גן עדן של מטאל

הם דהרו כמו ארבעה סוסי פרא בעולם המטאל המתפתח של אמריקה בשנות השמונים: אנת'רקס, מגהדת', סלייר ומטאליקה, ארבע להקות הת'ראש מטאל שהובילו את המוזיקה הרועשת אל אוזני המתבגרים המורדים. הן הפכו למושא הערצתם של מיליונים, בארצות הברית ומחוצה לה, ופתחו בקריירות שהתנהלו כמו רכבות הרים משוגעות במשך 30 השנים הבאות.

רגע היסטורי: מטאליקה, מגהדת', אנת'רקס ורבע מ"סלייר" על במה אחת

ב-22 ביוני השנה, ארבע הלהקות, שהיו מנגנות במועדונים קטנטנים בחוף המערבי של ארצות הברית, נפגשו שוב באצטדיון שבסופיה, בולגריה, במסגרת פסטיבל "סוניספר". יחד, הן יצרו את אחד מאירועי המטאל הגדולים ביותר בכל הזמנים.

אירוע ה"ביג פור" (בעברית: ארבע הגדולות) הפך לפנטזיה הגדולה של כל מטאליסט שחי ונושם את המוזיקה הזאת. כחמישה חודשים לאחר אותו אירוע, מגיע כעת סוף סוף לידי המעריצים הדי.וי.די התיעודי, שכולל את ארבע ההופעות הענקיות בבולגריה וסרט דוקומנטרי קצר על המתרחש מאחורי הקלעים.

ארבע הלהקות ערכו את האירוע גם ברומניה, טורקיה ופולין. אבל זה היה היום בבולגריה, השמשי והגשום לסירוגין, שמגיע עכשיו למסך הטלוויזיה שלנו. באותו היום העבירה הטלוויזיה הבולגרית את האירוע כולו בשידור חי בטלוויזיה. שידור חי גם הועבר לבתי קולנוע ברחבי העולם, שם התקבצו שרופי מטאל למיניהם.

תמונה אחרונה למזכרת

אחת לאחר השנייה הן עלו לבמה המפלצתית: "אנת'רקס", "מגהדת'", "סלייר" ומי שנחשבה באירוע למארחת, הביג מאמא של המטאל, "מטאליקה". ההופעות כולן צולמו והוקלטו בצורה נפלאה. מתחת לשמיים הגדולים, שמחליפים צבעים בכל הופעה, ומול עשרות אלפי הבולגרים הצועקים, זה נראה מהבית כמו המקום הטוב, החם והבטוח ביותר שאוהד מטאל יכול להיות בו. גן עדן של מטאל. אמנם רק ארבע להקות, אבל הן חולקות ביניהן כל כך הרבה שירים, אירועים בלתי נשכחים ועוצמה אינסופית. כל אחת מהארבע ידעה שהיום הזה ייזכר ויתועד לנצח ועשתה הכל בכדי לעשות את ההופעה שלה טובה וגדולה מהחיים. אי אפשר לפספס את זה.

אבל בתוך גן העדן הזה, מסתבר, קיים גם גיהנום קטן מלא כאוס רגשי והתנגשויות אגו, שחברי הלהקות לא תמיד הצליחו לטשטש. בסרט הדוקומנטרי ניתן לחוש באווירה הטעונה בין כל הלהקות. 27 שנים אחרי שהתחילו באותה נקודת פתיחה, עכשיו הן כולן קטנטנות ליד "מטאליקה" ואי אפשר להסתיר את זה.

מטאליקה. איפה היא ואיפה הלהקות האחרות

בנוסף, המעריצים הופתעו לשמוע שדייב מאסטיין, מנהיג להקת "מגהדת'" בכלל ישתף פעולה עם "מטאליקה" באיזושהי צורה באירוע הגדול. מאסטיין נזרק מ"מטאליקה" בתחילת שנות השמונים, רגע לפני שהפכה ללהקת המטאל הגדולה בכל הזמנים. מאסטיין אמנם הצליח לעמוד על רגליו ולהקים את הלהקה הגדולה והמתחרה, "מגהדת'" ולמכור מיליוני אלבומים, אך מאז נראה שהמשיך לנטור כעס על חברי הלהקה וההזדמנות שנלקחה ממנו. באירוע האיחוד הזה נראה שהצליח, לפחות בינתיים, לשים את העבר מאחוריו ואף נראה על הבמה מחובק לרגע קט עם הטפילד. אולי היה זה רק בגלל שהמצלמות פעלו.

אם נראה שעל המשקעים הקטנים אפשר להתגבר בשביל המעריצים הגדולים שבחוץ, ההיפך הוא הנכון. רגע לפני סוף ההופעה של "מטאליקה" מתגלה חוסר החברות והפרגון במלואו. הטפילד הזמין לבמה את כל חברי הלהקות האחרות לבצע את "Am I Evil", שיר עתיק של להקת "דיימונד הד", שנחשב לאחד החידושים המוכרים ברפרטואר של "מטאליקה". אז "אנת'רקס" הצטרפו ואפילו מאסטיין ו"מגהדת'", אבל מ"סלייר" החליט להגיע רק המתופף דייב לומברדו, דמות קלילה בהרבה משלושת חבריו האחרים ללהקה.

מימין לשמאל: סקוט איאן (אנת'רקס), מאסטיין (מגהדת'), הטפילד (מטאליקה) ופרנק בלו (אנת'רקס)

לא ברור מה גרם לאחרים שלא לפקוד את הרגע החשוב. לומברדו אמר בראיון שהם לא בדיוק טיפוסים של ג'אם רב משתתפים, ובראיון אחר סיפרו חברי הלהקה כי הם היו עסוקים באותו הזמן בעריכת הוידאו מהופעתם בפסטיבל. אבל אף תירוץ לא ממש מחפה על המעשה המכוער הזה.

בסרט הדוקומנטרי מתעדים פגישה של הלהקה עם שני מעריצים. אחד מהם בוכה כשהוא פוגש בזמר טום ארייה. זה משיב לו בחיבוק וחיוך ואומר לו: "זה טוב. החיים הם טובים". השני חושף קעקוע ענק על גבו בדמותו של גיטריסט הלהקה המפחיד, קרי קינג. הגיטריסט מתלהב ודואג לצלם זאת בכמה וכמה מצלמות. אבל בסופו של דבר, מסתבר, הם שכחו כמה המעריצים היו שמחים לראות אותם שם על הבמה, יחד עם כולם.

ולמרות זאת, "סלייר" לא הצליחה לקלקל את האירוע. לא לקהל ולא ללהקות. הבחירה

 לערוך את הפסטיבל בבולגריה, טורקיה, רומניה ופולין, היתה מצוינת: להגיע למעריצים שלא תמיד זוכים לעושר מוזיקלי שכזה ולעשות איתם היסטוריה. בסוף הסרט פונה למצלמה גיטריסט "אנת'רקס" החביב, סקוט איאן. כולו רועד ונרגש, הוא מודה שאם ישאלו אותו מה היה הרגע הכי גדול בקריירה שלו, הוא יספר על הרגע שהתרחש כמה דקות קודם לכן, כשעלה לבמה וקרע אותה עם כל החבורה המשובחת. הקהל שנכח באותו יום באצטדיון ודאי גם לא ישכח את החוויה עד ימיו האחרונים. אנחנו, האחרים, נוכל להסתפק בדי.וי.די המפואר, להתרכז ממש חזק, ולדמיין שגם אנחנו שם.

• בואו לצעוק איתנו בעמוד הפייסבוק של זירת המטאל!