פלאו: מצאנו את גן העדן, והוא מתחת למים

מה שהוביל את דידי דבוש לנסוע לפלאו עשוי לקרות גם לכם אם תחפשו מידע על המקום. איים ירוקים פזורים, מים כחולים ושקופים וצוללנים שזורמים מכל העולם. הכירו את הרפובליקה באוקייאנוס השקט, שבה 250 איים, אבל רק 9 מיושבים

דידי דבוש, טבע הדבריםפורסם: 10.12.10 , 06:59

הרפובליקה של פלאו

פלאו, או בשפת המקומיים בֵּלאו, היא מדינה עצמאית שמורכבת ממאות איים ושוכנת בחלקו הצפוני של האוקיינוס השקט, כ-500 ק"מ מזרחית לפיליפינים. ברפובליקה של פלאו יותר מ-250 איים שמוקפים בשוניות אלמוגים ומתוכם מיושבים רק תשעה. מאחר שהאיים הם תוצר של פעילות געשית אדמתם פורייה מאוד, ובאיים המיושבים מתקיימת חקלאות. שאר האיים אינם מיושבים כי הם קטנים מאוד ולא מתאימים לאכלוס והקרקע בהם אינה מתאימה לעיבוד.

כמו קבוצות איים אחרות באזור, מעריכים שאיי פלאו יושבו לפני כ-4,000 שנה על ידי תושבים שהגיעו דרך הים מפולינזיה ומאסיה. הספרדים הגיעו לאיים בשנת 1710 במהלך מסעות גילוי העולם, והשתלטו על המקום. כמו במקומות רבים בעולם החדש הוכרעו תושבי המקום על ידי מחלות שהגיעו עם התושבים החדשים ושלא היו מחוסנים מפניהן, ובמהלך המאה ה-19 הושמדה אוכלוסיית האיים כמעט לחלוטין, כאשר מתוך כ-50 אלף תושבים שחיו שם במאה ה-18 שרדו עד סוף המאה ה-19 פחות מ-5,000.

בשנת 1899 מכרו הספרדים את פלאו לגרמנים, ובמלחמת העולם הראשונה נכבשו האיים על ידי היפנים. במלחמת העולם השנייה התחוללו במקום קרבות עזים, ובסופם נכבשו האיים על ידי האמריקנים. במשאל העם שנערך בשנת 1993 החליטו תושבי האיים להפוך למדינה עצמאית. משנת 1994 פלאו היא רפובליקה עצמאית, והיא נחשבת לאחת המדינות הצעירות ביותר והקטנות ביותר בעולם. השלטון המגוון באיים והבדלי התרבות באים לביטוי במקום וניתן להתרשם מהשינויים הרבים במוזאון המרשים שממוקם בעיר קורור.

איי הסלע (הפטריות) הבנויים מאלמוגים (באדיבות Chad Talbot USA)

מאז מלחמת העולם השנייה הפכה פלאו, בהחלטת האו"ם, להיות שטח נאמנות של ארצות הברית. כלכלת הרפובליקה תלויה בארצות הברית, ועם קבלת העצמאות חתמה פלאו הסכם "התאגדות חופשית" עם ארצות הברית, שמזכה אותה בהגנה וסיוע כלכלי נרחב, ובתמורה מתחייבת פלאו לאפשר לארצות הברית להחזיק בגבולה בסיסים צבאיים ולעגון בנמליה. כלכלת האי מבוססת בעיקר על הסיוע האמריקני, כאשר רוב תושבי המקום מתפרנסים מעבודה ממשלתית, מדיג, מתיירות ומחקלאות.

בניין הפרלמנט. מזכיר מבנה אחר? למשל, בוושינגטון? (צילומים: דידי דבוש)

ההגעה למקום

הנחיתה בפלאו רכה בהשוואה לרוב יעדי התיור המוכרים, כי כאן התהייה בדבר הצעד הבא כמעט שאינה קיימת. המקום קטן, עם מבחר מוגבל של מקומות לינה, כך שההתלבטות מצומצמת, מה שהופך את חוויית המקום החדש לנעימה ונטולת אי ודאות.

הנסיעה למלון הייתה רגועה, במהירות שלא עלתה על 30 קמ"ש, כשסביבנו מפרצונים קטנים (שנגלו למחרת באור יום במלוא הדרם), וכמעט בלי תנועה בכבישים. כשהגענו ל"עיר" קורור (Koror), הבנו שמדובר במשהו שמקביל לשכונה קטנה וחביבה בעיר ממוצעת, ולבטח בהשוואה לסדרי הגודל המקובלים על תושבי העולם המערבי הצפוף וה"מפותח".

