כל האהבה שבעולם

החודש ראה אור במהדורה מחודשת הרומן "חיי אהבה" מאת צרויה שלו, במסגרת סדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות ספרים. בסדרה זו עשרים כותרים המהווים לדעת מפרסמם את עמודי התווך של הספרות הישראלית אשר ראוי שיימצאו בכל בית.

הקול הנשי בסדרת "עם הספר" (עטיפת הספר "חיי אהבה")

רק שלוש נשים סופרות נכנסו לרשימה ופרט לצרויה שלו, מוצע לנו ספר מאת יהודית הנדל ורונית מטלון. "חיי אהבה" הוסרט בשנת 2008, בבימויה של מריה שרדר ובכיכובה של השחקנית נטע גרטי, אך לא זכה לאהדת הביקורת. מהופעתו לראשונה בשנת 1997, מעסיק הרומן חוקרי וחוקרות ספרות ומגדר והוצאתו בסדרת "עם הספר" מהווה הוכחה נוספת לחשיבותו של הרומן ולמקומו המרכזי בספרות הישראלית.

גרטי בגרסה הקולנועית לרומן (מתוך הסרט "Love Life")

זוהי לא הפעם הראשונה ששלו חולקת יחד עם עוד שתי סופרות בלבד את מקומה ברשימה ספרותית נבחרת. בשנת 2006 נכלל "חיי אהבה" ברשימת הרומנים הגדולים שנכתבו בארבעת העשורים האחרונים, על-פי העיתון Der Spiegel הגרמני, ולצידה צוינו הסופרות המוערכות אינגבורג בכמן ואיזבל איינדה.

מהמכון לתרגום ספרות עברית, שמייצג את ספריה של שלו ברחבי העולם, נמסר כי "חיי אהבה" נמכר במיליון עותקים בגרמניה, כיכב ברשימות רבי-המכר ברחבי אירופה ותורגם עד כה לעשרים ושלוש לשונות בעשרים ושש מדינות. לרוב, אנו רגילים לשמוע על מספרים כאלו רק בנוגע לסופרים כדויד גרוסמן, א.ב. יהושע ועמוס עוז, אך נדמה כי צרויה שלו הצליחה לפרוץ את גבולות הארץ ולזכות בהכרה והצלחה בינלאומית, אם כי אולי מעט יותר בשקט.

הכל התחיל מהשירים

שלו, ילידת 1959, בתו של מבקר הספרות מרדכי שלו ואחותו של הסופר ענר שלו, נשואה לסופר אייל מגד (השייך לשושלת משפחת סופרים בפני עצמו) ולצד כתיבתה הספרותית עסקה גם בעריכה, בעיקר בהוצאות "כתר" ו"קשת". בין הספרים שערכה, ניתן לציין את ספריהם של שלי יחימוביץ', רם אורן, אלונה קמחי, סביון ליברכט, שפרה הורן, עדנה מזי"א, ישראל סגל ויצחק בן-נר.

שלו. ידעה עליות ומורדות (צילום: איציק שוקל)

בראיונות הספורים עמה, נהגה שלו לציין כי התיאורים (במיוחד הארוטיים) בספרייה, אינם לקוחים ממציאות חייה. אולם המציאות הפוליטית המורכבת השתחלה לספרה "תרה", זאת ככל הנראה בעקבות פציעתה של שלו בפיגוע התאבדות שהתרחש בשכונת רחביה בירושלים בשנת 2004.

ספרה הראשון היה קובץ שירים בשם "מטרה נוחה לצלפים" שראה אור ב-1988. כחמש שנים לאחר מכן ראה אור ספר הפרוזה הראשון שלה, "רקדתי עמדתי". בניגוד להצלחתו היחסית של ספר השירים, הרומן לא קיבל ביקורות טובות ושלו העידה על כך שהיה זה שבר של ממש מבחינתה.

אך נקודת המפנה היתה פרסום הרומן "חיי אהבה" בשנת 1997 בהוצאת "כתר", בעריכתו של חיים פסח ששמו נעדר משום-מה מן המדורה החדשה, על אף תפקידו החשוב. מאז פרסומו של "חיי אהבה", ספריה של שלו הופכים מיד לרבי מכר וזוכים לאהדת הביקורת. הצלחתה אף העניקה לה את התואר המפוקפק "מלכת הזיופים", שכן לצד רם אורן, היא הסופרת שספרייה "זוכים" למספר הרב ביותר של זיופים.

"ספרה של צרויה נבחר לסדרה משום שהוא אחד מהרומנים הטובים בספרות העברית", מסבירה איריס מור, עורכת ראשית בהוצאת "כתר". "אני זוכרת שקראתי אותו לפני שנים ולא יכולתי להניח אותו מהיד. קראתי אותו לפני שנתיים שוב, קודם להגעתי להוצאה, והוא לא איבד מכוחו".

הרומן מגולל את סיפורה של יערה, אישה צעירה ונשואה, הפוגשת בבית הוריה גבר מסתורי, חבר של האב, המעורר בה משיכה נפלאה והרסנית כאחד. מערכת-היחסים הנרקמת בין השניים מערערת את עולמה וחושפת בפניה אמיתות מכאיבות וגילויים מרעישים. פרשת האהבים בין הגיבורה למאהבה אינה הרפתקה רומנטית, כי אם תהליך קשה ונוקב של השפלה, התמכרות ואכזבה, הנתונים כל העת באהבה עזה ומבלבלת.

