מאכילים לוקשים

כשתפרוץ מלחמת העולם השלישית, צריך יהיה להושיב את רפי גינת באולפן החדשות: רק כך תיווצר סוף סוף ההרמוניה המיוחלת בין קול הרעם המתגלגל, נושא בשורה של דרמה מפעימה והרת אסון, לבין הדברים עליהם הקול הזה בוחר לדווח. למשל, גבינה.

הפרומואים הבטיחו זוועה צרכנית באגף המזון. הפרומואים והקול איימו, שלא נוכל לשוב ולצרוך בנחת את מוצרי המזון אליהם התרגלנו מבלי דעת מה יש בהם. נשמע מבטיח, ונשמע כמו הטריטוריה הרגילה בה גינת תוחם את "כלבוטק" בהצלחה: קוליפורמים בחומוס, תולעים קטנות ומגעילות בדגים, חתולים אוכלים את השניצל לפנינו. מה לעשות שעל מצע של תהילה כזאת צריך להתאמץ יותר בפתח עונה: שיאי הריגוש הפעם היו ערימה של ג'וקים על חפיסת חמאה. ג'וקים, למדנו אמש ב"כלבוטק", ואפילו צרצרים – לא אוהבים מרגרינה.

"כלבוטק". צרצרים לא אוהבים מרגרינה (צילום: ערוץ 2)

עוד למדנו משהו שהיה ודאי ידוע לקוראי אריזות: שיש מוצרים שקצת מתחזים לחמאה אבל בעצם הם הרבה מאוד שמן מוקשה. שיש דברים שנראים כמו גבינה אבל גם הם, אויה, שמן מוקשה. שעדיף בורקס פילו מבורקס בצק עלים אם רוצים לחיות לנצח, ושמישהו צריך להזיז את הגבינה המזויפת ממדפי הסופר המוקדשים לדבר האמיתי.

חידוש? ממש לא. המוצרים האלה קיימים על המדפים שנים הרבה באין מפריע, והשאלה המעניינת היחידה היא, מדוע אין חובה חוקית לפרט את תכולתם האמיתית באופן מובן לצרכנים. כלומר, שעל גוש הכאילו-גבינה יהיה כתוב בדיוק כמה שמן היא מכילה, וכך לא נזדקק לנסיעה דרמטית של מערכת כלבוטק עם המון אוכל מוקפא למעבדות בצרפת שהן ה"אורים והתומים" של בדיקות המזון וגם ה"תורה מסיני" של הבדיקות הללו, כך בפי גינת. כן, הם פיענחו את המרכיבים ובודדו את הג'יפה מן הדבר האמיתי והתברר שאין בגבינה המזויפת סידן ובכאילו-חמאה יש מעט מאוד חלב. אבל מדוע לא נשאלה השאלה החשובה? ומה יש למשרד המסחר והתעשייה לומר בעניין, ומדוע לא מחייבים את יצרני מזונות-הכאילו לפרט בדיוק מה יש בהם באמת?

ג'וקים או פקידים?

גינת זעק "הטעיה", אבל אין כאן הטעיה אמיתית. מי שצורך כאילו-גבינה עושה זאת בעיקר בשל מחירה הנמוך יחסית לדבר האמיתי, והעדר הסימון הוא בסך הכל הוכחה נוספת לדרך שבה השיטה הקפיטליסטית דופקת את העניים ויוצרת עבורם תחליפי מזון זולים ומזיקים לבריאות. אבל ל"כלבוטק" אין עניין אמיתי בעניים, או בחובה של רשויות הפיקוח להגן על הצרכנים, כי אפילו קולו של גינת לא יכול עוד ליצור דרמה מן הנושאים הללו מבלי שצופיו יגששו אחר השלט.

אלמלא הוטל עלי לצפות עד הסוף, גם אני הייתי מזפזפת למחוזות בהם מתקיימת קצת יותר הלימה בין התוכן לאריזה, בעיקר בגלל הטון הפטרנליסטי והמתנשא של גינת כלפי צרכני הכאילו, שכאילו באמת אין להם מושג מה הם מעמיסים על הסנדביץ', וכאילו באמת הם חיים בעולם חף מכל מודעות לתזונה ואפילו לא יודעים לקרוא את הכיתוב על האוכל שלהם. הטמבלים ההם, כך מבהיר המשדר, זקוקים עד מאוד להגנה של "כלבוטק" מפני הסכנות שיש על המדפים. לפיכך, ההישג החשוב הוא הבטחתם המנומסת של בעלי המרכולים להציב שילוט ברור יותר ליד הכאילו.

אפשר היה להגיע להישגים משמעותיים בהרבה לו עומתו האינטרסים המתנגשים של הפיקוח והאנשים שעושים הון ממזון בתחפושת, אבל "כלבוטק" מעולם לא הצטיינה בשאפתנות צרכנית אמיתית וחסרת פשרות, מפני שזו, למרבה הצער, איננה מבטיחה רייטינג. בינינו – מה מצטלם טוב יותר? ג'וקים או פקידים משמימים של משרד ממשלתי שמתפתלים באולפן? מצלמה נסתרת עם זבנית גבינות שאין לה מושג מה היא מוכרת, או אריזות של מזונות מן העולם בהם מפורטת התכולה עד לאחוזון האחרון?

אז קיבלנו חמאה וקצפת ועוגיות ובורקס וגבינות צהובות ומרגרינה ובצק עלים ובצק פילו: במילה אחת – צרבת. בשבוע הבא יהיה בשר מוזרק במים מחלקים נחותים של פרות ארגנטינאיות. הטריטוריה הנוחה אליה ניווט גינת את "כלבוטק" היא גם המלכודת שלו בתוכניות האוכל האלה: בהעדר קוליפורמים או לפחות תולעת, כל זה לא ייחרט בזכרון.