250 איים שמוקפים בשוניות אלמוגים. פלאו

הדרך הפשוטה והנוחה ביותר להגיע לפלאו היא בטיסה סדירה ממנילה לעיר קורור. מומלץ מאוד לשקול את ההמשך בנתיב הטיסה שעובר בכמה איים נוספים במיקרונזיה, וחוזר למנילה דרך גואם (Guam). בשנים האחרונות ניתן להגיע לפלאו גם בטיסות שכר מיפן.

rock islands או פטריות פלאו

הדבר המרשים ביותר בפלאו הוא מאות איים ירוקים ועמוסים בצמחייה שפזורים בין קורור והאי פלילוי (Pelilui). האיים האלה נקראים כאן איי הסלע (rock islands), ובמחוזותינו ידועים כפטריות פלאו. הם בנויים מסלעים או מאלמוגים, והם מפורסמים מאוד בגלל מבנה הפטרייה הייחודי שלהם והחופים הלבנים שמקיפים חלק מהם אשר נחשפים במלוא הדרם בשעות השפל.

יש כאן כ-300 פטריות, ושטחם הכולל כ-47 קמ"ר. מרביתם כמעט אינם מיושבים. ניתן להבחין באיים מנקודות תצפית באי המרכזי, אבל הדרך הטובה ביותר להתרשם מיופיים היא בשיט רגוע ונעים בקיאק או בטיסה במסוק. בין האיים ניתן למצוא מערות רבות שחלקן אוכלסו על ידי חיילים יפנים בתקופת מלחמת העולם. המים שזורמים ביניהם כל כך צלולים שאפשר לראות לא פעם כרישים קטנים ומיני בעלי חיים רבים בלי לרדת מהקיאק.

בפלאו יש חופים רבים ובהם אפשר להקים אוהל ולישון לילה ללא כל חשש. הקמפינגים שהוקמו על ידי הממשלה מאובזרים ונוחים מאוד, ומספקים חוויה מדהימה של בילוי בחיק הטבע באחד המקומות היפים בעולם.

הדבר המרשים ביותר בפלאו הוא מאות איים ירוקים, הנגלים בשיט בסירה

אגם המדוזות

אחת החוויות הסוראליסטיות שחוויתי מעודי התרחשה במקום בו אגם שהיה מחובר אל הים נסגר ונותר מבודד באחד האיים. המסלול מתחיל בשיט מדהים בין האיים הקטנים, ואחר כך במעגן קטן שממוקם במפרצון מרשים עטוף ירוק ובו מים צלולים וכחולים כמו שרק בפלאו ניתן לראות (בהשוואה לזה הים בתאילנד נראה כמו ביצה עכורה).

לאחר כעשר דקות של הליכה ביער מגיעים לאגם, וכשירדנו למים נתקלנו בתופעה ששום תיאור לא יכול להכין אותנו אליה. באגם חיות מיליוני מדוזות בלתי מזיקות, שבמהלך השנים מאז נחסמו באגם ואיבדו את טורפיהן הטבעיים איבדו גם את יכולת הצריבה שלהן, והן שוחות שם במספרים עצומים (יש האומדים את מספרן ביותר מ-20 מיליון). בהתחלה קשה לעכל את הרעיון שניתן לשחות עם המדוזות בביטחון ולא להיעקץ, ועוברות כמה דקות עד שהרוגע משתלט על הגוף והנפש ואז... אתה מוצא את עצמך מרחף במים כאשר סביבך מאות ואלפי מדוזות נעות ושוחות בחינניות אין קץ. קשה לחשוב על דרך לתאר זאת, ואולי הדבר הקרוב ביותר הוא ריחוף באוויר כשסביבך אלפי ציפורים בריקוד אין סופי.

הכרישים הפכו לחלק מהחוויה הכללית

כשמגיעים לפלאו קשה להאמין שיופי כזה לא מסתכם במה שרואים על פני השטח, אבל מהר מאוד מגלים שחוויה מדהימה לא פחות מחכה מתחת לפני המים. אם פטריות פלאו הן הסמל המסחרי של האיים, אין ספק שמי שהיה כאן לא חוסך שבחים גם לאתרי הצלילה המרהיבים. מדובר באתרי צלילה שצוללים רבים משקיעים 24 שעות טיסה כדי להגיע אליהם מרחבי העולם, וכל שהם עושים הוא לצלול. רואים כאן כמעט הכול: המוני דגים, צבים, מנטות, כרישים, ברקודות ומה לא בעצם, ולא בבודדים.

