"הסיקור מוטה, ישראל צריכה חדשות באנגלית"
לפני 20 שנה נולדו החדשות באנגלית של ערוץ 1. בעידן טלוויזיוני שונה לגמרי, לאה זינדר, סגנית מנהל המהדורה, משוכנעת שהם עדיין רלוונטים: "יש הבדל גדול בינינו לבין כתבים זרים שרואים מציאות אחרת". ומה עם מעבר לערוצים זרים? "בחיים לא"
זה היה יום לפני היציאה לפועל של תוכנית ההתנתקות. לאה זינדר, כתבת בכירה במהדורת החדשות באנגלית של רשות השידור (IBA News) הגיעה לעזה כדי לסקר את האירוע. אצל האח הגדול "מבט", המכונה הלוגיסטית, צולעת יותר או פחות, כבר עבדה וסידרה לכתבים סביבת עבודה. זינדר ידעה שהתקציב של IBA, איך לומר, קצת יותר נמוך. "אצלנו זה תמיד סוג של אלתור. אמרו לי שאני יכולה לבוא אבל אין סידור, אמרתי 'לא מעניין אותי, אני נוסעת'".
זינדר, כיום סגנית מנהל המהדורה, הכתבת המדינית ולאחרונה מנחת תוכנית הראיונות "קלוז אפ", לא מתפנקת. ואולי זאת הסיבה שלמרות שהם חוגגים כבר 20 שנה להקמת מהדורה, צוות IBA News נשאר רעב ונמרץ כשהיה. כשהם ישובים על סיפון הספינה המיטלטלת ששמה רשות השידור, לאור הרפורמה המתקדמת, במערכת מנסים להיטלטל כמה שפחות, ומצד שני מקווים שהסדר החדש שיתהווה ברשות ישפר את מיקומם בשרשרת המזון.
"התקציב שלנו מאוד מוגבל" מסבירה זינדר, "למדנו במשך השנים להסתדר אבל אנחנו מקווים שהרפורמה תהיה הרנסנס שלנו. יש לנו הרבה תוכניות חדשות ואולי נוכל להפוך לערוץ בינלאומי. אנחנו מרגישים היטב מה שקורה, יושבים בבניין ונעזרים בכולם, אז התחושה מעורבת. מצד אחד אי וודאות, כשחרב הקיצוצים עומדת מעל ראשי כולנו, ומצד שני יש הבטחה ותקווה לשינוי".
"הצופים השאירו אותנו באוויר"
המהדורה דוברת האנגלית, שנצפית היום בעיקר בארצות הברית, עלתה לשידור ב-1990. זינדר היתה אז הכתבת הפוליטית של קול ישראל באנגלית. יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור דאז, היה זה שהגה את הרעיון ודחף אותו. אבל עם עליית המהדורה, היא התמודדה עם האתגר החדשותי הראשון שלה, מלחמת המפרץ, אותה סיקרה עבור דוברי השפות הזרות.
זינדר. "ניסו להוריד אותנו מהערוץ ולהוריד אותנו בכלל" (צילומים: ערוץ 1)
זה לא מנע מגורמים שונים לנסות לקצץ בכנפיה. "היו ניסיונות במשך השנים להוריד אותנו מערוץ 1 ולהוריד בכלל, היו הרבה מנהלים ברשות שלא האמינו בצורך בחדשות באנגלית. בהתחלה שמו אותנו ב-20:00, לב הפריים-טיים והיתה התנגדות עזה בבניין. אז התחילו להזיז אותנו על פני השעון, ובסרט שהכנו לרגל החגיגות מראים איך בסוף כל מהדורה המגיש אומר 'נתראה מחר בשש', 'נתראה מחר בשבע', כל פעם בשעה אחרת.
"היתה תקופה שהעבירו אותנו לאולפני JSC ושידרנו משם, כמה מאות מטרים מרוממה, וזה היה לפני עידן הטלפרומטר הדיגיטלי. היינו רצים עם קלטות וניירות בגשם רבע שעה לפני השידור כדי להגיע לאולפן. בסופו של דבר מה שהשאיר אותנו באוויר היא התמיכה מהצופים שלנו".
מה היה הרעיון שעמד מאחורי הקמת המהדורה?
"לתת מענה לדיפלומטים, לכתבים הזרים ולתיירים שרצו לראות חדשות מקומיות. הם היו פותחים את החדשות של ירדן שהיו באנגלית ב-22:00. אחרי שרשתות כמו אלג'זירה עלו עם חדשות באנגלית, ונוכח הסיקור המאוד מוטה של חלק מערוצי הטלוויזיה הזרים, זה הפך לצורך של ישראל לדווח על מה שקורה פה ולבדל עצמנו משידורי הכתבים הזרים. לתת את הזווית המקומית.
"אבל אני חייבת להדגיש שאנחנו מתנגדים בכל תוקף להגדרה של ערוץ הסברה. מעולם לא התערבו בתוכן שלנו. אנחנו בהחלט משתדלים להביא את כל הצדדים של כל עניין. עם זאת, בהחלט יש הבדל בין לדווח מפה על מה שקורה פה, ובין כתבים זרים שרואים את המציאות אחרת".
