היא היתה המומה. מעולם לא נישקו אותה
למה אנחנו נמשכים לקרוא ולצפות בסיפורי אהבה עם זרים, שנראים כאנטי-תזה של אהבה? אפשר להבין פנטזיות על סקס עם זרים, סקס וגמרנו, אבל התאהבות?
הוא גנרל שכבש את הארץ שלה, והיא, פרוואטי שמה, אלמנה של איש עשיר. הוא מחרים את הבית המפואר שלה, והיא עוברת לגור בדירה קטנה, מעל למכולת ששייכת לה. רגע לפני שהיא עוזבת את הבית, הוא מזמין אותה אליו, אל הבית המפואר, והיא מבינה שעליה לקיים איתו יחסי מין כדי לשמור על בני משפחתה. היא לא יודעת מה שמו, איפה הוא גר ביפן, מה מצבו המשפחתי, מהן העדפותיו. היא מתאהבת בו בכל זאת. איך היא יכולה?
משיכה אל אנטי תזה של אהבה?
התיאור המתומצת הזה לקוח מתוך הספר "המאהב היפני" מאת ראני מניקה (הוצאת ידיעות ספרים, תרגום: הדסה הנדלר), והוא שובר כמעט את כל מה שאנחנו יודעים על אהבה, או מחפשים בה. הגנרל היפני רחוק מאוד מהאופי של פרוואטי. היא לא מכירה אותו בעצם. הוא לא נראה כאחד שיעניק לה תחושה של ביטחון, אלא אם יאנוס אותה מידי פעם ויודיע לחיילים שלו שלא לפגוע בבני המשפחה שלה. הוא גם לא יעניק לה תחושה של בית והוא לא נראה אדם טוב, מבין ומתחשב.
פרוואטי אינה היחידה בתרבות הרומנטית שמתאהבת בגבר זר. הספרות והקולנוע אוהבים לספר סיפורים כאלה למכביר. אני לא מזכיר דוגמאות, כי נראה לי די טריוויאלי. אבל למה אנחנו נמשכים לקרוא ולצפות בסיפורי אהבה עם זרים, שנראים כאנטי-תזה של אהבה? אפשר להבין פנטזיות על סקס עם זרים, סקס וגמרנו, אבל פרוואטי מתאהבת בגנרל היפני.
הסבר חלקי לתופעה מתגלה במחקרים שונים המדברים על משיכה רומנטית אל הגבר הרע, האדיש, חסר האמינות והמאיים. הזרות נתפשת כלא מוסרית (לעומת הערכים שלנו), כמאיימת (בגלל המנהגים הלא מוכרים) כאדישה (הקשיבו לאדישות של הרב עובדיה יוסף לגויים) וכלא אמינה (כי הם שייכים למקום אחר ופועלים על פי אינסטינקטים חברתיים לא מוכרים). אלי ישי, מנהיג ש"ס, מנסח את זה טוב ממני. אין כמעט חולי, פיזי או חברתי, שהוא לא מוצא בעובדים הזרים. האם המחקרים רומזים כאן על משיכה אל האנטי תזה של אהבה? אולי על משיכה אל האנטי תזה של כל מה שאנחנו מכירים?
חומר ואנטי חומר הם מושגים מקובלים בפיזיקה. הקשר ביניהם, המבוסס על דחייה שאיכשהו שומרת על שניהם, מאפשר את קיומו של העולם הפיזי שאנחנו מכירים. האם יש גם אהבות שמבוססות דווקא על דחייה?
"כאילו חוטאים איזה חטא נורא"
הסיפור של פרוואטי והגנרל היפני מאפשר לנו הצצה מרתקת אל הרומנטיקה הבלתי אפשרית הזאת. פרוואטי רואה לו בתוך העיניים, מיד לאחר שהתנהג באכזריות אל החיילים שלו, שהוא לאו דווקא אכזרי, שהוא "דלת שנפתחה כדי להזמין אותה פנימה". אלא שזו תשובה מיסטית, קדמונית, של תרבויות המזרח הרחוק. הקורא המערבי שתוהה לפשרה של התאהבות בזרים מחפש משהו נוסף, עובדתי יותר. התשובה הזאת לא מאחרת לבוא בסיפור עצמו.
