מה הייתן עושות אם בן הזוג היה בוגד-התוצאות

כצפוי, היו הרבה תשובות שיצאו ישר מהקרביים, בלי הרבה סינון, ונתנו ביטוי לכל הזעם והתסכול מול גילוי מעשה בגידה. למשל:

• "זורקת אותו במהירות האור".
• "מודיעה לו שאני יודעת ועוזבת ללא עימותים או ניסיונות הסבר מיותרים. בוגד זה אופי, זה לא רק התנהגות".
• "מעיפה אותו, גם אם הוא הגבר האחרון בעולם".
• "אין טעם להמשיך יחד, כי ממילא את מה שארגיש תשדר לו העובדה שאנחנו כבר לא זוג".
• "עוזבת, כי פעם בוגד תמיד בוגד".
• "נפרדת, מתגרשת ולא מסכימה למשמורת משותפת על הילדים".
• "שולחת אותו לאלף עזאזל".
• "מעיפה אותו ומנשלת אותו מכל הרכוש המשותף".
• "מעיפה אותו לצמיתות, בלי לחשוב פעמיים".
• "מעיפה אותו קיבינימט חזרה לאמא שחינכה אותו".
• "זורקת אותו מיד מהבית, עד שאני אירגע והוא יזחל על ארבע".
• "גם אילו רציתי לא יכולתי להישאר איתו, כי הייתי נגעלת מעצם המגע איתו".
• "מחליפה מנעול בבית וזורקת את כל החפצים שלו דרך החלון, ואחר כך ישר לרבנות".
• "רוצחת אותו".
• וגם: "עם בת זוג כמוני, הייתי שולחת אותו לפסיכיאטר".  
  

צעירות ונחושות

סיפור מהחיים

"בעלי בוגד בי"

הנבגדת

"הוא לא הכחיש, הוא רצה שנלך לטיפול, הוא עזב. הוא רוצה שהילדים יכירו את 'בת זוגו'. בא לי לצאת מדעתי ולא לחזור לעולם". עדות חשופה, כואבת, קורעת לב – אבל גם מעודדת ואופטימית - על האירוע ממנו מפחדת כל אישה נשואה

"גיליתי שהבעל שלי בוגד בי"

או:

"ברגע שאדע בוודאות שהוא בוגד בי אני עוזבת. גבר שבוגד זה גבר בלי מצפון, בלי לב. אפילו אם הוא טוען שהוא אוהב אותי מכאן ועד עולם. אין ספק שאטבע בכאב של עצמי אבל אשחרר אותו לחופשי, עם כל האהבה והרצון הטוב... מי שבוגד כנראה לא טוב לו, אז למה לנסות לתקן את מה שכבר שבור?!" הכותבת היא בת 28, מהנדסת מחשבים, באמצע תואר שני במינהל עסקים. נשואה חמש שנים ובלי ילדים (עובדים על זה), מתגוררת בעיר גדולה בצפון. לא חוותה בגידה בזוגיות.

בודקת למה – לוקחת אחריות

אצל נשים עם פז"ם ממושך יותר בזוגיות, מצאנו גישה פחות אימפולסיבית. לא שהפגיעה היא פחות חמורה. לא שיש פחות כאב. אבל קיימת נכונות לבדוק גם את הסיבות שהובילו לבגידה.

"אחרי ההלם הראשוני – הייתי מנסה לברר למה. אני מאמינה שבשביל טנגו צריך שניים", כותבת אישה בת 49. "אחרי 21 שנים של זוגיות, של שותפות בקבלת ההחלטות, של התמודדויות קשות לעתים, של מריבות ופגיעות, וגם של רגעי אושר וחשיפת הנפש זה מול זה – אם האיש מגיע למצב של שקר מתודי, אני צריכה לברר מה קרה בינינו. אמנם הירידה שלו לשפל מורידה אותי – שלא בידיעתי – לשפל דומה. יש פגיעה בכבוד האדם הבסיסי שלי. אבל חשוב לי לדעת מה קרה בינינו שהוביל אותו לכאן. אם ההסבר שלו יישמע הגיוני, אשאר ואלחם על הזוגיות. אם לא אקבל את ההסבר – אתגרש".

אחרת כתבה לנו: "זו אכן שאלה שהעסיקה אותי לעתים. לגביי בגידה היא איזושהי הודאה מהפרטנר שהוא נזקק למילוי חיצוני של צרכים, כי הם לא יכולים להתמלא בבית. לכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה צרכים – מיניים, אינטלקטואליים, נפשיים, רגשיים. הייתי בודקת על אלו צרכים הוא לא מצא מענה. הייתי מתחילה לשאול אותו ואת עצמי איך הגענו לזה, ומה הוביל לשם. בודקת כמה זמן הוא משקר לי ולמה הוא לא יכול היה לבוא ולהגיד שמשהו חסר לו. הייתי בודקת האם ניתן לשקם משהו? קשה להעריך את התשובה מפרספקטיבה היפותטית (בתפילה שזו תישאר היפותזה), אבל על ניפוץ האמון הבסיסי, גם אם יש מחילה – אין תקנה" (בת 52, אם לשלושה, המון שנים בזוגיות).