פלאו היא ה"מכה" של הצוללנים. להקת ברקודות היא מחזה בלתי נשכח

בצלילה הראשונה שלי במקום ירדנו למים הצלולים, ואחרי לא יותר מחמש דקות הגיעו הכרישים הראשונים. כמו שציפיתי, כל הקבוצה הסיטה את מבטה לכיוונם, אבל בתוך כמה שניות העיניים עקבו אחרי בעל חיים אחר מרתק לא פחות, וכעבור כמה דקות, הכרישים כבר הפכו לחלק מהחוויה הכללית מבלי שהם יאיצו את דפיקות הלב גם לחוששים שבינינו. הם פשוט שם, רגועים ויפים ומשתלבים במגוון החיים הרב.

בפלאו פועלים כמה מועדוני צלילה ברמה גבוהה מאוד, עם ציוד חדיש ומגוון כלי שיט, כך שכל אחד ימצא את מה שהוא מחפש. אמנם בחלק ניכר מהאתרים דרושה רמה מינימלית של ידע וניסיון, אך כל צולל ימצא שם את מבוקשו. גם מי שאינו צולל מוסמך יוכל בקלות רבה לחוות את העושר הימי בעזרת מסכה וסנפירים בלבד (שנרקול).

חשבנו לצאת לצלילות יומיות, כאלו שיוצאות מהעיר קורור, אבל התמזל מזלנו ופגשנו את טובה ונבות, זוג ישראלי מקסים שגר במקום כבר 18 שנה, שהקים ומפעיל באופן מעורר הערצה את מועדון הצלילה הראשון בפלאו (fish and fins). את רוב הצלילות ביצענו מספינת צוללים מפנקת שמופעלת על ידי המועדון - ocean hunter III, כך שיכולנו ליהנות מעד חמש צלילות מרהיבות ביום, בתנאים של מלון חמישה כוכבים ובליווי ארוחות גורמה שטובה לימדה את הצוות להכין ושהזכירו לנו את הבית.

אגם המדוזות הוא אחת האטרקציות שמייחדות את פלאו

בילינו אתם שעות רבות במועדון, ואפילו הוזמנו לארוחת ליל שבת נהדרת בבית המקסים שהם בנו על ראש אחת הגבעות הצופות אל הים. בשיחות שהיו לנו שמענו על החיים במקום ועל גידול ארבעת ילדיהם המוכשרים, ראינו את ספר הבישול המצולם שטובה כתבה ושמענו על המיזם החדש של נבות להקים ולהפעיל במקום מועדון צניחה חופשית. בסוף הטיול קשה היה שלא לחשוב מחדש על המודל לחיים נכונים, ועל העובדה שגם רחוק מהבית ניתן למצוא אנשים טובים שמוכנים ורוצים לעזור ואף לפתוח את ביתם בפניך.

אמנות גילוף ה-Story board

אחד הדברים היפים שמאפיינים את האמנות המקומית הוא לוחות העץ בגדלים שונים שעליהם מגולפים סיפורים המספרים על התרבות וההיסטוריה המקומית בצורת דמויות ואירועים. כבר בשדה התעופה ניתן לראות לוח כזה בגודל של כשני מטר, שעליו חרותים בצורה יפהפייה סיפורים המתארים את אורח החיים במקום לפני אלפי שנים.

פגשנו אמן גילוף שאירח אותנו בחווה יפה שהקים קרוב לקורור. בחווה, המשתרעת על פני דונמים רבים, מפוזרים עצי מנגו ובננות ושתילים רבים של אננס, כשהשבילים המובילים אל המקומות השונים תחומים במאות בקבוקים שהושארו כאן על ידי חיילי הצבא היפני במלחמת העולם הראשונה. הגילוף עצמו נעשה ביד על עץ מהגוני קשה כאבן, והוא נמשך שבועות רבים. אמנות הגילוף עוברת מדור לדור.

לפלאו קשרהדוק עם ארה"ב שמספקת לה את מרב התקציב

טקס לידת הבן הראשון

באחד הערבים התרחשה ליד המלון המולה רבה שנמשכה כל שעות הצהריים. כששאלנו מה פשר העניין נאמר לנו שבמקום מתקיים טקס מסורתי של הולדת הבן הראשון. חשבנו לתומנו שמדובר במשהו שמזכיר חגיגת ברית מילה בישראל, אבל כשסיפרתי לטובה שאני מתכוון לכתוב כתבה על פלאו ועל התרבות המקומית היא קפצה מיד ואמרה שהיא חייבת לדאוג שנראה את הטקס, ואכן כך היה. התמזל מזלנו וטקס כזה התקיים למחרת. טובה תיאמה עבורנו ביקור במקום כדי שנוכל להתרשם ולצלם. מתברר שמתחת לחזות המערבית המוכרת כל כך מתקיימים בפלאו טקסים מיוחדים ושונים, שמזכירים את מה שניתן לדמיין על אנשי האיים.

