אבי המטוס? האיש שכמעט הקדים את האחים רייט
סמואל לנגלי כמעט והיה ל"טייס הראשון", אלא שהמטוס שתכנן לא היה מוצלח מספיק וסופו שנפל אל תוך הנהר. כך הפכו האחים רייט לאבות התעופה, והכול בזכות מדחף משוכלל
פרופסור סמואל לנגלי היה האיש הנכון בזמן הנכון. הוא היה אחד המדענים החשובים והמשפיעים של תקופתו: למרות שלא הייתה לו השכלה רשמית מעבר ללימודי התיכון, לנגלי היה חריף מספיק כדי להפוך לפיזיקאי ואסטרונום בכיר, וב-1887 מונה להיות מנהלו של מוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון.
כדאי לציין שמנהל הסמיתסוניאן נחשב, באותה התקופה, להרבה יותר מאשר 'עוד מנהל מוסד ציבורי': זו הייתה משרה בעלת חשיבות לאומית, ומנהלי המוזיאון היו כמעט שרי חינוך בממשלה. לעובדה זו תהיה חשיבות בהמשך סיפורנו.
סמואל לנגלי, האחיים רייט ועוד כמה עשרות או מאות ממציאים בכל רחבי העולם היו בעיצומו של מירוץ, וכמו בכל מירוץ- גם כאן יכול להיות רק מנצח אחד. השאלה היחידה הייתה- מי זה יהיה...
לצבא האמריקני, לפחות, לא היה ספק לגבי הסוס שעליו כדאי להמר. לנגלי היה לא רק מדען מבריק ועתיר זכויות, אלא עמדו לרשותו גם כל המשאבים של המוזיאון הגדול. משרד ההגנה הציע לו 50,000 דולר, סכום נכבד באותם הימים, כדי לממן את המשך המחקר.
דרוש: מנוע חדשני
לנגלי נענה לאתגר. הוא פנה אל יצרן מנועים וביקש ממנו מנוע בעירה פנימית, המצאה חדשה יחסית באותם הימים, שיפיק שניים עשר כוחות סוס אבל ישקול פחות מחמישים קילוגרמים. היצרן עשה כמיטב יכולתו, אבל לא הצליח לעמוד בדרישות.
למזלו של לנגלי, בדיוק באותו הזמן הצטרף אל הצוות שלו מהנדס מכונות מבריק, בוגר אוניברסיטה טרי, בשם צ'ארלס מנלי. מנלי הצליח לעשות את מה שנראה אז כבלתי ייאמן: הוא פיתח מנוע שהפיק מאה כוחות סוס, ושקל פחות ממאה קילוגרמים! זו היה זינוק טכנולוגי פנטסטי, והמנוע של מנלי הפך להיות המנוע הדומיננטי במטוסים במשך עשרות שנים לאחר מכן.
ב-1903 סיים לנגלי סדרת ניסויים מוצלחים שערך בדגמים מוקטנים. בדרך כלל, לנגלי הקפדן והזהיר היה מבצע ניסויים מתקדמים גם על מטוסים לא מאויישים בגודל מלא, אבל הפעם החליט לנטוש את הזהירות וההקפדה.
אולי היה זה הלחץ ממשרד ההגנה לספק את הסחורה, או אולי הידיעה שממציאים אחרים עובדים במקביל אליו ועלולים להשיג אותו- תהיה הסיבה אשר תהיה, לנגלי דילג על כמה שלבים ובנה מטוס בגודל מלא שהיה פחות או יותר העתק מוגדל של הדגמים המקוריים.
בשביעי באוקטובר, 1903, הכל היה מוכן לניסוי הגדול. אמצעי השיגור שבו השתמש לנגלי היה קטפולטה רבת עוצמה שהייתה מעיפה את המטוס קדימה ומעניקה לו מהירות ראשונית. את הקטפולטה והמטוס הציב לנגלי על רפסודה גדולה במרכזו של נהר הפוטומק, מיקום שנבחר בזכות הרוחות החלשות שנשבו בו.
הטייס היה לא אחר מאשר צ'ארלס מנלי, מתכנן המנוע. מנלי נכנס אל המטוס ונופף לשלום אל לנגלי ושאר הצופים. הקטפולטה נמשכה אחורה והקפיץ שהיה מחובר אליה נמתח ונמתח...עד שהגיע לסוף מהלכו. לנגלי משך בידית המתאימה. הקטפולטה התרוממה במהירות והמטוס זינק קדימה בבת אחת.
סמואל לנגלי וצ'ארלס מנלי: ממציא וטייס (צילום: Getty)
הקטפולטות הראשונות שבהן השתמש לנגלי היו מיועדות לדגמים מוקטנים, בסדר גודל של רבע מגודלו של מטוס אמיתי. מכיוון שהמטוס היה עתה גדול יותר, גם הקטפולטה החדשה הייתה חייבת לגדול, אבל גם היא מעולם לא נבדקה לעומק בניסויים מבוקרים. אחת הכנפיים פגעה בקטפולטה, נשברה, והמטוס התרסק לתוך הנהר כמו 'חופן של אבנים', כפי שהגדיר זאת לנגלי עצמו. מנלי חולץ בשלום מתוך כלי הטיס השוקע.
תאונה אווירית
כשלון הניסוי היה מכה כואבת ללנגלי, אבל הוא חזר אל האגם חודשיים מאוחר יותר עם מטוס משופץ. שוב טיפס מנלי לתא הטייס, שוב נמשכה הקטפולטה לאחור, שוב נמתחו הקפיצים, שוב משך לנגלי בידית ההפעלה...והפעם, לא רק הכנף אלא המטוס כולו התפרק באוויר.
