: אבישג שאר-ישוב)

מאז האירוע הטראגי, התפרק לחלוטין התא המשפחתי וחאלד עבר לגור ברחוב. הוא ישמח כמובן לפירות, אוכל ובגדים חמים לקראת החורף, אבל את מה שאינו זקוק לו הוא מחלק בינתיים לדרי הרחוב האחרים. "הם אפילו יותר מסכנים, מגיע להם", הוא אומר.

"לא יכולה לא לשתות" 

בנקודה אחרת בחיפה, סמוך לכספומט ברחוב החלוץ, יושבת אירנה, בת 36. אחרי שעלתה מאזרבייג'ן היא עבדה כטבחית במסעדות, אבל לפני שלוש שנים היא התמכרה לטיפה המרה, איבדה את עבודתה ובהמשך גם את מקום מגוריה. את שני ילדיה, שנמצאים עם אביהם באזרבייג'ן, היא לא ראתה כבר 11 שנה.

"היה לי בן זוג שהיה מרביץ לי, בשביל לשכוח התחלתי לשתות יותר ויותר", היא מספרת. ההתמכרות לאלכוהול בשילוב היחסים הבעייתיים עם בן הזוג, הפכו את חייה לסיוט מתמשך. לאחרונה גרם בן זוגה לחבלה חמורה בראשה, ובכוחותיה האחרונים היא ברחה מתל אביב לחיפה ואושפזה בבית החולים רמב"ם, ככל הנראה אחרי שעוברים ושבים הזמינו אמבולנס עבורה. אבל הצורך התמידי באלכוהול הכריע, ואחרי כמה ימים היא ברחה מהאשפוז. היום היא יושבת ומקבצת נדבות, כאשר סביב הפציעה בראשה חגים זבובים.

הומלסים בחיפה (צילום: אבישג שאר-ישוב)

"הראש כל הזמן נורא כואב לי, אבל אני לא יכולה שלא לשתות, זו התמכרות חזקה מידי", היא מתוודה. אבל יש גם נקודת אור. אירנה כבר מצאה חבר חדש, אלכס, ולפעמים ניתן לראות אותם יושבים יחד ומתחממים על קרטון על אחת המדרכות. "אני אוהבת אותו, הוא דואג לי, הוא נחמד אליי", היא אומרת כשהיא מביטה באלכס, שאינו דובר עברית. הוא, מצדו, מחייך ומניח עליה את מעילו. 

אין בית, אין בגדים חמים 

למרות הכל, היא שומרת על אופטימיות. "אלכס יחמם אותי, הוא חבר שלי ואני אוהבת אותו, ביחד אנחנו נתחמם. אני מקווה שהוא ידאג לי למקום חם ויבש מספיק בחורף, כי אין לנו בית או בגדים חמים ובלי זה אני מפחדת מה יהיה איתי. אפילו נעליים סגורות אין לי. אני הולכת עם הכפכפים ההרוסות האלו כבר המון זמן. אולי יעברו אנשים טובים וייתנו לנו שק שינה?". 

אהרון, חסר בית מתל אביב שמתגורר כבר חמש שנים וחצי תחת כיפת השמיים, מקווה שיצליח להשיג

שמיכה עד שהלילות יתחילו להיות קרים באמת. "שמעתי שיש הומלסים שמתו בחורפים הקודמים מקור, אבל אני מקווה למצוא עוד שמיכה מעבר לזו שאני עטוף בה כרגע", הוא מספר. הוא לובש חולצת טרנינג דקה ומכנסיים ארוכים ומספר שהוא מקווה למצוא עוד כמה זוגות שיחממו אותו. על השאלה מדוע אינו מתפנה לבית המחסה לדרי רחוב ביפו הוא משיב: "גונבים שם דברים ואני מפחד, אבל מפחד יותר למות מקור בחורף הקרוב".

מחמוד שלש, יליד רמאללה בן 53, קיבל תעודת זהות כחולה לאחר שכמעט נרצח בגין שיתוף פעולה עם ישראל בימי האינתיפאדה הראשונה. אולם, לדבריו, איש לא סייע לו למצוא עבודה או בית - וסמטאות המדרחוב בירושלים הפכו לו לבית. אבל דווקא אותו, מכולם, החורף המתקרב לא מטריד: "אין לי לאן ללכת, יש לי חולצה אחת שלגופי והדאגות שלי הן איך לשרוד עד יום המחר".