טקס הולדת הבן הראשון שנקרא ngasech הוא חלק חשוב מאוד בתרבות המקומית, והוא כולל גם ריקודים ושירה. כל אישה שיולדת את ילדה הראשון עוברת את התהליך שנמשך שבוע שלם, ובו היא מקבלת טיפולים רבים בעזרת שמנים חמים וצמחי מרפא שונים (שאלנו בנוגע למקורם, ונאמר לנו שהם נאספים בהרים ובאיים ומעולם לא נקנים, מגודלים או מיובאים ממקומות אחרים).

במהלך שבוע שלם נמשחת האישה בכל גופה פעמים רבות בשמן חם (חם מאוד, כך שלא מדובר בתענוג או בפינוק כמו שניתן לחשוב), ואז מגיע החלק שהוא עוד פחות נעים: בשעת הצהריים החמה ביותר האישה מובלת אל מרכז האירוע ומוצבת בשמש הקופחת על פני במה קטנה ומסביבה עשרות נשים שרות ורוקדות. לה עצמה אסור לזוז כלל, והיא עומדת בעמידה מסורתית (בעבר ובמקומות רבים גם היום היא לבושה בחצאית קש בלבד) ואוחזת בידה האחת עלה. בשיחה עם כמה מנשות המקום נאמר לנו שחוץ מהאלמנט הטקסי, השמנים והטיפול הארוך עוזרים לגופה של היולדת לחזור למצבו הקודם ומונעים סימני מתיחה על פני העור.

מתחת למעטה המערבי, עדיין מתקיימים טקסים כמו הולדת הבן הראשון

אתרים ונופים

יצאנו לטיול של כמה ימים ברכב שכור ברחבי האיים, כדי לראות את מצבות האבן העתיקות הפזורות בחלקו הצפוני של האי, שם יש גם נקודת תצפית מדהימה על טבעת האלמוגים שמקיפה את האיים. ראינו את בתי המפגש - ה-meeting houses, הבנויים עץ וקש ומעוטרים בציורים וגילופים שונים. בכפרים ניתן לראות את ה-stone money - טבעות אבן ענקיות (שנמצאות בשימוש עד היום באיי יאפ שבמיקרונזיה).

סוף דבר ונקודה למחשבה - הקשר עם ישראל

כישראלים שמענו לא פעם על התמיכה הבלתי מסויגת של מדינות הפסיפיק במדינת ישראל, ביניהן מיקרונזיה ופלאו שבולטת מאוד (פלאו מעולם לא הצביעה נגד ישראל באו"ם). לעומת זאת, מעטים יודעים שבחלק מהאיים שתמכו בנו במשך שנים רבות חלה הידרדרות באהדה ובתמיכה בישראל (יש עדויות רבות להידרדרות כזאת באיי שלמה, למשל) מסיבות שונות, וביניהן פעילות הסברתית ודיפלומטית נמרצת של מדינות וגופים שאינם חובבי ישראל, או בעלי אינטרסים שונים.

תמיכתן של מדינות הפסיפיק, וביניהן פלאו, חשובה מאוד ליציבותה וחוסנה של ישראל, מכיוון שכוחה של מדינה קטנה כמו פלאו בהצבעות באו"ם זהה לקולה של ארצות הברית, למשל. כמובן שנעים לדעת שיש מדינות שכשם שאנחנו רוחשים להן כבוד אוהדות אותנו ומארחות אותנו כתיירים בחום ובכבוד רב. אמנם מדינת ישראל מצדה מקיימת פעילות דיפלומטית ענפה (על ידי משרד החוץ ושגריר ישראל, מיכאל רונן), שכוללת משלוח של סיוע רפואי וקיום הדרכות לצוותים רפואיים במדינה, ואף ביקורים של נשיא הרפובליקה יחד עם רעייתו ובכירים נוספים, אך אין בכך די.

כמו בכל מערכת יחסים טובה יש צורך מתמיד בהשקעה וחיבה הדדית; ביקורים ותיירות במקום פותחים את הלב ומחזקים את הקשר בין שני הצדדים, והיכן שיש מעט תושבים כל פעילות כזאת חשובה מאין כמוה.