אמרה שהיא רוצה מניאק, מה אני אמור לעשות?
כשאני מתראה עם בחורה מספר שבועות ומרגיש שהיא מבינה אותי, אני מתחיל להתאהב. לא רוצה יותר מדי, רק אחת שתהיה אשת שיחה נפלאה, מבינה, אכפתית וכו'. אני בטוח שהארץ מלאה בנשים כאלה. אז למה לעזאזל זה נראה כל כך קשה?
כן, שוב אני מוצא את עצמי חוזר לעולם הרווקים ומתנחם בזרועותיה של אחת לעוד ערב נטול רגשות, רומנטיים לפחות.
אני בחור מאמין, אפילו מאוד מאמין. לכל דבר יש סיבה, כל דבר מוביל לדבר אחר, ואיכשהו בסוף הכל מסתדר. אבל אני כבר לא ילד, כבר לא מחפש שטויות או סטוצים חד-פעמיים. אבל כשאת אומרת לי שאת מחפשת מישהו שיהיה מניאק אלייך, מה אני אמור לעשות? מה צריך להיות כדי שתביני שהאהבה הזאת אלייך היא כי סוף סוף מצאתי מישהי שיכולה להיות איתי לאורך שנים, להיות"האשה" להיות האחת הזאת שאעשה בשבילה הכל על מנת שתהיה מאושרת. יש לי הרבה לתת לה, ויותר מכל אני רוצה לקרוא לה את "אשת חיל מי ימצא" בערב שבת. אז למה רק אני עיוור למציאות?
השלב הנוסף הזה בחיי הרומנטיים מתברר שוב כאפיזודה חולפת. למזלי הרע, אני בחור שמתאהב מהר, אולי אפילו מהר מאוד. יש האומרים עליי שאני כמו קרמבו – מבחוץ שחור וקשה, אבל מבפנים לבן ורך. ואכן, כשאני מתראה עם בחורה למשך מספר שבועות ומרגיש שאיפשהו הבחורה הזאת מבינה אותי, אני מתחיל להתאהב. לא רוצה יותר מדי, בסך הכל אחת שתהיה אשת שיחה נפלאה, מבינה, אכפתית וכיוצא בזה. אני בטוח שהארץ מלאה בנשים מהסוג הזה. אז למה לעזאזל זה נראה כל כך קשה?
אז כשהיתה איתי הייתי כל כך שמח, כל כך מרוצה, עם מצב-רוח מהפרת ועד החידקל, ראש בעננים, מרגיש שזהו הגיע הזמן וזה קורה, מעכשיו זה הולך רחוק. רציתי שיהיה לה כיף, שתרגיש בנוח, שתרגיש שאכפת לי ממנה שאני דואג לה. אבל היא אמרה שהיא רוצה שאני אהיה מניאק אליה.
מישהי מוכנה להסביר מה זה להיות מניאק? אולי כשאדע מהו הלך רוח של אדם מניאק, אולי אבין.
כשהיינו יחד היא אמרה לי שאני מדהים אותה, שאני הבחור המושלם, שאני הכל בשבילה, כל דבר שחיפשה, אז איך קורה שהיא אומרת לי "עידן... זה לא הולך, זה קשה לי מדי."
"מה קשה?" אני שואל. "מה לא בסדר? תני לי לי להבין, אני רוצה לדעת מה העניין".
הפסקתי לנסות להבין, לפענח את הקוד הזה שנקרא אשה
עוד מבט:
אז למה הן מתות דווקא על המניאקים?
שרון רובינשטיין
אף אשה לא ממש רוצה מניאק לצידה. אבל התכונות של המניאק כוללות גם את הגבר המוביל, השובב, הבטוח בעצמו. אז מלבד מקרים מובהקים של הרס עצמי, נשים לא נמשכות למניאקים מפני שהם מרושעים, אלא בגלל התכונות המסוימות שממגנטות אותן
בסופו של דבר נשבר לי איזה משהו בגוף והחלטתי לוותר על זה. הפסקתי לנסות להבין, לנסות לפענח את הקוד הזה שנקרא אשה. די, לא יכול יותר לא רוצה יותר. רק אל תגידו אחרי זה שאנחנו הבנים מניאקים ובוגדניים ולא מתחשבים. לי ולחבריי יש הרבה לתת לכן, שתהיו מאושרות עד אין קץ, שתבינו שיש גבר אמיתי שתומך, שעוזר, שנותן, שהוא ממש ג-ב-ר!
