עד שייצא עשן לבן. המובילים לראשות המוסד
נתניהו יכריע בימים הקרובים באשר למינוי ראש המוסד הבא. ראש השב"כ דיסקין ות', סגנו של מאיר דגן, הם המועמדים המובילים. ראש אמ"ן היוצא ידלין נחשב מבוגר מדי. וגם: מי אשם ברולטת השמות סביב ההתמודדות על התפקיד החשאי?
אפשר לנחש כי ההשתהות וההססנות של רה"מ נובעת בין השאר מחילוקי דעות בינו לבין שר הביטחון, אהוד ברק, ביחס לזהותו של המועמד המתאים ביותר, ואולי גם מן העובדה שדגן לא המליץ חד משמעית על מי מבין המועמדים.
הדעה הרווחת היא שרשימת המועמדים לראשות המוסד הנשקלת על-ידי נתניהו וברק הצטמצמה כעת לשני שמות: האחד הוא ראש השב"כ, יובל דיסקין, והאחר הוא ת', שהי סגנו של דגן. לגבי דיסקין אין צורך להכביר מילים. הוא איש מבצעים מעולה, אך חסר לו במקצת ניסיון בהפעלת אנשים במבצעים מורכבים בזירה הבין לאומית ובקשר עם ארגוני ביון המקבילים למוסד. מצדדיו מציינים בהקשר זה שלדגן היה הרבה פחות ניסיון בתחומים אלה כשבא לתפקיד ואף על פי כן הצליח.
על ת' לא ידוע הרבה. הוא היה פעמיים סגן ראש המוסד, אך התפטר ופרש ב-2009 כשהממשלה האריכה את כהונתו של דגן בשנה נוספת, וראש הממשלה, בעצה אחת עם דגן, סירב להבטיח לו את ראשות המוסד עם סיום כהונת דגן.
ת' היה שנים רבות איש מבצעים במוסד ויש לו ניסיון שטח לא מבוטל. יש לו גם ניסיון פיקודי בכיר ומבוסס כשמילא תפקידי ראש אגף וסגן.
ידוע גם שהוא בעל אופי 'יוזם' ומותר להניח שהוא מכיר היטב את הארגון ואת שיטות העבודה שלו. לאור כל אלה, סביר להניח שאם יתמנה, ת' ימשיך בקו שהנחה את דגן בעבודתו. כלומר דגש על ייזום מבצעים ופיתוח טכנולוגיות להשגת מודיעין במדינות רחוקות המעניינות את ישראל, בדגש על פעילותה של איראן בתחום הגרעין והטרור, לצד מה שמכונה 'מבצעים מיוחדים' בארצות יעד.
הספקולציות אומרות שדגן מעדיף אדם מבחוץ שיטלטל את הארגון וירענן אותו כפי שהוא עשה כשמונה על-ידי אריק שרון. מה שידוע בוודאות הוא שבכירי המוסד בהווה ובעבר רוצים מאוד שה'ראש' הבא יבוא משורות הארגון. שאיפה זו נובעת לא רק ממניעים של פוליטיקה פנים-ארגונית, כבוד ואגו, אלא גם ממניע ענייני: אדם מתוך המוסד מכיר את עבודת הארגון ומנוסה בלקיחת הסיכונים הרבים הנשקפים לאנשי השטח ולמעמדה הבין לאומי של מדינת ישראל הכרוכים בעבודה זו.
ת' ימשיך בקו שהנחה דגן - יוזמה ופיתוח טכנולוגיות (צילום: ירון ברנר)
גם מינוי אפשרי של דיסקין לראשות המוסד אינו נטול בעיות. הוא אמור לסיים את תפקידו בשב"כ רק בעוד חמישה חודשים ואילו דגן אמור לפנות את לשכתו במוסד, על פי החלטת ממשלה, לכל המאוחר בסוף החודש הבא. צריך לזכור גם כי למי שיחליף את דגן, מנוסה ככל שיהיה, דרושה תקופת חפיפה שתימשך לפחות חודש. אפשר להתגבר על בעיה זו באמצעות הארכת כהונתו של דגן או קיצור כהונתו של דיסקין בשב"כ, אבל מעשה כזה יחייב להחליט כבר עכשיו מי יהיה ראש השב"כ הבא, ונתניהו כדרכו נוטה לקבל החלטות רק כשממש, אבל ממש, אי אפשר לדחות אותן יותר.
