ד"ש מאמריקה: תכירו את איש הנדל"ן יואב ספר
שש שנים לאחר שפרש מכדורסל, אקס מכבי ת"א ונבחרת ישראל מתגורר במיאמי ועוסק בתחום אחר לגמרי. וכן, עדיין מזהים אותו ברחוב כשהוא קופץ לביקור: "אנשים עוצרים ושואלים: 'תגיד לי, לאן נעלמת?'". ראיון מיוחד
ספר בן ה-35 לא נעלם לשום מקום, הוא פשוט כבר לא מתגורר בישראל. בשנתיים וחצי האחרונות הבית שלו נמצא בארצות הברית, בהתחלה בפילדלפיה וכיום, כמה סמלי, במיאמי, עיר הכדורסל העכשווית באמריקה (שבה נמצאים גם לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש).
יואב ספר והבנות. נהנה מכל רגע (צילום: באדיבות המשפחה)
לא, ושלא תטעו, ספר לא חוזר לכדורסל, גם לא בצחוק. את מכנסי הספורט והטי שירט מחליפים בשנים האחרונות החליפות המעונבות. את הכדור הכתום, תיק המנהלים. ספר, תאמינו או לא, הוא בכלל כיום איש נדל"ן ועובד בסניף של חברת גזית-גלוב, חברה המתמחה בנדל"ן מסחרי, בעיר הקייצית ביותר בארה"ב. כדורסל אאוט, עסקים אין.
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
השאלה הגדולה היא מאיפה הגיע הצעד הזה? "שאיפה למצוינות אני מניח", פתח ספר את השיחה והסביר. "כשפרשתי, חשבתי מה אני עושה עם עצמי ורציתי שזה יהיה משהו שיעניין אותי, שירגש. חשבתי טוב טוב לגבי זה והחלטתי שעולם ההשקעות, הנדל"ן והעסקים באפן כללי הוא מה שמעניין אותי. עשיתי תואר ראשון בישראל, רציתי להיכנס יותר לעובי הקורה ובמקביל הגשתי בקשה ללימודים בארה"ב".
הטריו של מיאמי היט. יואב ספר תושב עירם (AP)
"אחרי שהתקבלתי לכמה בתי ספר, ההחלטה כבר היתה קלה יותר. מבחינתי המעבר לארה"ב היה אתגר מאוד גדול, למדתי תואר MBA במנהל עסקים ב-Wharton Business School של אוניברסיטת פנסילבניה והתחלתי לעבוד בפילדלפיה. כיום אני בחטיבת המיזוגים והרכישות של החברה במיאמי".
- נדל"ן? אל תגיד לי שזה יותר מעניין מכדורסל?
"זה מאוד מעניין לי ומאוד מאתגר. איך אומרים: ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אז במיוחד היום על רקע המשבר שיש בנדל"ן כאן, עצם זה שאני פה זה יתרון יחסי שיש לי על אנשים אחרים. כאלה שהיו רוצים להיות או להשקיע כאן יום אחד. אני לומד המקצוע ברמה הכי גבוהה שאפשר. אני רוצה להפוך להיות מקצוען בתחום הזה וזו הדרך. היא אולי ארוכה, אבל אני מאמין בעבודה יסודית בדרך למטרה הסופית".
ספר. "החיים באמריקה מאוד נוחים" (צילום: באדיבות המשפחה)
ספר (נשוי לחגית + שלוש בנות) הגיע לארה"ב כשאשתו עוד היתה בהריון השני ולא באמת ידע איך המשפחה תתרגל לעבודה ובעיקר המקום החדש. "בהתחלה זה היה מאתגר. גרנו בפילדלפיה וכל מי שמכיר את המקום יודע שמזג האוויר לא קל. היה מאוד קר, מה עוד שיש לנו שלוש בנות, שלושתן מאוד קטנות וזה לא היה אופטימאלי. אחד השיקולים לעבור למיאמי היתה העובדה שזו עיר חמה, כאן יותר נוח".
- ואין געגועים לישראל?
"אני אגיד לך משהו מהלב: אני כל כך נהנה כאן שהתרגלתי כבר. אשתי גם מתחילה להתרגל וזה אפילו מפתיע אותי. את האמת, קיוויתי שזה מה שיקרה ברגע שנעבור למיאמי. מתגעגע? כן, אבל לא התנתקתי. אני מגיע לארץ פעמים בשנה והביזנס מאוד מעניין אותי, כיף לי עם מה שאני עושה. נכון, חסרים לי המשפחה והחברים, אבל מעבר לזה החיים כאן מאוד נוחים".
גודס. ספר: "היו יותר מוכשרים ממני שפרשו" (צילום: אלי אלגרט)
"די התנתקתי מהכדורסל"
ספר הוא לא הראשון שפורש בגלל פציעה. גיא גודס ועודד קטש עשו זאת לפניו ובשנים האחרונות הם שניים מהמאמנים המבוקשים ביותר בשוק. ספר החליט לא ללכת בעקבותיהם ולמעשה די להתנתק מכדורסל. "עצם הפרישה, בשיא הקריירה, די הוציא לי את החשק. יש כאלה שלקחו את זה כמו שעודד עשה ובחרו לעבור לתחום האימון, אבל לא חושב שאני מוכשר כמוהו".- והחזרה לכדורסל לא קורצת?
