סיוט שהפך לפיוט
בהופעה מול קהל אוהד בפסטיבל הפסנתר, הצליחה רונה קינן לאחד בין סיוטיה האישיים לבין הגשה חדשה של שירה מוחצנת. על כס הזמרת החכמה והחיננית היא לא נתנה לשום דבר להפריע לה, גם לא לכפתור סורר בחולצה
רונה קינן יודעת להפוך סיוט לפיוט. אמש (מוצ"ש) בפסטיבל הפסנתר היא הפגישה את הקהל עם סיוטים פרטיים בצורת שירים רהוטים מתקופות שונות בחייה. "זה שיר ערש עתיק וקודר", היא שרה שיר ישן יחסית בשם "הקול שקורא בי" שכתבה עם יהלי סובול, והקונטרבס של יהוא ירון שימש באותו זמן תפאורה צלילית הולמת ומפחידה. "איך תעני אם לא תתעני", היא המשיכה את הקו בשיר חדש שנקרא "תוגה שיכורה".
קינן. מעבדה לבדיקת חומרים חדשים (צילומים: דודו אזולאי)
המופע הוגדר כמעבדה לבדיקת חומרים חדשים, ואכן רוב השירים היו כאלה. בהתחלה, התחושה אכן היתה של הימצאות במעבדה. הלבורנטית קינן, בשיער אסוף (בניגוד להבלחה בשיער פזור, כפי שנראתה במופע המחווה לשמוליק קראוס) ועם צוות מובחר - אסף תלמודי בפסנתר ויהוא ירון בקונטרבס - הוציאה בזהירות מתוך המבחנות שירים עם סדר ודיוק כמעט סטריליים.
דרמטיות מוזיקלית
לאט לאט, כשהיא נודדת בין גיטרה אקוסטית לגיטרה חשמלית, נוכחותה הלכה והתעצמה. ממשרתת של השירים, שצמצמה את נוכחותה רק כדי להיות להם לקול, היא הפכה בהדרגה להיות הגבירה, כזו שמחצינה את עצמה בדרמטיות מוזיקלית, אם כי עד גבול מסוים. שירים שמושרים בישיבה כפי שהוגשו אתמול, דורשים הלך רוח מרוסן. הופעה בישיבה לא תהפוך לפרועה באמת.
הופעה בישיבה, חצי פרועה חצי רגועה
אך לא היה צורך בכך. השירים, שאצלה מאירים את המילים בזרקור חזק, הכתיבו האזנה ללא הסחות דעת. קינן זכתה אתמול בקהל אידיאלי למשימה הזו, קהל קשוב במיוחד ואוהד. מרוצֵה מהשירים הישנים המעטים ומקבל בברכה את החדשים ששמץ סקרנות קידמה אותם - לאיזה כיוון הם יפנו אחרי אלבום המופת "שירים ליואל"? התשובה: באופיים הם דומים לשירים מאלבומיה הראשונים של קינן, "לנשום בספירה לאחור" ו"עיניים זרות".
השינוי (שניכר מהופעה להופעה) הוא בהגשה. האינטונציה הרהוטה של קינן והצחוּת שבקולה עדיין גורמים לה לפעמים להישמע יותר שכלתנית ופחות רגשית, ואף מייחסים לה קיפאון, אבל מדובר בסך הכל בבסיס משובח שממנו היא יכולה כיום לשגר את עצמה בכל צורה שתבחר.
קינן. נגינה פראית ושכלתנית
אמש, בעזרת ירון ותלמודי, היא בחרה בכמה כיוונים. היא היתה פראית בנגינה המשותפת של "במערכת הדם" - שיר געגועים שיכור מתוך האלבום "עיניים זרות", ודרמתית כששרה "תיק תיק תק, משהו ניתק" והמשיכה בתיאור של "מטען חבלה שמחכה לפיצוץ המבוקר", עוברת מהגיטרה האקוסטית לגיטרה החשמלית כדי להעצים את השיר לקראת סופו.
היא ריגשה כאשר לאחר מופע תיפופים קצר כשקינן על הגיטרה, ירון על הקונטרבס ותלמודי בפסנתר, היא שרה את "ההכרה שלי נמוגה". את המילים האלה של יונה וולך קינן הלחינה בגיל 18 למופע ולאלבום "אתה חברה שלי". "יונה יונה", היא שרה אתמול, ופתאום התברר כמה הן דומות בשמותיהן עד כדי כך שהתבקש לצעוק "רונה רונה" כשהיא זעקה ודימתה בכי בזמן ששרה "אני בוכה ומתאמצת, מתאמצת ובוכה".
היא גרמה לקהל לשיר איתה חרישית את "the sea My prison by " והפיקה מהאנשים צחוק כאשר שרה, מתוך שיר חדש ומקסים, "אני מחבקת את כל האנשים בשרשרת. חיבוק בגיר, חיבוק קטין, חיבוק מלא בניקוטין. מנשקת את כל מנדנדי הברכיים". היא הקסימה בשיר החדש "הזמנה לתוך הבור" עם אמיתות כמו: "מי שמפחד מהחושך, סופו שיעמוד תמיד באור".
חיננית עם חוש הומור
קינן אכן עמדה באור. לא רק באור הממוקד של התאורה המינימליסטית, אלא גם של אהבת הקהל. גם היא החזירה לו אהבה. "תודה שאתם כל כך מקסימים", היא אמרה בסוף ההופעה, "זו תקופה כל כך מרגשת ומלחיצה בשבילי".
קינן ואסף תלמודי
בשנים האחרונות קינן כבר מספיק משוחררת על מנת לחשוף בחופשיות את החן ואת ההומור שלה. אתמול היא עצרה לרגע את ההופעה בגלל בעיה טכנית שנגרמה מכפתור בשרוול חולצתה. "שיקולי אופנה מול סאונד", היא חייכה ותלמודי הוסיף שורת מחץ: "זה נותן משמעות חדשה למושג קורבן אופנה". ומיד שרה שיר חדש ונפלא בשם "זמן פציעות" שבו מופיעים עטלפים שעפים נמוך ומלצרית בהמתנה.
הקהל לא נדרש להמתנה ארוכה לבוא ההדרן, שכלל את "מבול" ואת "אתה מתעורר" - שיר יחיד בהופעה הזו מהאלבום "שירים ליואל", וגם שיר חדש ויפה בשם "כאן אתה חי". "זה כל מה שיש", היא חזרה שוב ושוב על משפט ממנו. "זה כל מה שיש". במקרה שלה, זה המון.
לפנייה לכתב/ת 