על כוחו ועצמתו של הרומן דיברו גם מבקרי ספרות מרחבי העולם. ב"וושינגטון פוסט", לדוגמא טענו כי "הרומן נע בטבעיות ובחן, המשקפים את מורכבות החיים, ומציע לקורא מסע אכזרי בכנותו, מבריק בדרך-כלל, אל תוך הפסיכולוגיה של הפרט והמשפחה. כשפורסם לראשונה, סימן "חיי אהבה" הופעה של כישרון חדש, חכם ומתוחכם." ואכן, הצלחתו המטאורית של הספר בארץ ומחוצה לה, הבטיח את התעניינות הקוראים גם בספרה הבאים, "בעל ואישה" ו"תרה", שהפכו מיד לרבי-מכר ותורגמו ללשונות רבות.

"תרה" של צרויה שלו. תורגם לשפות רבות (עטיפת הספר)

"מבחינה ספרותית צרויה כותבת פשוט מדהים", מבהירה הסופרת מיכל שלו. "יש לה שפה יפהפייה, מטאפורות מדהימות והיא בעלת סגנון מיוחד. הרומן מעורר רגשות ויצרים חזקים מאוד. תיעוב כלפי הגיבורים והתנהגותם, לצד רחמים עמוקים. היא לא פוחדת לחשוף את נשמתה והתעוזה הזו חדשנית ממש ולכן הספר הצליח כל-כך בעולם". 

אז מה נשים רוצות

חיים פסח טוען דווקא שהסיבה להצלחתו של הספר בעולם נובעת מכך שב"חיי אהבה" נגעה שלו במקום מאד אינטימי ואוניברסאלי ביחס לנשים. "גבר לא יכול להזדהות עם הגיבורה של הרומן, הוא יכול רק לחוש אהדה כלפיה. לכן יותר קוראות התחברו לספר. המקום הקורבני שהגיבורה מגיעה אליו, הוא משהו שקיים כנראה יותר אצל נשים, אך שלו הצליחה לבטא אותו בצורה מאד מדויקת".

"היא גם לא קיצונית בשום דבר", הוא מוסיף. "כסופרת, שלו יודעת מתי לעצור ועד כמה שזה נשמע מוזר, הדמויות ברומן אינן קיצוניות, הן מאד ריאליסטיות גם אם זה לא נראה כך וזה משכנע. הגיבורה נראית חלשה וקלה לשליטה, אך בסופו של דבר היא מחליטה לא לעשות דבר, לאחר שבמשך כל הרומן היא נקרעת בין בעלה למאהב. זהו האיפוק בכתיבתה של שלו, המניחה לקוראים להסיק את המסקנות בעצמם, בעוד הגיבורה נותרת בצומת הדרכים מבלי לפנות, אך ברור שעל אף חולשתה, היא מתכוונת ללכת בדרכה שלה".

חיים פסח, עורך הספר, הוסיף נדבך נוסף בראותו קשר בין הגיבורה לשלו עצמה: "הקשר בין הגיבורה למחברת מתבטא דווקא לא במקום הקורבני, אלא מתוך המקום של החוזק. צרויה היא רגישה, אינטליגנטית ובעלת כישרון כתיבה יוצא דופן. בכתיבה שלה היא מתמודדת עם מושגים בסיסיים, אך באמצעות הדמויות היא מפרקת את העולם הנראה לעין וחושפת את מה שנמצא מתחתיו".

סופרת של אמת

פסח מספר על התקופה, שכעורך ליווה את הרומן עוד לפני שנולד: "הייתי צריך לעודד אותה יום-יום לעבוד ולכתוב. ביקשתי ממנה שתכתוב עשר דקות כל יום, עד שהיא נכנסה לעניין שעורר בה בהמשך את החשק לסיים". לאחר צאת רומן הביכורים של שלו, פסח היה נחוש לדרבן את מי שהוא תפס כסופרת של אמת, להמשיך וליצור. "אחרי שנים רבות כעורך, אתה מפתח חוש והיה ברור שיש לה מה להגיד ויש לה גם הכישרון לדעת איך לומר זאת".

מתוך פתיחת הרומן, "חיי אהבה": "הוא לא אבא שלי ולא אמא שלי, אז למה הוא פותח לי את דלת ביתם, ממלא בגופו את הפתח הצר, צובט את ידית הדלת, ואני מתחילה לסגת, כנראה טעיתי בקומה, אבל השלט המעוטר מעיד בעקשנות שזה ביתם, לפחות היה ביתם, ובקול רפה אני שואלת, מה קרה להורים שלי, והוא פותח לרווחה את פיו הגדול, האפור, שום דבר לא קרה להם, יערה, השם שלי מפרפר לו בפה כמו דג ברשת, ואני מתפרצת פנימה, זרועי מתחככת בזרועו הקרירה, החלקה, חולפת על פני הסלון הריק, פותחת את הדלת הסגורה של חדר השינה שלהם.

"כאילו נתפסו על חם, הם מקפיצים אלי את פניהם, ואני רואה שהיא שוכבת במיטה, הראש שלה עטוף

במגבת מטבח פרחונית, וידה מחזיקה את מצחה כאילו הוא נופל, ואבא שלי יושב על קצה המיטה, כוס מים מיטלטלת בידו, נעה בקצב אחיד מצד לצד, ועל הרצפה, בין רגליו, נקוותה כבר שלולית קטנה, עצבנית. מה קרה, אני שואלת, והיא אומרת, אני לא מרגישה טוב, ואבא שלי אומר, רק לפני שתי דקות היא הרגישה מצוין, והיא רוטנת, את רואה, הוא עוד פעם לא מאמין לי. מה אמר הרופא, אני שואלת, ואבא שלי אומר, איזה רופא, היא בריאה כמו שור, הלוואי ואני הייתי בריא כמוה, ואני מתעקשת, אבל הזמנתם רופא, לא? הוא פתח לי את הדלת, לא?"