מוסקבה חוזרת לחיים

הכרתי את זאב לפני 25 שנים, במקרה. רכשתי מכנסיים ברחוב דיזינגוף והזבן היה... זאב נחמה. היה לי תקליט ביד והתחלנו לדבר על מוזיקה. כשהבנו ששנינו מוזיקאים למעשה, קבענו להיפגש. הבאתי איתי את חברי מהצבא יאיר גת, וכך למעשה הוקמה להקת מוסקבה.

היינו שלושה יוצרים, שכל אחד שר את שיריו בלהקה. זאב היה בוגר מאיתנו בכמה שנים, מה שבלט מאוד בלהקה. הוא היה דומיננטי, בשל ועם מוטיבציה גבוהה יותר מכולם (הוא אפילו עיצב את תקליטי השדרים וחוברת יחסי הציבור ההזויה של הלהקה).

היינו עושים חזרות במרתף בית הוריי. הופענו מעט והקלטנו כמה שירים על תקליטי שדרים. לא ממש ידענו לנגן או לשיר והתוצאה היתה בוסרית בהתאם, למרות ששיר מחאה אחד (נגד מלחמת לבנון ואריק שרון) שזאב כתב ושר, עשה קצת גלים ברדיו ("כלב לא נותן ברירה"). כמו כן, הופענו בחצר הכנסת. סוג של הופעת מחאה מול בית המחוקקים. לא היה קהל, הכנסת היתה בפגרה, אבל התקשורת הגיעה.

הלהיט הגדול של מוסקבה, "רוברט", מתוך "להיט בראש" 

בקיץ 1986 נסעתי לחופשה בלונדון והייתי אמור לחזור להופעה שנקבעה מראש. אבא שלי, שרצה לנתב אותי לכיוון הלימודים באוניברסיטה, שלח אליי ללונדון את החבר הכי טוב שלי לשכנע אותי להמשיך את הטיול איתו לספרד (כדי שלא אחזור להופעה) וכך היה. הודעתי לחברים שאני לא מגיע להופעה ובכך ניתן האות למהפכת חצר בלהקה. הם העיפו אותי ואת המתופף, ותמיר קליסקי וישראל נחום הצטרפו למוסקבה שלימים הפכה לאתניקס, להקה חשובה ששינתה את פני המוזיקה בישראל.

אבא שלי, למעשה, השיג בעורמה את מטרתו וברגע שנזרקתי מהלהקה, נרשמתי ללימודים באוניברסיטה והפכתי את אהבתי למוזיקה לתחביב מושקע ופשוט. התחלתי להקליט את שיריי, עד אלבום הבכורה שלי "ברח!" שיצא לאור ב-1990. מאז, הקשר עם זאב נותק לחלוטין.

לאורך אותן שנים שהוצאתי ארבעה אלבומי סולו (ליודעי ח"ן בלבד), תמיד נדרשתי בראיונות לסוגיית הקשר שלי עם זאב ולשאלה אם אינני מצטער שעזבתי רגע לפני "ההצלחה הגדולה". תמיד עניתי שלהקת מוסקבה היא פרט זניח בביוגרפיה של שנינו, ושזוכרים אותה רק בגלל זאב. לא הייתי יכול לקיים אורח חיים של להקה (אבא שלי צדק), ולכן השלמתי תואר ראשון במדעי הרוח, התחתנתי ונשאבתי לעסק המשפחתי. בעודי ממשיך להקליט שירים ולפתח מיומנויות הפקת אלבומים עצמאית, זאב ואתניקס שינו את מפת המוזיקה הישראלית. ההתנתקות שלנו היתה עסקת חבילה שממרום השנים הסתברה כנכונה לכל הצדדים.

זאב נחמה. השיר יושב עליו כמו כפפה

לפני כחמש שנים, כש"אנא בכח" יצא, זאב שלח לי מייל מפרגן וכתב בשמחה ש"מגיע לי". אז ידעתי לראשונה ששיתוף פעולה כלשהו זה רק עניין של זמן. בפרויקט שירי הרב קוק (שעומד לצאת בקרוב) המשכתי, כהרגלי בקודש, לחפש את הקול המתאים לכל שיר ושיר. בעצה אחת עם אשתי החלטתי שהשיר "המרפא" פשוט מבקש את קולו של זאב. שלחתי לו את השיר והוא התחבר אליו מיידית.

הפגישה באולפן היתה מרגשת, כמובן. המשפט הראשון שאמרתי לו, אגב החיבוק, היה: "נו, זאב מה יהיה? אני 'מדרדר' אותך לשירת הפיוטים". זאב צחק. גיליתי שהיוצרות קצת התחלפו, ונראה לי לרגע כאילו אני יותר בוגר ומיושב מזאב. כנראה 25 שנות המוזיקה השאירו אותו, יותר ממני, עם רוח הנעורים. נדהמתי להיווכח עד כמה זאב מקצוען אמיתי ופשוט זמר טוב.

תחיית המתים ממש

השיר הזה, בדיעבד, יושב עליו כמו כפפה ליד. בהמשך גייסתי את יאיר גת (הצלע השלישית של מוסקבה), שניגן מחוספס וטוב את גיטרת הבס. ישראל נחום הנו המתופף שלי שנים רבות. וכך, לרגע קסום בשיר אחד, החיינו את מוסקבה אחרי 25 שנה. חזון סוג של חזון העצמות היבשות, תחיית המתים ממש.

חממה. לא בנוי לחיי להקה (צילום: אילן בשור)

הטקסטים של הרב קוק פשוט גאוניים ומודרנים להפליא. גם כשהטקסט בפשוטו אומר שחיי האמונה הם "המרפא" האמיתי לכל הקושי הקיומי של האדם, הוא, כמשורר, עושה את זה בחינניות וחיוניות כזו שמדברים אליך, נוגעים בך ושכובשים אותך מיד. העובדה שזאב התחבר לטקסט לא מפתיעה אותי בכלל. אין איש רוח ותרבות שלא יימס לנוכח המילים המתוקות של הרב קוק, שהוא בעיניי משורר התקווה לתיקון העולם וגאולתו.

הרב קוק ניסה לגשר בין עולם הקודש והחול כאן בארץ ישראל לפני 100 שנה. הוא חטף התנגדויות ומניעות מכל הכיוונים(המגזר החרדי והמגזר החופשי), אבל הצליח להקים מחנה שפועל לשלב שמיים וארץ. המפעל הדתי ציוני (כיפות סרוגות) הוא יציר כפיו המפואר, שבניו בולטים בכל תחום במדינה: הנהגה, צבא, התיישבות, חקלאות, אקדמיה, תעשייה וכו'. כל הסוגיות הקיומיות, בטקסטים שלו ומאז בכלל, נותרו אקטואליות גם היום. לכן כל יהודי שחי היום בישראל מודל שנות האלפיים לא יכול אלא לשאול את עצמו איפה הוא בתוך זה, מה תפקידו, איך ניתן לאחד את השורות בעם המפולג לשבטים והאם נוכח השבר הקיומי הגדול יש תקווה לישועת העולם?

התשובה היא כן! אותי זה שאב לפרויקט שלם. אני בטוח שהרב קוק כיוון לחיבורים הבלתי אפשריים לכאורה ולכך שגם זאב נחמה, גבי שושן וברי סחרוף ישירו את חזונו, ואני מאושר שהיתה לי הזכות להיות כלי לשליחותו.