מלבד המלצותיהם של ברק ודגן מתחשב ראש הממשלה בשיקולים נוספים שאחד מהם היא העובדה שבחודשים הקרובים מתחלפת כמעט בבת אחת הצמרת של כל הממסד הביטחוני-מודיעיני; צה"ל והמשטרה. כל זאת בשנה, 2011, שלפי כל ההערכות אמורה להיות צומת של הכרעות בנושאים המרכזיים ביותר: איראן, המשא ומתן עם הפלסטינים ואולי גם התדרדרות בצפון.
נתניהו וברק שוקלים גם "הצרחה"
עובדות אלו מכתיבות לראש הממשלה ולשר הביטחון את הצורך למנות לראשי המוסד והשב"כ אנשים שמסוגלים להתחיל לתפקד כהלכה למחרת היום שבו נכנסו לתפקיד. מסיבה זו שוקלים נתניהו וברק מהלך המכונה בשחמט 'הצרחה'. למשל מינוי לראשות המוסד של ראש אמ"ן היוצא, האלוף עמוס ידלין, או ראש השב"כ היוצא, יובל דיסקין. שניהם נחשבים כמי שהצליחו מאוד בתפקידם ועשויים לנהל את הארגון המקביל באותה מידה של הצלחה.
האלוף ידלין זמין, כשיר וסביר להניח שיקבל עליו את התפקיד אם יוצע לו. אך בעיני מקבלי ההחלטות נחשבים גילו המתקדם, 59, ושחיקתו בתפקיד התובעני של ראש אמ"ן למגרעת.
ישנם גם שיקולים נוספים ביניהם הערכתם של ביבי וברק את מידת יכולתם האישית לתת במועמד אמון מלא ולעבוד עימו בצורה אינטימית. למרות שהוא לא יודה בכך מתחשב נתניהו, כמו ראשי ממשלות לפניו, בנטיותיו הפוליטיות של המועמד וביכולתו לייצגו נאמנה ובצורה משכנעת בפני שרי הממשלה וחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
רק בישראל - התמודדות מתוקשרת
לסיום, כמה מלים על הדיון הציבורי סביב המינויים למשרות בכירות. דיון כזה עשוי להועיל למקבלי ההחלטות ולאינטרס הציבורי, בתנאי שהדיון מתנהל על סמך מידע מלא ומהימן על תכונותיהם האישיות והרקורד המקצועי של המועמדים ובתנאי ששמותיהם של אותם אנשים המוזכרים בתקשורת כמועמדים אכן נשקלים ברצינות על-ידי מקבלי ההחלטות.
באשר לצה"ל והמשטרה, מתקיימים שני תנאים אלה, אך לא בכל הנוגע לקהיליית המודיעין. מטבע הדברים, רוב בכירי המוסד והשב"כ אינם מוכרים לנו, העיתונאים, ואיננו יודעים מספיק על האופן בו תפקדו מקצועית בעבר, ולא על "מזגם המודיעיני".
אף על פי כן, בשום מדינה מערבית מתוקנת, לפחות אלה שאני מכיר, לא מתקיימת התמודדות מתוקשרת כל כך כמו בישראל על המשרות הבכירות בקהיליית המודיעין. לא, התקשורת הישראלית אינה אשמה. מי שמייצר את רולטת השמות המתוקשרת הם בעלי האינטרס למיניהם, אלו המכונים "מקורבים", המטפטפים לתקשורת קמצוצי מידע - לרוב רכילותי וחסר ערך - שנועד לקדם את מי שהם רוצים ביקרו, ולהמעיט בערכו של מתנגדו או להכפישו. סוג נוסף של מדליפי רכילות הם אנשים המסתופפים בצילם של מקבלי ההחלטות ומתיימרים לדעת מה הם חושבים. כשאנו פונים אליהם הם אינם מוכנים להודות שהם חפים ממידע מחשש שמא יפגע כבודם ולכן הם מלעיטים אותנו בסברות כרס.
כל שנותר לנו, העיתונאים, הלהוטים להפגין ידע ובקיאות ברזי הקהילייה החשאית, הוא להוסיף לתבשיל הדל במידע מהימן את המעט שאנחנו יודעים על האיש מהקשרים אחרים ומסיפורים המתרוצצים בברנז'ה, להוסיף קורט של אינטרס אישי (אם האיש יתמנה הוא יזכור שכתבנו עליו טובות) ולהגיש חם לציבור.
לפנייה לכתב/ת 
