לא כולל שירות
הכוכבים שלנו אוכלים, שותים ומבלים אצלם, ובעיקר לא יכולים בלעדיהם. "זינוק לאתמול" מצדיע למסעדנים, הברמנים ושאר האנשים שמאחורי הדלפק בסדרות העבר הגדולות, מ"חברים" ועד "בוורלי הילס 90210". קבלו את חמשת הגדולים
5: מקס, "הצלצול הגואל"
הסיבה שמקס, בעל מסעדת "מקס" בסדרה, מגיע למקום החמישי, מורכבת מכמה גורמים. הראשונה היא שאצל מקס נכח תמיד משהו מטריד. ניצוץ פריקי בעיניים המשונות שלו, שגרם לי לזוז באי נוחות בכורסת הטלוויזיה. הוא אמנם תמיד היה עליז ומאושר, אותו בעל דיינר ויצרן המילקשייקים המכובד. אבל מתחת לפני השטח, שכן משהו אפל, ואני לא מתכוון לקסמים שלו.
ימים יפים: קלי קפאוסקי ואיי.סי סלייטר רוקדים במקס
את מקס גילם אד אלונזו, קוסם שזכה לפופולריות בשנות התשעים, ובעקבות הקסמים גם זכה בחלטורה במסך הקטן. הוא הביא איתו את הקסמים לסדרה ובידר מדי פעם את זאק מוריס, קלי קפאוסקי, סקריץ' ושאר החבורה. כשהתאיידה הסדרה, נעלם גם אלונזו מהמסך, אך המשיך לזכות בעבודות מאחורי הקלעים: הוא עבד קשה על האפקטים המיוחדים בסיבוב ההופעות של בריטני ספירס בשנה שעברה וכן היה מעורב בהפקת המופע האחרון של מייקל ג'קסון, "This Is It", שבסופו של דבר כמובן לא התקיימו, אחרי שג'קסון הלך לעולמו. אבל אלונזו כנראה לעולם ייזכר כמקס מה"מקס". טיפוס קצת מפחיד, אבל לולא המילקשייקים שלו, לא היתה מתאחדת החבורה המטופשת מתיכון בייסייד וחווה את שנותיה היפות ביותר.
4: נאט, "בוורלי הילס 90210"
מסכן נאט. באמת מסכן. בעל הבית של ה"פיץ' פיט" שבשכונת בוורלי הילס היה צריך לסחוב על כתפיו את כל הדרמות, המניירות והצרות של שבורי הלבבות מתיכון ווסט בוורלי. נאט, אותו גילם ג'ו אי טאטה, מעולם לא עשה רע לאף אחד. הוא רק רצה בטובתם של הילדים.
קלאסי: ברנדה וולש נפרדת מנאט
נאט נתן לברנדון וולש עבודה כשאף אחד אחר לא רצה להעסיק אותו. הוא הלך לקראתו של דילן מקיי כשהיה בצרות כלכליות והפך לשותפו הכלכלי ונתן לסטיב סנדרס לפתוח את מועדון הלילה, "פיץ' פיט אפטר דארק", למרות הצרות שסנדרס הביא איתו.
אבל נראה שזה התפקיד של כל בעל מסעדה טוב; להיות נחמד ואדיב ולשמש כאבא שני לאלה שממשיכים לפקוד את הבית שלך. נאט היה כל כך בסדר עם כולם, שהחליטו לתת לו הזדמנות להופיע גם בגרסה המחודשת של "90210". לא שההופעה הצליחה לקחת את הקריירה של ג'ו אי טאטה למקומות חדשים, אבל כנראה גם אין סיבה לכך. הוא נאט. הוא שייך לפיץ' פיט. לא לשום מקום אחר.
3: לוק, "בנות גילמור"
אכן, הרבה חסרונות היו ללוק דיינס הממורמר. הוא היה אוטיסט רגשי, הכובע ההפוך לפעמים היה מוגזם לגילו ולמה לעזאזל הוא לא הרשה להשתמש בטלפונים סלולריים בדיינר שלו? אבל מתחת לכל התכונות המעיקות, לוק, אותו גילם סקוט פטרסון, היה לדמות הנסבלת ביותר ב"בנות גילמור". בעיקר בגלל שהיה היחיד ששמר על איפוק, לא קשקש בלי סוף או שיחק במשחקי אסוציאציות מנדנדים.
