אודי מציגה: יום לימודים ארוך ומתעקל

"אנחנו יודעים שכולכם נהגים מהירים וטובים. באמת, אין לנו ספק. אחרת לא היינו נותנים לכם לנהוג במכוניות הכי מהירות שלנו, ומהמהירות ביותר שמייצרת תעשיית הרכב. ואם כן, בטח שלא היינו עושים את זה על מסלול הפורמולה 1 של ברצלונה. אנחנו לא עד כדי כך דבילים".

אני לא חותם על המילים האלה בדיוק, אבל משהו בכיוון הזה הגיע מהאזור בו עמד צוות מדריכי נהיגת המסלול של אודי. כל אחד מהם, כמו שאפשר לצפות, סוחב אחריו היסטוריה עשירה של מרוצים: האחד היה אלוף יוגוסלביה לפני הפירוק, השני גמר שלישי בלה-מאן לפני שנתיים, הרביעי מתחרה במרוצי שלג לצד אלן פרוסט כל חורף. משהו כזה.

החבורה שעמדה מול הצוות המשובח הזה כללה כמה לקוחות מאוד מוערכים של המותג אודי בישראל. בני המזל הגיעו לברצלונה כדי לנהוג, ולעשות קצת שופינג, ולהכיר מקרוב מלון קטן בשם ארטס. לא הייתי טורח לציין את זה אם קומת הקרקע שלו לא היתה מעניקה מקלט חביב לקזינו הגדול של ברצלונה - מקום בו נערך בין השאר סבב אליפות הפוקר האירופי. לא קשור לאודי ולא למסלול, אבל כן לכסף שאתה צריך כדי לרכוש בישראל מכונית מאוד ספורטיבית כמו אלה בהן ננהג עוד מעט.

שתי המכוניות שחיכו להם ולי על המסלול בברצלונה, היו רוצחת-פרארי שעונה לשם הפשוט R8, ומכסחת-M3 שנקראת RS5. למי שלא מכיר, במקרה הראשון מדובר במכונית ספורט לכל דבר ועניין: קופה נמוכה עם מנוע במקום שמכונית אקזוטית מכובדת חייבת לעצמה, משהו כמו 525 כ"ס, מעט מאוד שניות ל-100 קמ"ש והרבה מאות של מהירות מרבית.

לצידה ה־RS עם 450 כ"ס בלבד, קצת יותר עשיריות ל-100 וקצת פחות מהירות מרבית. וזה יפה ששתיהן היו שם; בזמן שהראשונה היא מכונית שצריך להתרגל אליה, בגלל מיקום המנוע, הישיבה המאוד נמוכה והדרמה שהיא מייצרת, השנייה היא מכונית שאפשר להזדחל לתוכה ולהיות ממש מהירים מהרגע הראשון. מה שמסביר למה כל הלקוחות הישראלים רצו לנהוג קודם בראשונה.

אחרי שעתיים־שלוש של פירוק המסלול לפרודות קטנות - כולל היכרות אינטימית עם קטעים שונים ואזורי מילוט, יחד עם הבנה מזככת שלא כל מי שמחזיק בחניה אודי TT משופרת נוהג כמו לואיס המילטון - הגיע הזמן להקפת המסלול כולו מאחורי המדריך. בחבורה אחת, בלי עקיפות, אבל עם תחלופת מקומות. כל אחד קיבל הזדמנות ללחוץ על המדריך, שמסוגל כנראה להקיף את המסלול ב-R8 בקצב דומה לזה של אלוף עולם, כי זה מה שהוא עושה כל חייו. המדריך מצידו נהנה: הכי כיף זה לזהות מישהו נצמד אליך לתחת, ואז לבקש ממנו להגביר קצת מהירות בעזרת מכשיר הקשר, ואז להיעלם לו אחרי שתי פניות.

עכשיו, ממש לא בטוח שאתם חלק מהקהל האקסקלוסיבי שאודי חפצה ביקרו; אני מנחש שהסיכויים של רובכם לרכוש R8 די קטנים. מצד שני, כדי לנהוג על מסלול לא צריך להיות עשיר: צריך בעיקר להחליט שזה מה שאתם רוצים, להכין מספיק כסף כדי לארגן את כל מה שצריך, ולא הרבה יותר מזה. בעצם, אתם יכולים גם להיות חברים טובים של יבואן אודי בישראל, אבל כאן יכול ליעץ לכם בעיקר מנהל הבנק. מה שאני בהחלט יכול לעשות, זה לעזור לכם להתכונן לנהיגת מסלול, במקרה שכן תתארגנו על כל מה שצריך.

