עובדי מגדל שלום נעצרו בדלת: "רק רוצה בגדים"
ביום שאחרי הדליקה בבניין התל-אביבי המפורסם, הגיעו אחדים מאלה שמאכלסים אותו באופן קבוע לאמוד את הנזקים - אך רובם נעצרו בכניסה. "כל הבגדים שלי שם למעלה", אמרה אחת הנשים
העשן במגדל שלום בתל-אביב התפזר כבר מזמן, ורק הפיח והתכונה סביבו מעידים עדיין על השריפה שהשתוללה שלשום בקומותיו העליונות, אבל עבור עובדי הבניין המפורסם ושוכניו - נותרו עדיין שאלות בלתי פתורות. לא מעטים מהם הגיעו אתמול (ה') לפתח הבניין בניסיון לברר את נזקי הדליקה, אך הגישה אל החדרים שבהם עבדו עד שלשום - נחסמה עבור רובם. "אף אחד לא אמר לנו מתי נוכל לשוב לעבוד או אם נגרם נזק למשרדים שלנו", סיפר אלי כהן, שעובד בבניין.
כהן, המועסק בחברת תקשורת שמחזיקה משרדים בקומות התשיעית, העשירית וה-22, סיפר כי עד שיתבררו העניינים,
הוצאו כל העובדים לחופשה. "אני מאוד מקווה שנוכל לשוב לעבוד בקרוב, ושלא נתחיל את חופשת החנוכה כבר מעכשיו, כי כל יום שעובר הוא הפסד עצום של כסף", הסביר.
יותר מיממה אחרי השריפה, מגדל שלום עמד עדיין מיותם מעובדיו שהיו רגילים לבוא בשעריו במשך שנים. כל הכניסות לבניין ננעלו ונחסמו, וליד הכניסה היחידה שנותרה פתוחה - הוצבו שומרים שמונעים מהבאים, לעתים גם בכוח, להיכנס לבניין. עובדים רבים שהשאירו את חפציהם האישיים בתוך המגדל כשנשמעה אזעקת השריפה אתמול בשעה 16:30, ביקשו להיכנס רק לרגע כדי לקחת אותם, אך על פי רוב נענו בשלילה.
לאחדים הותר - לא ברור לפי אילו קריטריונים - להיכנס לקחת את דבריהם, ואשה מבוגרת שממנה נמנעה הכניסה ביקשה לרכך את לב השומר. "תראה מה אני לובשת, כל הבגדים שלי שם למעלה, מצדי תבקש ממישהו שיוריד לי את התיק", פנתה אליו, אך הוא לא נעתר לבקשתה, ונעל את הדלת בשנית.
"רק מבחוץ הבנתי - היה לי מזל"
בינתיים עובדי הבניין עדיין נסערים מדקות החרדה שלשום, עת פונו העובדים מהמגדל. הם התעקשו כי הפינוי בוצע רק זמן רב אחרי שריח השריפה החל להתפשט. "יש כאן רשלנות מדרגה ראשונה", טענה סנדרה גור-אריה, "כשהגעתי לעבודה ב-15:00, היה כבר ריח פלסטיק שרוף בכל הבניין. העמיתים שלי במשרד אמרו שאפשר היה להריח את השריפה עוד בשעות הצהריים המוקדמות. אני לא מבינה איך למרות שכל כך הרבה אנשים התריעו על הריח בקומות שונות, צריך היה לחכות עד 16:30".
גור-אריה סיפרה כי למרות שבחדר המדרגות המזרחי הופעלה תאורת חירום, בחדר המדרגות המערבי שרר חושך מוחלט. "לא יכולתי לראות את כף היד שלי. בחושך הזה עשרות אנשים היו צריכים לרדת במדרגות, שהיו מלאות בכוסות פלסטיק
ובדלי סיגריות. כל גרם המדרגות גם היה רטוב וחלקלק". לדבריה, רק בנס השריפה לא גבתה קורבנות בנפש אלא גרמה לפגיעות קלות בלבד.
"כשהמשכנו לרדת במדרגות, העשן הפך סמיך יותר ויותר, ניסינו לפתוח את הדלתות של כל קומה כדי שייכנס מעט אור, אבל החל מהקומה העשירית ומטה כבר לא יכולנו לפתוח את הדלתות, כי נתקלנו בקיר עשן סמיך שגרם לנו לחנק", המשיכה. "רק כשיצאתי החוצה והבטתי בבניין מבחוץ הבנתי כמה מזל היה לי".