אז אהבתי אותה, מודה. אבל עכשיו, זהו, די, נגמר. לא אתן לעצמי להידלק מהר כמו זרדים במדורה. "עיוור למציאות" קראו לי - וכנראה צדקו. "עידן, תזהר, נראה שהיא לא כל כך בעניין שלך, שהנפילה שלך לא תהיה חזקה מדי". מילים ומשפטים מהסוג הזה נשמעו באוזניי עוד ועוד. אם אדם אחד אומר לך משהו - אל תקח ברצינות. אם אדם שני אומר לך את אותו הדבר - תתחיל להתייחס. אם אדם שלישי אומר לך את אותו הדבר: נראה שאתה העיוור. וזה בדיוק מה שהיה לי.
אז איך ביום אחד הכל משתנה מקצה לקצה?
שיר כתבתי לכבודה, סיפור כתבתי עליה, משפטים וערבים רומנטיים פירגנתי לכבודה, וזה כי היה אכפת לי ממנה, כי היא נתנה לי להרגיש שבאמת זה זה. "חבל שאתה לא פה איתי עכשיו", "אני מתגעגעת בטירוף", "אתה מדהים", עוד ועוד משפטים מהסוג הזה נאמרו בלי סוף. את אומרת שאת אוהבת, את אומרת שאת מתגעגעת, שאת רוצה ,שחסר לך, שכיף לך ביחד, שטוב לך, אז איך ביום אחד הכל משתנה מקצה לקצה?
פתאום את לא סגורה על עצמך, את לא ברורה. את רוצה ולא רוצה. אז יודעת מה? אני אקבל בשבילך החלטה - אני לא רוצה!
בנות, תבינו, אני לא אומר שהגברים הם טלית שכולה תכלת. גם אנחנו עושים שטויות, גם אנחנו לפעמים לא רואים מה יש לנו מתחת לאף ורק שזה נגמר אנחנו חוזרים על ארבע. אבל בסופו של דבר, גם גברים וגם נשים רוצים משהו מאחד, מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב, להבין את הבעיות ואת מה שיושב לנו על הלב, או לצד השני מישהו לחלוק איתו את האושר את השמחה את ההצלחה. מישהו שיהיה שם לבשל ולאכול איתו ארוחת ערב, לשבת איתו בגינה על כוס קפה, לקבל נשיקה ומילה טובה ליום נעים ובוקר טוב, לצפות בטלוויזיה באיזה סרט עם קולה ופופקורן מתחת לשמיכה בערב סגרירי. מישהו שיהיה שותף לחיים, שיהיה שם כשנצטרך אותו. מישהו שנאהב אותו.
אז אני אוסף את החיוכים, את הרגעים הטובים שהיו לנו יחד, את חיבוקים והנשיקות, אוסף אותם לתוך מחרוזת אחת ארוכה של מילים כמו "מתגעגעת" או "אוהבת", אוסף אותם יחד ומשאיר עמוק עמוק בארון, מקווה לא למצוא, כדי שלא תיפרם המחרוזת ואז כל החרוזים יפרצו ויעברו מעל החומה שבניתי לעצמי וייכנסו שוב אל ליבי.
אני הולך להתנחם בזרועות אחרת, יודע שבבוקר היא כבר לא תהיה לידי בדירה שלי, על הכרית שלי. אבל על מי אני עובד? מנסה להעמיד פנים שלא אכפת לי? שלא רוצה מישהי אמיתית אחת? זה חסר תועלת, אני יודע שאני משקר, משקר לעצמי! מנסה להיזכר בחיוך שלך, בעיניים שלך, במגע של העור שלך על גופי. אני חייב להגיד את זה עכשיו בפרץ של אהבה - אני כבר ממש מחוץ לקווים.
השעון מצלצל ומעיר אותי. הכרית שלידי רטובה, אולי מדמעות? מסתכל ימינה, רואה את אותה האחת שהתנחמתי בזרועותיה. הפעם היא נשארה לידי. הדילמה מתחילה: מה עכשיו? להכין לה קפה של בוקר ולסדר שולחן, או לתת לה ללכת ולא להיכנס לאותם לבטים שמן הסתם ייווצרו בהמשך?
ניפגש בסיבוב הבא... נקווה שמכאן מתחיל משהו טוב יותר. עדיין אף אחד לא מת.
אופטימיות קוסמית שכזו...
נקווה שמכאן מתחיל משהו טוב יותר
צילום: index open
מומלצים