קודם כל, שחקו קצת

אין שום דרך פחות מעליבה לומר את זה: הילד בן ה־12 של השכנים? הנודניק שבא לכם לחסל בשבת בבוקר? הוא כנראה מהיר מכם על כל מסלול מרוץ בעולם שאתם יכולים להעלות בדעתכם. נכון, אין לו מושג אמיתי איך להפעיל מכונית של ממש. אבל תנו לו כמה דקות, והוא כבר יסתדר. הסיבה לכך שהוא יקיף כל מסלול מהר יותר, היא שיש לו היכרות אינטימית עם כל גרגיר אבן בכל מסלול, שלא לומר כל תוואי אספלט, כל רדיוס פנייה, כל שיח וכל שלט גם בנידחים שבמסלולי אנגולה.

לעובדה המשעשעת הזאת - שנותרת משעשעת כל עוד אתם לא מקבלים בראש מילד בן 12 - אחראים משחקי המחשב כמובן. לא אלה שהרצתם על PC לפני כמה שנים, אלא כל הפלייסטיישנים והאקס-בוקסים. בסדר, גם ה־PC. סימולטורים לנהיגה, שהם למעשה משחקי מחשב אולטרה-מתוחכמים ומושקעים, יכולים לתת לכם היום את מה שאנשי מקצוע בטח מכנים "זירה וירטואלית-ריאליסטית". וזה עוד לפני שנכנסנו לעולם הסימולטורים האמיתיים, מכשירים סופר-מתוחכמים בתקציב שנתי של מדינה בינונית, בהם משתמשת כל קבוצת מרוץ שמכבדת את עצמה.

מה זה אומר מבחינתכם? פשוט מאוד: שבו ושחקו. וכמה שיותר. אם אתם נכנסים היום למכונית במשחק מושקע ומוכר ועולים על מסלול, גדולים הסיכויים שתלמדו אותו לא פחות טוב - וכנראה הרבה יותר טוב - מנהיגה של אינספור הקפות במציאות המזיעה, היקרה והבעייתית מעוד המון בחינות אחרות, של החיים האמיתיים. קחו מכונת משחקים טובה, עם ים זיכרון פנימי וכרטיס מסך מטורף, תוסיפו לזה הגה משחק איכותי שעולה בערך פי ארבעה מהגה רגיל, ותקבלו את המדריך המעודכן ביותר לנהיגת מסלול. כל מסלול.

ואם עדיין לא הבנתם למה חשוב כל-כך לנהוג מראש בבית, על מסלול שאתם עומדים לעלות עליו במציאות, נסו לדמיין לעצמכם את הפעם הראשונה שהגעתם למחלף ממש רחב, אבל לא ידעתם שהוא כזה: בלימה חזקה מדי, האצה מאוחרת מדי, ותחושה חזקה ואמיתית שנראיתם די דבילים בעיני רוכב קטנוע ה-125 סמ"ק שעקף מבחוץ. יפה, אז במסלול זה עוד יותר גרוע.

קחו למשל את המסלול בברצלונה, הישורת הארוכה והראשית. בעיקרון אתם אמורים לנוח כאן, אבל במהירות שמייצרת מכונית ספורט כמו ה-R8 למשל, קצב הלב שלכם בטח יהיה בעננים. זה הזמן לנסות ולהירגע, לחשוב איך עוקפים את האידיוט הזה שמאט אתכם כבר שתי הקפות, ומה לא עשיתם בסדר בפנייה האיטית ההיא לפני חצי דקה; בפועל תמצאו את עצמכם מוטרדים מהשאלה מתי צריך להתחיל לבלום וכמה, לקראת תערובת הימין-שמאל-ימין-תוך-כדי-עלייה שתכף מגיעה.

אם אתם לא מכירים את המסלול היטב, ולא עברתם במקום הזה עשרות (ועדיף מאות) פעמים, כדאי שתכינו את עצמכם לסבל רב. היות שהסיכוי שדהרתם שם עשרות (או מאות) פעמים במציאות לא באמת קיים, נותר לכם להיות בוגרי סימולטור טוב: אז באמת לא צפויה לכם בעיה מיוחדת.

