מקום תחת שמש אחרת

בספר זיכרונותיו המעניין של שר החוץ המצרי, מוחמד אבראהים כאמל, בחלק המתייחס למשא-ומתן הישראלי-מצרי בקמפ- דיוויד, הוא הזכיר שלא אחר מאשר אנואר סאדאת, נשיא מצרים דאז, הדביק את התואר הלא מחמיא - "גנבי הבקר" - למנחם בגין, נוכח הדרישות הישראליות המופרזות, מול כל "ויתור" ישראלי כביכול. סאדאת, שנולד ב"אל-צעיד", האזור הכפרי במצרים, הסביר שגנבי הבקר שם דרשו, ברוב חוצפתם, תמורה בעד החזרת עדרי הבקר שגנבו. הם התנהגו בבקר הגנוב, כאילו היה נחלת אבי אביהם.

היום, ממשיך דרכו של מנחם בגין, בנימין נתניהו, משכלל את השיטה. הוא לא רק רוצה תמורה בעד הבקר הגנוב, שאולי יחזיר ואולי לא - הוא רוצה, כבר, תמורה בעד הבטחה שלא ימשיך לגנוב, או בלשון דיפלומטית בעד הקפאת הגניבה. הדברים מעוררים רק גיחוך, כי אם בעד שלושה חודשי הקפאה תקבל ישראל הבטחה לשלוט על בקעת הירדן ל 10-20 שנה, ועוד 20 מטוסים חדשים שרק אלוהים יודע כמה אזרחים יקצרו, וכל זה לפני שמוחזר גרגיר אדמה אחד. אז מה יהיה המחיר כשתחזור ישראל לקווי 67? מה גם שיש בארסנל נתניהו ושות' עוד ועוד - גם הכרה בישראל כ"מדינה יהודית"; גם טרנספר האוכלוסhיה הערבית; ושהעולם יכשיר אין ספור חוקים גזעניים.

לא היה תהליך שלום בהיסטוריה, שהיה מלווה באווירה גזענית וקנאות לאומנית כמו שהדבר קורא עכשיו. במקום להכשיר את הלבבות לשלום ולשכנות טובה, השיח הציבורי היום מורעל בשנאת ערבים ובביטויים מועתקים ממשטרים איומים בהיסטוריה. זר שנקלע לכאן, ולנוכח מופעי האימים של ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי, יחשוב שהם מתכוננים למלחמה ולא לפיוס היסטורי.

נתניהו מתנהג כאחרון הספסרים בחיפושו אחר "מקום תחת השמש". בהתנהגותו הסחטנית והמתנשאת, הוא ממקם עצמו לצד קולוניאליסטים דגולים, שזמנם תם. בערבית אומרים "הוא עושה עלייה לרגל כשאנשים כבר בדרכם הביתה", כי עידן "האימפריות", מה לעשות, חלף מהעולם.

לא כמו המאה ה-19

נתניהו מאחר את הרכבת בלפחות 100 שנה. אם הוא היה ראש ממשלה בסוף המאה ה-19, אז אולי היה אפשר לכבוש עוד ועוד, ולשעבד עוד ועוד עמים - בלי כאב ראש של "הקפאות" ו"מפות דרכים" למיניהן. לא רק "בלי בצלם ובג"ץ", גם בלי החלטות או"ם ובלי מועצת זכויות האדם, בלי האג ובלי צווי המאסר בלונדון ובלי כל הגולדוסטונים למיניהם. העולם היה אחר, צבעוני יותר, נוח יותר ומבין יותר ללבם של הקולוניאליסטים.

היום אם רוצים לחפש "מקום תחת השמש", אז מה לעשות -  צריך ללכת לפי צו האופנה. קודם כל לא לגנוב בקר, ואם כבר - אז להחזיר מהר ולבקש יפה סליחה, ובהחלט לא להעלות דרישות. העולם של היום אינו סובל את השחצנות הזאת ואת הספסרות המחליאה הזאת - שלצערי כל מיני אנטישמים ניסו להדביקה ליהודים, למרות שצריך להדביקה רק לגזלנים צמאי ממון ושונאי בריות - שדווקא היהודים היו הקורבנות שלהם, דור אחרי דור.

"מקום תחת שמש" קולוניאליסטית מסורתית כבר אין. השמש הזאת כבר כבתה. אולי נתניהו לא מבחין בכך, אבל יום חדש כבר בא לעולם, שבו השמש אחרת - חמימה יותר, נעימה יותר, אנושית יותר, ומבטיחה עתיד לישראל השפויה ומחפשת שלום ושוויון. לישראל הזאת יש מקום תחת השמש.

המחיר "הנאה" שקיבל נתניהו, ומה שנקראת "ההצעה שאי אפשר לסרב לה", היא הצעה

 מגונה. היא טובה לישראל הביטחוניסטית, האלימה, שאינה רואה דברים אלא דרך קנה הרובה. היא לא תועיל לא רק לשלום, אלא גם לא תועיל לנזקקים בישראל, שחיים מתחת קו העוני, כי מטוס חדיש אינו תחליף לארוחה חמה למשפחה קשת יום.

מכר שלי זכה במכת מזל במכונית חדישה באחת ההגרלות. כשבאתי לברך אותו, הוא אמר לי במבוכה שמכר אותה, כי לא היה לו, אפילו, מאיפה לבטח אותה. מכונית אפשר להמיר בלחם, אבל מטוס חדיש, כידוע, אי אפשר להמיר במרק.

עודה בשאראת, סופר ומפרסם טור שבועי ב"אל-אתיחאד"- מזכ"ל חד"ש לשעבר