"אם אגלה שבעלי בגד בי – בתקווה שזה לא יקרה לי – אשב איתו ואברר מה הייתה הסיבה לבגידה. אדרוש שנלך יחד ליועץ נישואים. מה שיקרה בהמשך תלוי בהרבה מאוד דברים. אם זו מעידה חד פעמית, אסלח. אם מדובר ברומן לאורך זמן, הייתי בודקת אם הזוגיות הייתה טובה בשבילו לפני הבגידה, כמו שהיא טובה בשבילי. אם לא – נראה אם יש על מה לעבוד, אם יש לקחים שאנחנו יכולים להפיק. אם אפשר לנסות לבנות מחדש את האמון. ואולי זוהי הזדמנות להסתכל איפה הזוגיות שלנו כושלת, ואולי צריך לפרק אותה. אם אחרי כמה פגישות אראה שהמצב לא משתפר, בלית ברירה ובלב שבור אעזוב את הזירה ונפרק את החבילה. החוכמה היא לא לפרק, אלא לנסות לאחד למרות כל השבר. אבל אני יודעת שאני כל כך חכמה כי זה לא קרה לי" (בת 49 מתל אביב, עובדת סוציאלית, נשואה מגיל 25 ואם לשניים).

"אם הגבר שלי בוגד בי זה אומר שהוא הגיע למצב שהוא מתוסכל או לא מקבל ממני מה שהוא צריך, והוא יותר מדי רחוק ממני מכדי שיוכל להעיר לי על זה ולשתף אותי במצוקה שלו. בגידה מעידה על ריחוק רגשי, ריחוק גופני, וחוסר כבוד כלפיי. בבגידה יש מילוי צרכים פיזיים ורגשיים עם אישה אחרת. גבר לא מחזיק סתם חברת נפש. תמיד יהיו לכך גם השלכות רגשיות וגופניות. לנו, בני האדם, תמיד יש צורך בחברות נפש, אהבה, כבוד הדדי, חום וביטחון (כן, גם לגברים). אם אלה לא באים לידי ביטוי בזוגיות, מבקשים השלמה מבחוץ. אני בת שלושים, בעלת תואר שני, לא נשואה אך בזוגיות שנה וחצי. גרה במרכז".  

ילד, ילדה, אבא. אמא נשארה בחוץ (צילום: Index Open)

פוחדות מהתוצאות

"אני הייתי מתעלמת מהבגידה. הקשר המשפחתי חשוב יותר מהסטוץ שלו. נכון, האינסטינקט הראשוני אומר לשבור את הכלים. להעיף אותו לאלפי עזאזלים. אעשה זאת רק בתנאי שיעמוד לרשותי צוות של פסיכולוגים שידריכו אותי מול הילדים, וצוות של עורכי דין שידריכו אותי איך לא להיפגע כלכלית, חברתית ובמעמד שלי בכלל" (בת 47, נשואה 22 שנה, אם לשניים, עקרת בית, חיפה).

"הייתי שומרת על הנישואים שלי (את התשובה הזאת קיבלנו באנגלית, מקוראת מחו"ל. היא כותבת שהיא קופירייטרית, בת 37, נשואה ואם לשלושה ילדים קטנים יחסית). המשפחה צריכה להיות הדבר הכי יציב בשביל הילדים. כמובן, הייתי עצובה מאוד אילו זה קרה לי. אבל הייתי חושבת שאולי גם אני יכולה לקחת קצת חופש מיני לעצמי. אך לא יותר מדי, כדי לא לזעזע את הסביבה הבטוחה שבה אני רוצה שהילדים שלי יגדלו".

בת 46, אם לשני ילדים, עם השכלה על־תיכונית, נשואה עשר שנים: "לפי מה שמצפים, צריך לזרוק אותו מהבית! להתגרש ממנו כמה שיותר מהר ולא לתת לו לראות את הילדים. אבל תסלחו לי, בנות. תחשבו קצת בהיגיון. נכון, אני אהיה פגועה מאוד מהמחשבה שהוא חיפש רגש או סקס ומצא אותם במקום אחר ולא אצלי. אתן יכולות לצחוק ממני עד מחר ולבוז לי, אבל לא הייתי מתגרשת ממנו. בגלל הילדים. כן כן, בגלל הילדים, כי הם אף פעם לא מתאוששים מסיפור כזה. אנסה להגיע איתו להסכם שליד הילדים אנחנו בסדר, וכל אחד יחיה את החיים שלו. אני רוצה להדגיש שאני לא זקוקה לו כלכלית".

