אני יודע שמילים לא יחזירו אותך אליי

אם את קוראת את המכתב הזה, סימן שאזרתי מספיק אומץ כדי לשלוח לך אותו, אז כל הכבוד לי. את מכירה אותי, תמיד מתלונן, אבל אני חייב להודות שאת המכתב הזה היה לי קשה מאוד לכתוב באמת. יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. אין דרך קלה לומר את זה, אז פשוט אהיה ישיר.

פגשתי מישהי. זה קרה בטעות, לא ציפיתי לזה ולא הייתי מוכן, אבל היא פשוט הגיעה בזמן הנכון, ובמקום הנכון. היא חייכה ואני חייכתי בחזרה. יצאנו קצת, שתינו ושוחחנו על דברים ברומו של עולם, והדבר הבא שידעתי הוא שאני רוצה לבלות את שארית חיי בתוך השיחה הזו.

יש לי תחושה שאולי היא האחת. היא משוגעת לגמרי, בצורה שגורמת לי לחייך ולהסתכל על כל החיים בצורה שונה. היא חכמה ורגישה, ומצליחה ללמד אותי המון דברים חדשים. והיא יפה כל כך, אני מהופנט ממנה בכל פעם מחדש.

אכן, תחזוקה רבה נדרשת, אבל היא בהחלט שווה את ההשקעה. רעות, הבחורה הזו היא את. אלו הן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שאני לא יודע אם אני אוכל להחזיר אותך אליי, וזה מפחיד אותי עד מוות.

את מריחה כמו הבית ומכינה אחלה עוגות

יש לי הרגשה שאם לא אהיה איתך עכשיו, שנינו נלך לאיבוד שם בחוץ. העולם כל כך גדול ואכזר, מלא סיבובים ופניות חדות, ולאנשים יש נטייה למצמץ, לפספס את הרגע, אותו רגע שיכול לשנות הכל.

אני לא יודע מה יהיה איתנו, ואני לא חושב שמילים יוכלו לשכנע אותך להעניק לי חסד של אמונה עיוורת, אבל לעזאזל, אהבנו כל-כך! ואת מריחה כל כך טוב, כמו הבית וגם מכינה אחלה עוגות. זה חייב להיות סימן, לא?

אני יכול להסביר לך עד מחר את כל הדברים שהבנתי, השינויים שביצעתי ואת אלו שאני עתיד לבצע, אבל אלו עדיין יישארו רק מילים על הדף. הדבר החשוב הוא שיש לנו בחירה בכל יום מחדש איך להתנהג, ואיך לקבל את יום המחרת.

אני לא יכול לשנות את העבר, אני יודע את זה, אבל אני יכול לשנות את העתיד שלי, שלך, של שנינו. אני בטוח שהחיים הם 10% של דברים שקורים לנו, ו-90% האופן בו אנו מגיבים אליהם. כך המצב גם איתך, גם איתנו. אנחנו אלו שאחראים להתנהגות שלנו. סמכי עליי, וקפצי איתי קפיצה של אמונה. את לא תתאכזבי.

שלך - בצד השני,

אני.