תכירו: הבלמים הקראמיים באודי RS5. תקבלו עצירה חזקה יותר בעזרת קיר בטון

כך למשל תלמדו שבלימה לא היסטרית מדי והילוך שלישי ב-R8 חזקה, הוא שילוב מעולה כאן. אפשר הילוך שני; תלוי אם מישהו ממש מציק לכם מלפנים, או איזה טמבל חושב שזאת ההזדמנות שלו לעקוף. תלמדו גם שאין טעם לברוח חזק מדי לכיוון אבני השפה מימין, כי בכל מקרה אתם עומדים להתהדק עליהן בימנית הארוכה והחצי-עיוורת שתכף מגיעה - ותלמדו שיש המון אחיזה בכניסה עם מתלים שנלחצים מטה, וקצת פחות ביציאה שמתרוממת ודי משחררת לחץ מהגומי. כל אלה פרטים קטנים שאפשר להכניס לקופסה בטרם עת, והם שיקבעו במידה רבה איך ייראה הזמן שלכם על המסלול: ארוך ומתסכל, או קצר ומתגמל.

קחו את הזמן

המפגש הראשון עם מסלול מרוץ אמיתי מסתיים באחד משני אופנים: או שאתם עולים על המסלול ונוהגים בו, או שאתם עולים ליציע ומביטים באחרים שעולים על המסלול ונוהגים בו. במקרה הראשון זה הרבה יותר כיף, אבל יש סיכוי לא רע בכלל שההתחלה תהיה לכם די מוזרה. כאילו, מכונית מרוץ ומסלול וכל הבלגן שמסביב זה אחלה, אבל מה לעזאזל עושים עם כל היופי הזה?

השאלה הקונקרטית הראשונה שתעסיק אתכם, תהיה מה לעשות עם הכביש העצום שפתאום מתוח לפניכם. במקרה של המסלול בברצלונה מדובר ב-4.6 קילומטרים ברוחב של 12-14 מטר, עם תשע פניות לימין ושבע לשמאל. בין 16 הפניות תמצאו כאלה של הילוך שני (בדיוק שתיים וחצי כאלה), פניות של הילוך חמישי (שתיים) ואפילו שישי (אחת). נשמע לכם פירוט יתר? זה כי עדיין לא עליתם על המסלול הזה.

תאמינו לי שגם אם כבר עליתם על מסלול מרוץ כלשהו, שום דבר לא יגרום לכם להרגיש בנוח על מסלול חדש. בטח לא זה של הפורמולה 1 בברצלונה, שקשה ללימוד בגלל שינויי הקצב ומספר פניות שלא ברור לאן הן הולכות - אלא אם עשיתם שיעורי בית, ואתם מכירים את המקום כמו את כף ידכם.

עכשיו, זה נשמע כמעט טריוויאלי, אבל לפני שאתם ממש נותנים גז, תנו לעצמכם פרק זמן מסוים של הסתגלות. במילים פשוטות: תבנו את המהירות, אל תתנפלו עליה. ברור לגמרי שאתם חרמנים, כי אין ספק שקשה לעמוד בפיתוי שמציב מסלול מרוץ שאפשר לעוף עליו. אבל אם אתם רוצים ליהנות באמת, אתם חייבים קצת פור-פליי.

נהיגה איטית תאפשר לכם אחר כך, כשהאדרנלין באמת יהיה בשמיים והאישונים בקושי יעבדו, לזהות איפה אתם נמצאים בדיוק. זה נשמע מופרך, אבל זה לא. נהיגה איטית בהתחלה, תאפשר לכם גם לדעת איפה האספלט קצת מחורץ ומשובש ועלול לגרום לכם להחליק בקלות, ואיפה הוא מעולה, אוחז ואחיד. נהיגה איטית תיתן לכם הזדמנות לגלות כמה הדוקה פנייה 15 שמובילה לישורת (ספוילר: לא כמו שהיא נראית), וכמה עמוק בתוך פנייה 12 כדאי לבלום כדי לצאת כמו שצריך לישורת הקצרה שאחריה.