הנהג של הגנרל לוקח את פרוואטי מהדירה הדלה שמעל למכולת אל הארמון המוחרם שלה. הגנרל מחכה לה בספרייה ומצווה עליה להוביל אותו אל החדר שהיה חדר שינה שלה. היא נבהלת, אם כי ידעה מראש מה צפוי לה, אבל הגנרל ממהר להרגיע. הוא אומר שלא יאונה לה כל רע אם לא תיעתר לו, והיא מובילה אותו אל חדר השינה.
הוא מצווה עליה בקור רוח להתפשט. היא לא התפשטה בצורה גלויה כזו אפילו בפני בעלה המנוח. יחסי מין שהיא מכירה מתקיימים תמיד בחושך, "כאילו חוטאים איזה חטא נורא", והגנרל דורש להשאיר את האור דלוק. הסקס ביניהם היה "מהיר יותר אפילו מהמשגלים עם בעלה. אבל הפעם היא הצטערה שזה נגמר".
הכיוון מתחיל להתבהר. אהבת הזר היא כמו פנטזיה. מותר בה להפר כללים מקובלים. הזר הוא הזמנה לחופש מוחלט. "הוא הצמיד את פיו לפיה. היא היתה המומה. מעולם לא נישקו אותה". נשים שמתאהבות בגבר זר הן בדרך כלל נשים שסובלות מכללים מקובלים. אולי בעצם כולם, גברים ונשים, סובלים ונהנים בעת ובעונה אחת מכללים כאלה. פרוואטי סובלת ונהנית ממסורת שמרנית, ואשה אחרת יכולה לסבול מבעלה שאינו נוגע בה ברוך, ומהכללים הכובלים אותה אליו.
איזה בושם יש לך בשיער? שאל ברכות
אלא שאז חלה תפנית הכרחית, שקשה לדבר בלעדיה על אהבת אמת. פרוואטי לא מוותרת על האהבה שאנחנו מכירים, זאת שיש בה עדינות והבנה והיכרות עמוקה. הימים הראשונים שלה עם הגנרל הזר היו בשבילה משחק מקדים לאהבה. בלי להפר את הכללים השמרניים של התרבות שלה, היא לא היתה מסוגלת לפתח סיפור אהבה אמיתי. הזר לא נשאר זר בסיפור אהבה אמיתי. זר שמתאהבים בו מפסיק להיות זר. אפשר להמשיך ולהפר בעזרתו כללים מקובלים, אבל הוא עצמו נעשה מוכר, לא מאיים, לא אדיש, לא רע ולא חסר אמינות.
מישהו צריך להגיד לו, חושבת פרוואטי, שברגע שהוא נוגע באשה נגיעות חסרות איסורים, "תתחיל האשה הזאת לראות, לשמוע, לטעום, להריח ולהרגיש עם הלב, והלב אטום להשפלה ולו האכזרית ביותר". היא מוכנה בשבילו להתעלם מהצמחונות שלה ולאכול דג לפי בקשתו.
לאחר שהזרות מיצתה את עצמה, הוא מפתיע אותה במחוות מעודנות. "איזה בושם יש לך בשיער? שאל ברכות", והיא "פתאום הרגישה קרובה אליו. "כן, אז נעשתה בטוחה; זו הנשמה היפה שערגה אליה. היא החזירה חיוך פתוח, בוטח". והוא אומר בקול שקט – "יש לי אשה ובת בטוקיו". הוא כבר לא זר.
אהבת הזר מנפצת מיתוסים מוכרים של אהבה, אבל, כל עוד היא מתנהלת בין זרים, היא לא יותר ממשחק מקדים, שלב ביניים, בדרך אל אהבת אמת שמשקמת במהירות את המיתוסים המנופצים.