מה השתנה במהדורה מאז שקמתם?
"אנחנו היום יותר משוכללים. בהתחלה היה דגש על חדשות חוץ, כיום עברנו להתמקד באופן בלעדי כמעט בחדשות שקשורות בישראל ובאזור. לפני קצת יותר משנה קיבלנו עוד חצי שעה בשבוע לעשות תוכנית אירוח שנקראת 'קלוזאפ', דיון יותר מעמיק בנושאים שעל הפרק. בנוסף, נסעתי לשבדיה ועשיתי תוכנית על האנטישמיות שם, נסעתי לירוחם ודיווחתי על השינוי במערכת החינוך, אז יש גם דברים שהם לא רק הסכסוך הישראלי-פלסטיני".
"להיות כתבת מדינית זה מרתק ועשיתי את זה די הרבה" אומרת זינדר. "בזמן האחרון אני נמשכת יותר לעיסוק ב'קלוזאפ' והאפשרות לעסוק קצת בסרטים דוקומנטריים ממש על קצה המזלג. אין לנו את הלוקסוס לצאת לשטח ולצלם, אבל המציאות שמעבר לפוליטיקה מעניינת אותי".
"שמחה להיות חלק מהשירות של ישראל לגולה"
למרות שהמבטא האמריקני עדיין בולט, אחרי ארבעים שנה בארץ ונישואים לישראלי, לאה זינדר מרגישה ישראלית לחלוטין, ומאושרת להיות חלק מההוויה המקומית. ציונית גאה? היא הראשונה שתסכים. היא גם לא לוטשת עין למהדורת האם "מבט", ושמחה להיות "חלק מהשירות של ישראל לגולה. מה גם שמבחינת השפה הרבה יותר נוח וקל לי לעבוד באנגלית.
זינדר בכתבה על האנטישמיות בשבדיה. "אין לנו את הלוקסוס לצאת לשטח"
"גדלתי בבית בו ההורים היו דוברי עברית, אמא שלי היתה מורה לעברית ולמדתי בבית ספר ובאוניברסיטה, אבל לדבר לא יכולתי. אף אחד לא אוהב לעשות טעויות בשפה ולהרגיש דביל".
ומה לגבי עבודה ככתבת בארץ מטעם רשתות זרות ועתירות תקציב?
"בחיים לא. ראשית אני לא עובדת בשבת, ושנית אני אומרת לך, אני מרגישה שזה חלק מהציונות שלי, אני מאוד גאה להיות חלק מרשות השידור. אני אוהבת את זה, לא הייתי רוצה לשרת ערוץ זר".
באיזה ערוצי חדשות זרים את צופה?
"בכולם. זה חשוב וכיף, אנחנו יכולים רק לקנא באמצעים בשכלול הטכנולוגי וזה נורא מעניין וחשוב שאדע מה מדווחים עלינו. אני די מכורה לחדשות, שומעת בלי סוף ורואה בלי סוף. אין לי רוויה. כשאני נוסעת לחו"ל אני מתנתקת, כלומר פעמיים ביום בודקת שהכל בסדר, וזהו. בארץ אני באמת אוהבת את זה.
אנשי FOX News. "פורצי דרך"
"יכול להיות שחלק מזה מתרחש כי אני פשוט אוהבת להיות מעודכנת, אבל אני אוהבת בעיקר את הדיונים האינסופיים בערוצי הרדיו. יש אנשים ששומעים מוזיקה במכונית, אני שומעת חדשות. הדיונים חוזרים על עצמם והכל צפוי וידוע, וזה בכל זאת מושך אותי".
איזו מהדורה היא הטובה ביותר לדעתך?
"אני אוהבת מאוד את Sky כי הם יותר חופשיים, למרות שהסיקור של BBC מעולה, אבל הוא קצת משעמם ומכופתר. אני חושבת ש-FOX מוטים בצורה כל כך בוטה, שזה ממש מצחיק, אבל מבחינת השואו, הנצנצים והמראה שלהם, הם פורצי דרך ואני חושבת שהם גרמו לשינוי בחדשות בכל ארצות הברית. זה שהמגישים לא מתחבאים מאחורי שולחן ומאוד משוחררים, הדיבור והצחוקים, הכל מאוד דינמי וויזואלי, אני חושבת שמבחינת המראה הם עשו דברים יפים".
ומה לגבי הבעת עמדה?
"יש לזה מקום, בעיקר בטוקשואו, וגם לי ככתבת מדינית יש חופש מלא להגיד מה שאני רוצה. אני בסך הכל כתבת, אני לא מגזימה. אני משתדלת פחות להביע עמדה, יש צופים שכותבים לי מדי פעם וחושבים שהם יודעים מה דעתי, אבל אני לא חושבת שזה נכון. תפקידי הוא להזמין לדיון אנשים מהקצוות הפוליטיים, ואנחנו משתדלים לשאול שאלות קשות את שני הצדדים".