פעמיים ישראל

החברותא שלי

לפרשת השבוע הקשה שלפנינו הזמנתי לי לחברותא את יונה ארזי. יונה היא אשת אשכולות אמיתית; אמנית, אשת מחשבים בעברה, וחוקרת ומרצה ליהדות בהווה. יונה ואני מלמדות יחד תורה בתכנית "סוגיות חיים" שבהיברו יוניון קולג' ובישיבה החילונית. 

הגיבור המובס – שני הפנים של השם ישראל

בשני סיפורים שונים בפרשת השבוע שלנו מתוארת החלפת שמו של יעקב ב"ישראל". בפעם הראשונה שינוי השם הוא תוצאה של מאבק ענקים – יעקב נאבק עם אלוהים במעבר יבק, לפני המפגש הגורלי עם עשו. יעקב מנצח בקרב-מבחן עם אלוהים ומשום כך זוכה לשם ישראל (בראשית פרק לב, כג-לא):

"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם ... וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: ... וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".

שכם - השקט או הסערה

באמצע, בין שני סיפורי ישראל, רגע קצר לאחר הפרידה מעשו, מובא פסוק נוסף המתאר את נדודי הגוף והנפש של יעקב (בראשית לג, יח): "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר". יעקב מגיע לשלם עיר שכם ואולי, בקריאה מעט מדרשית: יעקב מגיע שלם לשכם, העיר בה תיאנס בעוד רגע קט בתו, וממנה הוא יברח למסעו הבא.

רש"י, בעקבות דברי התלמוד, רואה ב"שלם" תיאור למצבו הנפשי של יעקב: "שלם בגופו שנתרפא מצלעתו (שבת לג). שלם בממונו שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן". שלם, שלם, שלם, זועק רש"י באוזננו האחת, אונס וחמס זועקת הפרשה באוזננו השנייה. אין זו הפעם היחידה שבה ליקוי המאורות של יעקב גובה מחיר קשה מבני ביתו.

רד"ק בוחר לספר לנו סיפור אחר על חווית שכם אליה הגיע יעקב (רד"ק, מלכים א יב א): "שכם מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד".

השכם שלאחר השלם

אם, כהצעת הפרשנים, "שכם" ו"שלם" הן שתי תחנות בנפש, חייבת שכם לבוא אחרי שלם? האם פורענות היא דינו של מי שמרגיש שהוא שלם בגופו, בממונו ובתורתו?

איך מספרים סיפור?

אז מה היה שם בשכם? הנה נפרשת לפנינו שוב הסוגיה הנרטיבית – תלוי מה קוראים, תלוי את מי שואלים – האם נשים את הדגש על השלם או על שכם? על תחושת השלמות וההצלחה או על הרעש שמגיע אחריה? השם "ישראל" וחנייתו של יעקב בשלם-שכם מציעות תמונות הפוכות לחייו של יעקב. תלוי את מי שואלים, תלוי מתי.

דינה – הדין שלה? מחשבות על חמלה

א. בין שכם שמענה את דינה לבין האחים הזועקים "הכזונה יעשה את אחותנו", נעלם קולה של דינה. גם הנקמה שבאה בעקבות האונס מותירה את דינה מוחפצת, כאבן בשולי הדרך של האחים חמומי המוח. אם החמלה היא יכולת לראות את האחר ולשאת באחריות הנובעת ממבט זה, הרי שהאחים כשלו במסעם לפדיון השבויה. שכם חשב על עצמו, האחים חשבו על כבודם, יעקב היה לכוד בפחדנותו. ודינה? האם מי שנתן לה את שם זה חשב על יום הדין שלה? האם הוא חשב על כך שיום יבוא וחז"ל יאמרו לנו שהיא יצאנית ולכן היא "זכתה בדין" באונס שלה? דינה – זה הדין שלה, והגברים מתנדנדים בין שכם לשלם.

ב.לא הכל נרטיב, יש גם עובדות מוצקות ואסור לנו לתת למסע הנרטיבי לבלבל אותן ואותנו – אונס הוא אונס. חמס הוא חמס.

ובבית המדרש של הטוקבקים

א. תודה לכל דורשי שלומי. זה היה מרגש לשמוע מכם. להיעדרותי בת השבוע מבית המדרש לא היה, תודה לאל, שום מימד דרמטי, רק עקות היומיום. אני

שמחה שהמשכתם עוד שבוע בעזרת הפרשה הקודמת.

ב. "אין מלכות נוגעת בחברתה" וגם בבית המדרש שלנו, בעולם ynet יהדות, מתחלפות בעדינות ובנדיבות המלכויות. מרא דטורא היקר, אלעד טנא, פורש מבית המדרש, ותחתיו ימלוך סגנו לשעבר, יואב פרידמן. יואב ואלעד הנהיגו יחד ביושר, באומץ וביצירתיות ממלכה שמאפשרת לכולנו חירות מחשבה. ברכת תודה ותפילת הדרך שלוחות לשניכם.

ג. יקיריי בבית המדרש, יש כנראה מאן דהוא שעושה שמות, חיקויים והעתקות בתגובות. מרא דטורא ממליץ לכולנו בחום להירשם כמגיבים קבועים וכך להצליח לעקוב אחר התגובות ולהגן עליהן. אני מבטיחה להירשם כבר מחר, עשו זאת גם אתם ויחזור השקט.

שבת שלום.