הגיע הזמן להפסיק לפחד

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. הגיע הזמן לפתוח את הפה, כי לשתיקה יש מחיר והמחיר עולה משבוע לשבוע. כמו דירת שני חדרים בתל אביב, כמו קילו עגבניות, כמו ליטר דלק. כי נמאס, כי זה מביך. לאנשים כבר לא נעים לבוא ביום ראשון לעבודה, כי זה משפיל, מכעיס, מרגיז ומבזה.

הגיע הזמן להפסיק לפחד, לקחת נשימה עמוקה, לאזור אומץ, להתייצב מולו כמו גברים ולומר לו את זה ישירות בפנים: תפסיק להסתתר מאחורי הכתפיים הרחבות של אחרים, תפסיק עם התירוצים, הגיע הזמן שתסיק מסקנות אישיות ותלך. כן, אוהבים אותך, זה נכון. זוכרים לך חסד נעורים. אתה סמל, ולא סתם סמל. היית ענק והקהל תמיד יודה לך על השנים הטובות.

אתה ללא ספק הגדול מכולם, אתה כמו ג'ורדן של שיקגו, כמו שומאכר של פרארי, כמו מראדונה של נאפולי, כמו סיני של הפועל. עזוב, שחרר. תקשיב למי שמבקש ממך ללכת.

ללא ספק, נפל דבר בדקה ה-71 בבלומפילד, וזו לא הייתה רק הסיגריה של יעקב בוזגלו כשהוא ראה את המספר של מאור על השלט. בדקה הזאת, ביפו, התרחש אירוע היסטורי. נדמה היה כי ליותר מחצי מהאהודים הצהובים באצטדיון נדלקה נורה דמיונית מעל הראש. פתאום אנשים הבינו שהם חיו בשקר, עשו טעות, פדיחה.

פתאום אוהדים מבוגרים קמו על הרגליים וצעקו. וזה לא היה קל, לחלקם רעד הקול כמו ילד בן 13 בעלייה לתורה. פתאום ילדים קטנים, עם חולצה צהובה, צעיף וכובע, אמרו לאבא שלהם שגם להם נמאס. שאתה לא מאמן, ושמחר בגללך הם יקבלו מכות בבית הספר. פתאום זה קרה, אבל זה לא בא משום מקום, זה התבשל הרבה זמן בפנים.

היו גם כאלה שזה עיצבן אותם, בעיקר החבר'ה משער 11. אלה שלא מתביישים להגיד שהם "החיילים שלך", שהם יילכו אתך באש ובמים. אל תקשיב להם, הם לא אובייקטיבים. הם לא מסוגלים לומר לך את האמת בפנים, כי הם אוהבים אותך, כי הם מעריכים אותך, כי הם חושבים שאתה מלך, כי היית אצל רובם בבר המצווה. אם יש לך צבא, אז היום אתה צריך להקים פלוגה ללכידת עריקים.

מצא את האשם, איציק עובדיה ואבי נמני (צילום: אורן אהרוני) 

עם שריקת הסיום קמת והלכת. שמעת את האוהדים צורחים, שמעת את הבוז, שמעת את הכאב הגדול בקול שלהם, את השבר. אפילו לא הואלת לפנות למצלמה ולקחת אחריות, לומר ש"הכל עליך", ולהוסיף בקטנה שכנראה שיש פה שחקנים שלא יודעים לאן הם הגיעו ובינואר תבוא אתם חשבון.

גם אתה הבנת שמשהו קרה. בכל זאת, אתה לא טיפש, וכשאתה שומע את הקולות, גם אתה יודע שנחצה ביציעים קו אדום. אולי צהוב. בדרך הביתה, אתה תקבל טלפונים מכל מיני חנפנים, כאלו שיגידו לך שאתה תותח, שהשחקנים אשמים, שהאוהדים חרא, כאלה שילטפו לך את האגו. אל תקשיב להם, הם מפחדים.

תקשיב לי ולקהל השפוי. רק לנו יש את האומץ לומר את האמת, לשפוך את זה החוצה, לנפץ את עגל הזהב, ולהוציא מהפה את המילים: איציק עובדיה, לך הביתה.

* איציק עובדיה הוא עוזר מאמן מכבי ת"א