תעשו שיעורי בית

במסלול הקרטינג בראש העין בוודאי הסתדרתם סבבה, אבל עלייה על מסלול בינלאומי מחייבת אתכם להכיר לפחות שלושה מושגים חשובים. הראשון הוא רחבת הטיפולים (Pits). אם מתעלמים לרגע מהעברית העקומה, מדובר באזור בו המכוניות מטופלות לפני המרוץ ובמהלכו, ולפעמים גם אחריו. המוסכים הקטנים האלה שבהם עושים כיולים אחרונים, ורואים את הנהג יושב על שרפרף, שפוף ומרוכז, חובש קסדה ומתפלל שלא יהיה חם מדי? שם.

ולמה רחבה ולא מוסך? כי במהלך המרוץ יש בדרך כלל רחבות קטנות וייעודיות לכל מכונית שמשתתפת באירוע, ושם היא אמורה לעצור לטובת כל סוג של טיפול. החלפת צמיגים, תדלוק, החלפת נהגים, ניקוי שמשות והוספת שמן. סתם, שמן לא מוסיפים.

בברצלונה יש פיטס סביר: ותיק על גבול הישן, עם קירות שראו הרבה מאוד אקשן בשנים האחרונות, אזור שירות מניח את הדעת ולא מעבר לזה. במסלולים החדשים יותר - במזרח הרחוק או בנסיכויות ערביות, למשל - יש פיטס מפוארים, מרווחים, משוכללים ונאים בהרבה. אני מניח שהבדלי הסטנדרטים האלה לא יעמדו בדרככם כשתדהרו לתוך רחבת הטיפולים ותצעקו בקשר שיוסיפו שתי מעלות לזווית הכנף האחורית, שיבדקו את לחץ האוויר בשמאלי-קדמי, ושמישהו קיבינימט יחליף את בקבוק השתייה.

האלמנט השני שראוי להכיר הוא אבני שפה (Curb). מכירים את הצבע האדום-לבן (או כל קומבינציה בולטת אחרת) בקצה המסלול, באזור שיא הפנייה, היציאה ממנה ועוד מקומות שונים וחשובים? אלה אלמנטים שכדאי לכם מאוד להכיר. תפקידם לסמן את קצה המסלול, את הנקודות בהן אתם צריכים לנצל את מלוא רוחב האספלט, להאט את הגלישה שלכם אל אמבטיית החצץ ועוד. אתם עשויים להתפתות לעלות עליהם ולחתוך בעזרתם פניות, כמו שראיתם את שומאכר עושה. אל. הצמיגים שלכם לא יאהבו את זה, המתלים שלכם לא יאהבו את זה, וממש לא בטוח שאני אוהב את זה.

דבר שלישי חשוב הוא הדגלים (צריכים שנגיד גם Flags? אז הנה, אמרנו). בעניין הזה הסירו דאגה מליבכם, כי על כל דגל שתראו מתנופף פתאום לצד המסלול, תקבלו הסבר מפורט. מי שיסביר לכם יהיו מרשלים שמקבלים כסף כדי לנופף בדגל, ותפקידם לעזור לכם לעזור לעצמכם, וגם לעזור לאלה שאתם מפריעים להם.

רק לשם דוגמה, דגל כחול שמישהו ינופף מולכם בהיסטריה, אומר שהמהירות שלכם מזכירה לו את סבתה עליה השלום של אשתו, ושאם לא אכפת לכם, אז מספיק עם הזיגזג ותנו לזה שמאחור לעבור. הלאה: דגל צהוב אוסר עקיפה, דגל אדום משמעו עצירת המקצה, שחור מסמן לכם לעוף קיבינימט מהמסלול, אדום וצהוב יחד הם שלולית שמן על המסלול לפניכם. לא יודע, לפחות במקרה האחרון כדאי שתדעו את הפירוש מראש.

יאללה, תנו גז

מהות המרוץ, אם שכחנו לרגע, היא להקיף את המסלול בזמן הכי קצר שאפשר. כדי להגיע לזה צריך לקחת בחשבון כמה עקרונות. הראשון מתייחס לממדי הכביש, וקובע שאתם יכולים להרשות לעצמכם לנצל את כל האורך והרוחב הזה; הרי שום מכונית לא תבוא ממול, ויש לפניכם הרבה יותר אספלט ממה שנדמה לכם. הרבה-הרבה יותר. זה אומר שאם אתם מגיעים לנקודה בה אתם מרגישים צורך לבלום, אתם בטח יכולים להמשיך עוד במהירות שסחבתם עד עכשיו. זה גם יגלח עוד שנייה-שתיים מזמן ההקפה שלכם, וגם ימנע מכם להרגיש כמו חלזונות בר.