מנלי נמשה מהמים בקושי, רגע לפני שכמעט טבע למוות. סביר להניח שהסיבה להתפרקות היא ששלד המטוס לא עמד בתאוצה המהירה שהפעילה עליו הקטפולטה. הדגמים המוקטנים תיפקדו בהצלחה, אבל לנגלי טעה בכך שהניח שאותו המבנה העקרוני יתאים גם למטוס גדול וכבד בהרבה.
משרת מנהל מוזיאון הסמיתסוניאן הייתה, כאמור, משרה בעלת חשיבות ממשלתית וציבורית לא מעטה. האופוזיציה בקונגרס ניצלה את כישלונו המהדהד של לנגלי כדי להכות בממשלה על 'בזבוז כספי ציבור': נישאו נאומים מליציים בבית הנבחרים, הוגשו שאילות, העיתונים פרסמו ביקורות כואבות... סמואל לנגלי נפגע מאוד מהביקורת עליו והחליט לנטוש את מאמצי התעופה, לתמיד.
המטוס של לנגלי מתרסק אל הנהר 1914 (צילום: Getty)
בדו"ח שהוכן על ידי משרד ההגנה על תוצאות ניסוייו של לנגלי נכתב שהשגת המטרה של טיסה מאויישת רחוקה ממימוש עוד שנים רבות. שבוע וחצי לאחר מכן הצליחו האחים רייט לטוס.
סוד ההצלחה
מדוע הצליחו האחים רייט במקום בו כשל לנגלי, הפרופסור עתיר הזכויות?
אחת הסיבות החשובות, ואולי המוכרת מכולם, הייתה מערכת ההיגוי שתכננו האחים עבור המטוס שלהם. המאזנות הפשוטות שהוסיפו בקצוות הכנפיים העניקו יציבות חשובה לכלי הטייס, גם תחת השפעות רוחות וכו'.
סיבה חשובה נוספת- ולרוב בלתי מוכרת- הוא המדחף שלהם. ממציאים רבים הניחו שהמדחף במטוס צריך להיות זהה, פחות יותר, למדחף של אונייה או לחילופין לשבשבת של טחנת רוח.
אווריל ווילבור הבינו שמדחף של מטוס, ממש כמו הכנף, צריך לייצר כוח עילוי- ולכן תכננו את צורת הלהבים כך שייצרו את הכמות הגדולה ביותר של עילוי, ממש כפי שתככנו את כנפי המטוס שלהם.
המנוע של האחים רייט היה מנוע חלש מאוד, חלש בהרבה מהמנוע של צ'ארלס מנלי- אבל המדחף שלהם היה יעיל בשבעים אחוזים יותר מהמדחף שבחר סמואל לנגלי. אם לא היו משפרים בצורה כה דרמטית את המדחף שלהם, סביר להניח שמטוסם לא היה מצליח להתרומם מעל פני הקרקע.
המאבק על המורשת
המאבק בין האחים רייט לסמואל לנגלי על כתר 'הטייס הראשון' לא נסתיים בטיסתם המוצלחת האחים רייט- ואפילו לא עם מותו של לנגלי שלוש שנים מאוחר יותר.במוזיאון הסמיתסוניאן שמרו על נאמנות למנהלם לשעבר וניסו לשכתב את ההיסטוריה לטובתו של הבוס. על שלטי ההסבר במוזיאון נכתב שמטוסו של לנגלי, כשזכור התפרק מייד עם המראתו, היה כלי הטיס הראשון שהיה 'מסוגל לטוס'. זה לא אותו הדבר כמו 'כלי הטיס הראשון שבאמת טס', אבל אלו כבר האותיות הקטנות, אתם יודעים.
האחים רייט: מי יזכה בקרדיט על המצאת המטוס?
ב-1914 לקח התעשיין וחלוץ התעופה גלן קרטיס את המטוס המקורי של סמואל לנגלי והטיס אותו בהצלחה למרחק של כמה מאות מטרים. הוא עשה זאת ממניעים אישיים לחלוטין: האחים רייט תבעו אותו על הפרת פטנט הקשור למטוסם, והוא רצה להוכיח לבית המשפט שהפטנט שלהם אינו תקף מכיוון שלנגלי עשה זאת קודם.
הסמיתסוניאן ניצל את הצלחתו של קרטיס כדי להמשיך ולטעון שסמואל לנגלי הצליח לבנות מטוס שהיה מסוגל לטוס- כאילו שלנגלי יכל היה לטוס לפני האחים רייט אבל פשוט לא התחשק לו... הסמיתסוניאן 'שכח' לציין, עם זאת, שקרטיס נאלץ לבצע כמה וכמה שינויים משמעותיים במטוס המקורי כדי לגרום לו להתרומם מעל הקרקע.
בסופו של דבר, האמת ההיסטורית גברה על משחקי האגו. בשנת 1948 התנצל מוזיאון הסמיתסוניאן בפני יורשיהם של האחים רייט והודה באופן רשמי שהם אלו שחנכו את עידן התעופה. מטוסם של האחים רייט הוא כיום אחד המוצגים החשובים והפופולאריים ביותר של הסמיתסוניאן.
רן לוי הוא סופר מדע ומגיש את 'עושים היסטוריה!', פודקאסט על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה, www.ranlevi.co.il