מה מרפי היה אומר?

1. בעקבות הזמן האבוד 

אולי זה מרק עוף מלא כל טוב, או שזה אורז בסמטי עם תפוחי אדמה בתחתית, ואולי סתם דייסה חמה ומתוקה של חורף (למי שזוכר מה זה חורף). מה שזה לא יהיה, ברור שמדובר באחת המנות האלה שמכינים בתשומת לב ואהבה, מטפחים אותה ומעניקים לה את תשומת הלב הנדרשת במהלך הבישול - טועמים קצת, מתבלים עוד קצת, הכל ממש מושלם. עוד שתי דקות אפשר להוריד מהאש. אז אתם מחליטים לנצל את הזמן הקצר הזה כדי לסנן את הפסטה מהסיר השני, או לשטוף איזה כלי מלוכלך. מהר מאוד אתם מבינים שזו היתה טעות חמורה - ניחוח מוכר ושנוא מגיע לנחיריים. אתם ממהרים אל הסיר, מנסים לשכנע את עצמכם שהריח מגיע מהדירה של השכנים (החובבנים האלה ימצאו דרך לשרוף גם סלט חסה), אבל בלבכם פנימה אתם יודעים היטב - זה אבוד. נכון, המשפחה והחברים יעודדו ויגידו שבקושי מרגישים שזה נשרף ויהיו אף מי שיגזימו ויאמרו שהשרוף נותן לזה טעם מיוחד, אפילו טעים יותר ככה. אבל חוש הטעם שלכם יצביע על האמת - זה מאוד טעים יחסית לפחם.

(צילום: Index Open) 

2. מגע הקסם

אף אחד לא יודה בזה, אבל האמת היא שלצד התבלינים במטבח צריך שתהיה באופן קבוע ערכת עזרה ראשונה. כזאת שתכיל משחה מתאימה לטיפול בכוויות (רצוי שני סוגים לפחות), חומר חיטוי, רטיות, פלסטרים, תחבושות ולמהדרין גם ערכת תפירה (את האצבע חייבים לחבר חזרה מהר ככל האפשר). כל זה רק בגלל שלא משנה כמה פעמים נכוותם בעת שניסיתם להפוך שניצל עם היד, בכל פעם מחדש תגידו לעצמכם "שטויות, לא צריך מזלג" ובכל פעם מחדש תקללו את האמא של השמן הלוהט. ורק בגלל שלמרות שכבר נשבעתם לעצמכם שיותר לא תנסו לחתוך כמו השפים בתכניות הבישול, פתאום הרגשתם אומץ וביטחון ביכולתכם לבצע את הפעולה באופן מושלם, ומצאתם עצמכם נאלצים לאכול סלט חסה ברוטב חרדל, דבש ודם.

3. נפילת החומה 

הפעם עבדתם בדקדקנות לפי המתכון. הקצפתם בעדינות נגד כיוון השעון בדיוק חלמון וחצי, הוספתם בדיוק 48.5 גרם סוכר ו-123 גרם חמאה מומסת (לא במיקרו!), ערבבתם הכל עם קמח מנופה היטב. הבצק יצא מושלם, בדיוק בצמיגות המתוארת בספר ואחרי כמה דקות בתנור הריח שהתפזר ברחבי הבית התחיל לגרום לעוברים ושבים ברחוב לשאול אם פתחו פה קונדיטוריה חדשה. אתם מתבוננים בה מבעד לזגוגית התנור, היא כבר תפוחה ויפה, מקבלת את הצבע המדויק שלה. אתם פותחים את התנור אחרי עשרים ושש דקות בדיוק, מניחים אותה בעדינות על השיש ואחרי שלוש שניות בדיוק אתם מגלים שהסופלה הפך לחביתית מעוכה.

וזה עוד המקרה הטוב. במקרה הרע, הסופלה יצא מעולה, תפוח ומעורר תיאבון, אתם מוציאים אותו מהתנור רק כדי לגלות שהמגבת שמכסה את היד לא מגנה מספיק מפני חום התבנית. הסופלה מוצא מנוחה נכונה על רצפת המטבח (את המשפחה זה בטח יאכזב, אבל הכלב יאהב אתכם לנצח).

(צילום: index open) 

4. הבא בתור הוא סוס

על הפנקייק הראשון שיצא בצורה של כתם רורשאך תמיד תגידו בפאסון - "או, זה סימן טוב, הראשון תמיד יוצא מכוער". הבעיה היא שגם השני התפקשש, והשלישי עוד יותר, ובסופו של דבר כל עשרים פנקייקים שהכנתם נראים כמו תאונה.

5. משולש ברמודה

לחוק מרפי הזה יש כמה וריאציות, וסביר להניח שנתקלתם באחת מהן לפחות בכל פעם שניסיתם להכין משהו במטבח. מה משותף לכולן? היעדרו של אחד המרכיבים (בדרך כלל כזה שממש אי אפשר בלעדיו) והעובדה שתמיד, אבל תמיד, תגלו את זה רק אחרי שהתחלתם בהכנת האוכל.