"פשוט החלטתי ללכת עם משהו שמאתגר אותי ובסופו של יום, מעבר לסיפוק המקצועי, אני גם מרגיש שיש שכר לעבודה הקשה. אם ננתח את שוק המאמנים בישראל, אז יש כאלה שעושים את זה מאהבה, אבל אם אתה לא בפירמידה, אז זה לא זה. אם אתה לא בין 3-2 המאמנים בישראל, אז זה קשה. זה לא הכסף ששינה לי כמו העניין בעבודה. עניין אותי לשחק, פחות לאמן. החלטתי שאני רוצה לעשות משהו מאתגר בעתיד ואני הולך עם זה עד הסוף. חסר לי המשחק, לא חסר להיכנס לתחום האימון".
מינץ. ספר: "מאמן שמקדם צעירים ופשוט נדלק עלי" (צילום: צפריר אביוב)
"היו ויש שחקנים יותר מוכשרים ממני, אבל לי היה מזל שהיו לי מאמנים שהאמינו בי", נזכר ספר בקריירה שלו כשחקן. "היתה לי היכולת, אבל גם מזל טיימינג להיות עם אנשים שחשבו שאני כן ואחרים לא. קח דוגמה. היה לי מאמן בנוער - רמי הדר - ששם אותנו בשורה, הצביע עלי ואמר: 'אני רוצה שהוא יהיה שחקן בליגת העל, פחות חשוב לי אם ננצח או נפסיד'. תחשוב כמה מזל צריך בשביל שיהיה לך מאמן כזה. חצי שנה חירבנתי לקבוצה את המשחק, הפסדנו, הפסדנו והפסדנו. בחצי השני לא הפסקנו לנצח והגענו לגמר הפלייאוף מול מכבי ת"א".
- ומה קרה הלאה?
"שם היתה הקפיצה הראשונה. אחרי זה שמנבר עזב את חולון, הגיע חנוך מינץ לקבוצה. זה מאמן שמקדם צעירים ופשוט נדלק עלי. פתאום החליט לתת לי לשחק 20 ו-25 דקות כל ערב, משם זה כבר היסטוריה. גם הקהל תמך בי מהיום הראשון ונתן לי הרגשה הכי מדהימה שאפשר".
בלאט. ספר: "היו לי איתו שנתיים מוצלחת מאוד" (צילום: אלי אלגרט)
"עד היום אני מיישם את העקרונות של בלאט"
- מה לגבי העונות במכבי ת"א, הן זכורות לטובה?"כן, כי אני תמיד אוהב לקחת את הטוב בכל דבר. כמובן שהיו דברים כאלה ואחרים, בטח שהשנה של הפציעה היתה קשה. אתה יושב על הספסל ומרגיש מתוסכל, אבל לפני זה היו לי שנתיים מוצלחות מאוד עם דייויד בלאט. למדתי ממנו כל כך הרבה. עד היום אני מיישם את העקרונות שלו בניהול, במנהיגות, ביעילות של הארגון. דברים שהבנתי אז, למה מכבי כל כך חזקה מעבר לכסף שיש לה ולשחקנים הטובים".
- הרגע הכי זכור בקריירה?
"אני יכול להצביע לך על הרגע שהכי התרגשתי בו. העלייה לרבע גמר אליפות אירופה עם נבחרת ישראל בשבדיה 2003. באותה תקופה היתה הרבה ביקורת על הנבחרת, הרגשנו שזה לא מפריע. קלעתי סל חשוב מול סלובניה, 30 שניות לסוף, בורשטיין ניצח את המשחק על הבאזר. ניצחון מדהים, לא קשור לכסף, זו היתה שמחה טהורה שאתה מייצג את המדינה. כבר אז ידעתי שלא עוד הרבה שנים יהיו לי לשחק כדורסל".
- והרגע הכי קשה?
"הפציעה, אין ספק. אתה מגיע לשיא, רוצה 'לנוח' קצת איפה שאתה נמצא ואז קורה מה שקורה. זה היה מדהים, לפני מכבי ת"א במשך שבע שנים לא נפצעתי אפילו באימון. במכבי, אולי מאובר רצון, הכל התהפך. בשבילי כל אימון היה כמו משחק, פתאום שברתי רגל, שברתי ידיים. זה המזל, לפה ולפה. שום דבר לא היה עוצר אותי, הייתי משחק עם תחבושות, עם קרסול שבור, עד שהגיעה הפציעה בברך והסבירה לי שהכל נגמר".
• הכתבה המלאה פורסמה במקומון ידיעות חולון מרשת מקומוני ידיעות תקשורת.
לפנייה לכתב/ת 