פניתם ונדמה לכם שהמהירות מעט גבוהה מדי? היא לא. אתם הרי מסתכלים הרחק קדימה, ומזהים את נקודת היציאה מהפנייה. נכון, בערך במקום שהניחו את אבני השפה האלה שצבועות באדום-לבן. כוונו את המכונית לשם פחות או יותר, ותנו כבר גז.

עוד עיקרון שחשוב להפנים הוא שמסלול מרוץ מטבעו אינו כביש ציבורי. זה אומר שמשאיות עם חצץ לא פותחות בו ציר דקה לפני שאתם עוברים בו עם קטנוע, ומשה ממחלקת חזות פני-העיר, לא פתח ממטרות רגע לפני שאתם בולמים עליו בפניקה. בקיצור, האספלט במסלול נקי לגמרי, הוא מייצר אחיזה מטורפת, והצמיגים שלכם חמים (לא יותר מדי), ולכן אתם יכולים לתת גז. גם אם העברתם את כל הבקרות האלקטרוניות ל-off, וגם אם לא ממש הייתם עדינים עם המצערת, הסבירות שתחליקו כתוצאה מיותר מדי גז היא די קטנה. למה? כי עדיין יהיה לכם סוג של שימור עצמי, כי אתם יכולים, וגם כי אפשר להניח שהמכונית שתנהגו בה לא תהיה נורא חזקה. תנו גז, קיבינמט.

קחו למשל את פנייה 11 בברצלונה. היא מגיעה בעלייה, ולמעשה היא לא יותר מקימור קליל יחסית בדרך בין פנייה 10 האיטית מאוד (אתם תעשו שם 60 קמ"ש. נהג פורמולה 1 יהיה שם על 80) בתחתית ואחרי הישורת האחורית, לבין 12 שנמצאת למעלה ולא ממש מזוהה, אם אתם לא מכירים טוב את המסלול.

אם תהיו זהירים, כנראה שתברחו ימינה חזק בעלייה, מחשש להחליק. אלא שהבריחה הקטנה הזאת תעלה לכם בהמון זמן. זמן בחלק הזה, וזמן בפנייה הבאה שתתחרבש בגלל הקו הלא נכון, ובגלל שתבלמו את ה-RS5 למשל מאוחר מדי. מכונית עם הנעה מדהימה ובלמים מטורפים, אבל בכל זאת מאסה שמושפעת מעניינים פיזיקליים. אגב, חירבנתם את 12? כל הדרך עד הישורת תהיה איטית ומבולגנת.

אחרי שהבנתם את העקרונות האלה, דעו שאת זמן ההקפה הכי קל לקצץ בישורת, כשאתם נוהגים במהירות מרבית. יש בזה היגיון, כי במצב הזה אתם עוברים את המרחק הכי גדול לכל יחידת זמן. כאן צריך לשנן בדיוק שני כללים קריטיים: א. נסו לשמור על המהירות הכי גבוהה האפשרית בפנייה האחרונה לפני הישורת, והתחילו להאיץ כמה שיותר מהר ביציאה ממנה; ב. נסו לבלום כמה שיותר מאוחר. הכי מאוחר שאפשר, הכי חזק שאפשר. אה, ונסו לא לפספס הילוכים בדרך, ולא לבלום באמצע הישורת במקום להמשיך לתת גז. גם זה עוזר לזמן ההקפה.

אבל תמיד תשמרו מרחק

כמו ברוב חלקי המדריך-המופלא-לנהיגת-מסלול-שספק-אם-תחוו-אי-פעם, המגבלות היחידות שימנעו מכם לעקוף את כל מי שנוהג לפניכם באיטיות מביכה, קשורות לגודל הביצים שלכם, לסוג ולמצב הרכב בו אתם נוהגים, וגם למיומנות בנהיגה מהירה שרכשתם עד אותו רגע. לא בסדר הזה בהכרח, אבל הפואנטה מובנת. יש גם חוקי מסלול שאסור להתעלם מהם, אבל אני מניח שגם בלי דברי החוכמה שקראתם עד עכשיו, לא תעצרו את הרכב כדי להשתין בשיא הפנייה העיוורת בקצה הישורת. אבל, יש אבל.