סיוט קטן: לוק דיינס פוגש את פאריס
מובן שגם ללוק היו הרגעים הדרמטיים המעט מוגזמים שלו, אבל לפחות הוא ידע לשמור אותם לעצמו, ולא לערב את כל "סטארס הולו". חוץ מזה, האוכל במזנון של לוק תמיד נראה נפלא. הפאנקייקס, צ'יזבורגר, צ'יפס, דונאטס והקפה החם מהקנקן. לוק תמיד ידע לשמח לבב אנוש בעזרת האוכל. בעיקר את לורליי ורורי, שהתענגו על המטעמים שלו מדי יום. אלוהים, כמה הן שיגעו אותו. אמנם האמא והבת תמיד הכריזו שהן אוהבות לבלוס ג'אנק פוד והרבה, אבל כולם יודעים שהם לא באמת אכלו כלום.
2: גנת'ר, "חברים"
החיים מלאים בהפתעות, במיוחד חייו של ג'יימס מייקל טיילר. הוריו של טיילר הלכו לעולמם כשהיה ילד ובמשך שנים רבות לא הצליח לייצב את חייו או להתמיד בעבודה אחת. בסרט קצר שמוקדש לאחורי הקלעים של "חברים" ונכלל במארז המיוחד הכולל את כל פרקי הסדרה, מספר טיילר שהגיע לסט הצילומים של "חברים" בתור ניצב. כשהמלהקים גילו שהוא יודע לתפעל מכונת קפה, הוא קיבל תפקיד קטן שנמשך סדרה שלמה. כך הפך לגנת'ר, דמות קטנה אבל חשובה במיוחד בקומדיה הענקית של שנות התשעים.
גנת'ר מדבר עם אהובתו, רייצ'ל גרין, ומפנטז
הוא לא היה צריך לומר הרבה בשביל לגרום לנו להבין שמשהו לא ממש בסדר אצלו. עם זאת, הוא הצליח בשקט בשקט לצבור קהל מעריצים בקרב צופי התוכנית. גנת'ר היה מאוהב מעל ראשו ברייצ'ל גרין, דמותה האהובה של ג'ניפר אניסטון. ותודו שבמקום רייצ'ל ורוס, הייתם גם אתם רוצים לראות על המרקע יחד את רייצ'ל וגנת'ר.
1: וודי, "חופשי על הבר"
כש"חופשי על הבר" הסתיימה, זו כנראה היתה משימה לא פשוטה לבחור איזו דמות תמשיך לסדרה משלה. בסופו של דבר, היה זה ד"ר פרייז'ר קריין, שעבר לסיטאל וזכה להצלחה אדירה. אבל כמעט כל אחת מהדמויות האחרות שפקדה מדי יום את הפאב "צ'ירס" היתה בקלות יכולה לקבל ספין אוף משלה.
וודי והחברים בפרק "Woody Goes Belly Up"
האיכות הנפלאה של הדמויות הפכו את הסדרה למה שהיא. אבל ללא ספק, הדמות שהכי חיממה את הלב היתה וודי בויד. הרבה לפני "רוצחים מלידה" ו"הצעה מגונה", וודי הרלסון, שחקן צעיר מאוהיו, זכה להפוך לחבר באחד הצוותים הפופולריים ביותר בטלוויזיה האמריקאית בשנות השמונים.
אמנם דמות הטיפשון שייצג הופיעה בשינויים קלים כמעט בכל סיטקום שני באותה תקופה, אבל וודי לקח אותה למקום אחר. בתור יד ימינו של סאם מאלון (טד דנסון) מאחורי הבר, הוא הצליח להצחיק נורא ולשבור לבבות, גם כשרק זרק משפטים טיפשיים לאוויר. והאמת היא שבכל פעם כשהתחיל פרק, לא רצינו דווקא ללכת למקום שבו כולם מכירים אותנו, אלא לזה שבו כולם מכירים את וודי.
"חוצפה! שכחתם את אל מ'ימים מאושרים'. ומה עם מו מ'משפחת סימפסון'? אז מה אם הסדרה עדיין באוויר?". מי היו החברים האהובים עליכם מאחורי הדלפק? טקבקו לנו במרץ!