• אתם יודעים בוודאות שיש ארבע ביצים במקרר, בדיוק מה שצריך כדי להכין את עוגת הגזר האהובה עליכם. הייתם אחראים ובדקתם את זה לפני שהתחלתם להכין אותה. אתם מתחילים לערבב את שאר המרכיבים, ניגשים למקרר להוציא את הביצים ו-אוי! אחת מחליקה לכם ומתפצחת על הרצפה.
• אתם יודעים בוודאות שיש ארבע ביצים במקרר, בדיוק מה שצריך כדי להכין את עוגת הגזר האהובה עליכם. הייתם אחראים ובדקתם את זה לפני שהתחלתם להכין אותה. אתם מתחילים לערבב את שאר המרכיבים, ניגשים למקרר להוציא את הביצים ו-אוי! רק שתיים מחייכות אליכם מהקרטון. כמובן שבעשר הדקות שלא שמתם לב, לבן זוג שלכם ממש התחשקה ביצת עין כפולה.
• אתם יודעים בוודאות שיש רק שלוש ביצים במקרר, אחת פחות ממה שצריך כדי להכין את עוגת הגזר האהובה עליכם. הייתם אחראים ובדקתם את זה לפני שהתחלתם להכין אותה, ולכן החלטתם לסור לסופרמרקט הקרוב ולרכוש קרטון ביצים חדש. אתם חוזרים הביתה, מניחים את השקיות, מתחילים לערבב את שאר המרכיבים, ניגשים למקרר להוציא את הביצים ו-אוי! כמובן ששכחתם לקנות ביצים. אתם יכולים להתנחם רק בעובדה שהפעם זכרתם לקנות את נייר הטואלט ששכחתם לקנות בפעם הקודמת.
  

(צילום: סי די בנק)

6. הפסקה יזומה

לא ייאמן שבסוף העשור הראשון של שנת 2000 הדברים האלה עוד קורים. נכון, הפסקות חשמל כבר נדירות יותר, וחברות הגז יעילות יותר, אבל אם כבר קורה שנגמר הגז, מפסיקים את החשמל או סוגרים את המים, זה יהיה תמיד כשהסיר על הכיריים, כשהעוגה בתנור או כשבדיוק הגיע הזמן להוסיף מים לחמין.

7. איפה הסימנייה?

יש הטוענים שהאינטרנט הרג את ספרי הבישול, אחרי הכל יש לאינטרנט הרבה יתרונות על פני הספרים - הוא דינמי, קל לחפש בו, יש תגובות של אנשים שניסו את המתכונים ואין סוף למתכונים שניתן למצוא בו. הכל טוב, חוץ מדבר אחד קטן. אחרי שניסיתם אינספור מתכונים לפשטידת תרד, מצאתם סוף כל סוף את האחד שהיה מעולה. עד כדי כך מעולה, ששבוע אחרי זה אתם רוצים להכין אותו שוב. אבל רגע, מישהו זוכר באיזה אתר זה היה? בבלוג ההוא, לא? ואולי באיזה פורום? לא נעים להודות, אבל סביר להניח שזו היתה הפעם האחרונה שהכנתם פשטידת תרד מוצלחת.

8. עניין של טעם

הילדים מתלוננים שהקציצות של סבתא יותר טעימות. אתם כבר מכירים את הדרך המעורפלת שבה היא מעבירה מתכונים ("כמה סוכר? לפי העין!") ולכן לא מסתפקים בנייר ועט אלא מתייצבים לידה מהרגע שבו היא מוציאה את הבשר מהמקרר. אתם עוקבים אחר כל תנועה שהיא עושה - כל קורט כמון נרשם, כל עלה פטרוזיליה מתועד. הטעם - גן עדן. עכשיו הגיעה שעת המבחן. אתם עושים הכל לפי הסבתא - כמויות, תבלינים, אפילו שמתם אבקת מרק. אבל עדיין, הילדים טועמים ועושים פרצוף: "שלה יותר טעים!". מיואשים לחלוטין, אתם לוקחים ביס ומודים, זה פשוט לא אותו הדבר.

9. משוואה בסימן נעלם

זה שהמתכונים אף פעם לא יוצאים כמו בתמונות שבספר - כולם יודעים. אבל לעולם לא תצליחו להבין מה עובר על הכמויות. כשמכינים מתכון לשש מנות יוצאות שלוש, כשמכינים מתכון לעשרים עוגיות יוצאות 13 וכשמכינים ספגטי לארבעה אנשים רק שניים יוצאים שבעים. אבל כשהחלטתם להכפיל מראש את הרכיבים במתכון כדי שתצא הכמות הרצויה מסתבר שהכנתם מספיק אוכל כדי להאכיל כפר קטן באפריקה.

טוב, יש שבע עוגיות. תתכבדו (צילום: שלום בר-טל)

10. הסעודה האחרונה

הכנתם ארוחה מושקעת מאוד לאורחים, בכל זאת, לא כל יום אתם מזמינים אליכם. רגע לפני שכולם מגיעים אתם מסתכלים על השולחן בגאווה - יש אוכל בשפע, ועוד כל כך הרבה סוגים. תנצרו את הרגע הזה של שביעות הרצון מהארוחה שיצרתם, כי ברגע שהאורחים יגיעו תגלו שאין כזה דבר ארוחה מושלמת. איך שכולם מתיישבים זה מתחיל: "אין שום דבר צמחוני? לא, לא נורא, אני ממילא לא רעב כל כך" או "אהה, הכנתם ארוחה בסימן עגבניות... הייתי בטוחה שאתם יודעים שאני אלרגית". וכמובן שלא הכנתם קינוח מתאים לסוכרתיים או פוקצ'ה נטולת גלוטן. אבל באמת לא נורא, זה לא שהם מגיעים רעבים, הם ידעו שהם מוזמנים לארוחה ובטח התכוננו ואכלו מראש.