"הייתי רוצה לחשוב שאם בן זוגי יבגוד בי, לא אשקול פעמיים אלא אקח את הרגליים ואמשיך הלאה. אבל אני יודעת שהפחד להישאר לבד יעצור אותי. אני כבר בת

שלושים (אקדמאית, מנהלת צוות בחברה גדולה, רווקה ונמצאת בקשר ארוך טווח ללא ילדים). אני אפחד מאוד שבגילי לא אמצא מישהו אחר. סביר להניח שמפגש מיני חד פעמי יהיה בעיניי בגידה פחות חמורה מאשר חברת נפש או סיפור אהבה ללא מין, שכן יש לכך משמעות הרבה יותר עמוקה לגבר. לצערי אני יודעת איך אגיב כי בן זוגי כבר בגד בי אפילו יותר מפעם אחת, וכנראה עם יותר מבחורה אחת. נפגעתי מאוד, אבל נשארתי איתו. אני מבינה שלגברים יש צרכים שלא תמיד אנחנו נוכל לקלוט. גברים תמיד יישארו גברים".

הגישה הליברלית

מצד שני

חברות עם האקס: יש דבר כזה?

אורנה אופיר

האם אפשרי לשמור על קשר חברי עם האקס? האם זה רצוי בכלל? ובאילו תנאים חברות כזאת יכולה להתקיים? הפסיכולוגית אורנה אופיר בודקת

חברות עם האקס: יש דבר כזה?

"אילו גיליתי שבעלי בוגד בי לא הייתי עושה שום דבר. כן, אני מודעת לזה שתגובתי תהיה חריגה ביותר. אבל אסביר: מעולם לא הבנתי את הבעלות על הגוף שמגיעה עם הנישואים. אין לי כל בעיה עם סקס מזדמן. לעומת זאת, רומן מתמשך שהוא כבר סיפור אהבה יפגע בי קשות ויטלטל את כל עולמי. אני בת שלושים, אקדמאית, נשואה שש שנים, אם לילד, גרה בעיר גדולה. אין לי מושג אם בן זוגי היה עם נשים אחרות בשנים שאנחנו יחד. נתתי מראש את הסכמתי, ומעולם לא חקרתי".

אקדמאית, בת 32, גרה בעיר בצפון: "לא הייתי עושה שום דבר מיוחד. הרי ידוע שכל גבר בסוף בוגד במוקדם או במאוחר. אין אבירים על סוסים לבנים שממתינים בפינה, כאלה שאפשר לחיות איתם בעושר ובאושר עד קץ כל הדורות. בחיים האמיתיים, רצוי להפנים את העובדה הזאת ולהיות מציאותיות".

"דוגרי, אחרי 13 שנה יחד, קודם חברות, אחר כך נישואים, לא אעשה מזה סיפור גדול. הרי עם הנוחות של יחסים לטווח ארוך, מאבדים את הריגוש שבציד של בשר טרי. וכל עוד זה בשר, לא אפרק את החבילה, ללא שום ספק. כל עוד זה לא סיפור אהבה עם 'תעשה לי ילד', אין זה נחשב לבגידה בעיניי. מה שכן יכול לפגוע זה שפתאום יש לו חברה הכי טובה חדשה, גם ללא סקס. אני בת שלושים, אקדמאית, נשואה (לבוגד פוטנציאלי?), בזוגיות יותר מ־13 שנה וממשיכים..."  

אבא מגהץ ומטפל, בשעות שלו (צילום: Jupiter)

הנקמה המתוקה

כשמדובר בנקמה, מצאנו שלל רעיונות וביטויים ציוריים למידת התסכול. למשל:

"אילו גיליתי שבן הזוג שלי בוגד בי, הייתי אומרת לו: 'תראה מתוק, האמת שגם לי יש מישהו, והוא יותר טוב ממך במיטה. אז כל טוב. הים מלא דגים'. לא, ברור שזה לא נכון. אבל אני רוצה שגם הוא ייפגע כמוני, ואף יותר".

או: "בוגדת בחזרה ללא שום נקיפות מצפון ובכיף".

וגם: "מורידה לו ביצה" / "מצטרפת לשלישייה מטורפת" / "מתחילה גם לבגוד, עין תחת עין זיון תחת זיון, אין טעם להרוס חיי משפחה ולהתגרש אלא אם כן אני מחכה לרגע שאוכל לצאת מחיי נישואים גרועים" / "עושה לו עוד ברית מילה. הפעם לעומק" / "הייתי שופכת לו שעווה רותחת לפרצוף" / "דרמה בינלאומית, נועלת אותו בחוץ, זורקת לו את כל החפצים לפח, מעיפה אותו מהבית, צעקות לשמים ודמעות כמים – ובסוף סולחת. בת 35".

סטודנטית בת 29, נשואה ואם לילד, בזוגיות שמונה שנים, כותבת: "הייתי מנסה להמשיך לחיות איתו, אך ביחסים פתוחים. שגם אני אוכל להיות עם מי שבא לי. אם לא אצליח לסלוח לו ורגשות הפגיעה בי לא ידהו, איאלץ להיפרד ממנו".