גם אם כל הכללים האחרים מתקיימים, נהיגה אגרסיבית על הפגוש של המכונית מלפנים, תביא אתכם רחוק רק אם אתם ממש יודעים מה לעשות עם זה. אני מרשה לעצמי לנחש שוב: אתם לא בדיוק יודעים. כי איך לומר את זה בעדינות, להיצמד לתחת של אודי A3 באיילון בשישי בערב, זה לא בדיוק אתגר מוטורי יוצא דופן.

אם לא נהגתם במסלול עד לרגע שאתם פוגשים אותו, במוקדם או במאוחר תיקלעו לצרות. וצרות על המסלול יכולות להיות כואבות, וחשוב לא פחות: יקרות בטירוף. בחלק ניכר מהמסלולים - כמעט כולם, האמת - תידרשו לחתום על הצהרה הפוטרת את אנשי המסלול לא רק משלומכם הפיזי והנפשי (כולל כל תקלה בחיי המין אחרי שילדה בת 16 תעקוף אתכם), אלא גם מאחריות לנזקים פיננסיים כתוצאה מתאונה. חמור מכך: כל נזק שתגרמו למסלול, למשל גדר בטיחות עקומה, יתומחר בנדיבות וירד מחשבון העו"ש שלכם בהזדמנות הכי קרובה.

ובכל זאת, גם אם אתם מודעים להכל, ושקלתם בחוכמה יתרה מה שווה לעשות ומה לא, סביר להניח שיצר התחרות וסתם אדרנלין שירתחו לכם בעורקים, מהשנייה שתשלבו לראשון, יחברו אתכם לכל פגוש שלא שלכם - ואם רק תוכלו, תמצאו את עצמכם צמודים לתחת של הנהג מלפנים. כמה זה לא טוב? ובכן, מאוד.

כי בשלב הזה אתם מאבדים אפשרות לקבל מידע קריטי להמשך הנסיעה, כמו למשל איך ממשיך המסלול לפנים, לאיזה כיוון אתם עומדים לפנות בעוד שנייה וחצי, מה עומד הרכב שלפניכם לעשות בעוד ארבע עשיריות השנייה (אולי לצאת לעקיפה מהירה ולהיכנס לכם בדופן שמאל, או סתם לבלום בכל הכוח). או למשל שקצת רטוב מחוץ לקו הנכון, או שלצאת עכשיו לעקיפה זה קצת מיותר בהתחשב בעובדה שאוטוטו אתם מגיעים לקטע ישר, ארוך ונוח, שבו לא תהיה לכם בעיה לעקוף באיזי.

בשורה התחתונה, מכיוון שתמצאו את עצמכם על מסלול מרוץ עם קומץ ניסיון במקרה הטוב, היצמדות למכונית שלפניכם תגרום לכם בעיקר לקבל החלטות רעות, כי תהיו בלחץ. פרספקטיבה שכוללת פריים מלא של שמשה אחורית וקצת שמיים לא עושה טוב לשיקול הדעת. באחריות.

אז קחו מרחק. תנו אוויר. שלושה-ארבעה מטרים מהאוטו שלפניכם זה מספיק קרוב לעקיפה, אם וכאשר באמת תהיו מסוגלים לה. באופן אישי קצת התבאסתי לגלות שאודי ברצלונה העדיפו לוותר על העניין הזה של עקיפות, בטח בגלל ענייני ביטחון וביטוח. מצד שני, אחד המדריכים שלא אהב את המרחק הקצרצר שהשארתי בין האף של ה-RS5 לתחת של ה-R8 בה הוא התגלגל על המסלול, הציע לי בקשר לעקוף אותו.

חצי שעה אחר כך, על בקבוק בירה וקצת פחות אגו, הוא הציע שנתערב על כסף: אני אצא לדהירה על המסלול בברצלונה עם אחת משתי המכוניות של אודי, באותו רגע הוא יתחיל לשתות את הבקבוק, ייקח אותו למכל המיחזור, ועדיין ישיג אותי לפני קו הסיום. הגרמנים האלה, טיפת חוש הומור אין להם.