איך מדברים עם המתבגר על יחסי מין?

היא הסתגרה בשירותים, מתפללת שכשתצא מהם תהיה יותר רגועה ותחזור לחייה הקודמים. אחרי כמה נשימות חפוזות, היא הורידה את עטיפת הצלופן מהערכה וניסתה לקרוא את האותיות הקטנות שריצדו מול עיניה. כשלא הצליחה להתרכז בהוראות, בחנה את התרשימים והתמונות שהיו מצורפים. אח"כ התיישבה על האסלה ושטף דמעות פרץ מעיניה. היא חשבה לעצמה: "הכול בסדר. אני סתם לחוצה".

יותר מאוחר, כאשר צבע הסימון הראה שהיא לא בהיריון - הוקל לה. אך אבוי, כשיצאה בחיפזון מהשירותים, היא לא שמה לב לכך שאמה חזרה מהעבודה וכך "תפסה אותה על חם" עם הערכה.

נעלמו החסידות

לא פעם פונים אלי הורים ושואלים "איך מתמודדים עם נושא המין? האם אנחנו כהורים אמורים לשוחח עם הילדים / מתבגרים על הנושא בחופשיות? ואם כן, איך עושים זאת למרות המבוכה?

הוא מוסיף: "הילדים קולטים אמונות טפלות מסמרות שיער בנושאי מין ודרכים למניעת היריון. הורים שלא מצאו את האומץ או את הצורך לשוחח עם ילדיהם על מין, על הנאותיו וסכנותיו, מגלים, אם בכלל, בחשך עולמם, על בתם הקטנה, שהרה פתאום או על בנם המצטיין, שחטף מחלת מין".

מתי הם מתחילים?

שיחתי עם מירי ושי הציפה בי זיכרונות ילדוּת אישיים. נזכרתי ביום "ההוא" שבו פניתי לאמי בשאלה המפורסמת: "איך מגיעים ילדים לעולם?" אמי הסמיקה ופנתה לאבי בבקשה לערוך איתי את "השיחה". שום דבר לא הכין אותי להרצאה שקיבלתי באותו ערב מאבי. הוא לא חסך בפרטים ה"מביכים" ודאג להבהיר לי בסוף השיחה שאני צעירה מדי לקיים יחסי מין. ובכל אופן, אם יעלו אצלי עוד שאלות בנושא, הוא ישמח לענות עליהן. שנים לאחר מכן, כשכבר התנסיתי בזוגיות ואהבה, השלמתי את הידע הרחב שלי על הנושא מחברותי ואחיותיהן הבוגרות. ידע שלימים התגלה כמופרך ולא מהימן במיוחד.

• הגיל הממוצע להתנסות מינית ראשונה בישראל הוא 17.2.
• ל-13% מהנערות בגיל 13-15 הייתה כבר התנסות מינית ראשונה.
• הגילאים השכיחים להתנסות מינית ראשונה הם 16-18.
• הגיל הממוצע להתחלת שימוש באמצעי מניעה בקרב הנערות הוא 17.4 שנים.
  

גילה ברונר במאמרה "חינוך מיני: לא מה שחשבתם" (מכביתון 2006) טוענת שחינוך מיני על ידי ההורים הכרחי ביותר. לדבריה, "כדאי לספר לצעירים על יחסי מין שמתקיימים מתוך אהבה וכבוד, חיבה וחברות ולעודד אותם לחלוק רגשות וליצור קשרי חברות אמיתיים וכנים. בגיל צעיר מדי הם שומעים מונחים מיניים השייכים לעולם המבוגרים ואין הם מבינים את משמעותם".

גילה ברונר מוסיפה עוד: "נשאלתי על ידי ילדים בכיתה ו' 'מה זה ויברטור', 'מה זה אנאלי', 'באיזה גיל אני חייבת לקיים יחסי מין', 'האם אני חייב לעשות מין אוראלי'. חשוב להסביר לילדים נושאים הקשורים לגילם ולהרגיעם שאינם צריכים לקיים יחסי מין עד שיתבגרו. כסקסולוגית, המטפלת בבעיות מיניות של צעירים, אני יכולה לגלות לכם שרוב הצעירים אינם בשלים לקיום יחסי מין לפני גיל 20, אף שאין להם שום מגבלה פיזית לכך".

איך עושים את "השיחה"?

אין ספק שכשאנחנו ההורים עורכים עם ילדינו שיחות בנושא, אנחנו מתמודדים עם אתגר חינוכי מורכב ורגיש ביותר. לכן, למרות שהשיחות באות כמענה לצורך של המתבגרים והן שונות וייחודיות בהתאם למצבם של המתבגרים שאיתם אתם עורכים שיחות אלו, אחלוק איתכם כמה הערות / הארות שחשוב שיהיו חלק משיחות אלו:

• רצוי שהשיחה לא תבוא ממקום של ציוויים והטפות למתבגרים. רצוי גם שהשפה תהיה על דרך החיוב ולא על דרך השלילה. הפחדה חוזרת ונשנית על הסכנות שביחסי מין (כולל מחלות מין) לא רצויה. להיפך, חשוב להתייחס לצדדים החיוביים שביחסי אהבה ומיניות. שיחות עם "אפקטים" של הפחדה מצידכם, יוצרות אצל המתבגרים הסתגרות והימנעות משיתוף.
  

• השתמשו בדיאלוג המבוסס על שאלת שאלות (ולא הרצאה בנושא). הקשיבו היטב למסרים של ילדכם. על ידי כך, תבינו יותר טוב את הרגשות והעמדה שלהם כלפי הנושא. כך, בהתאם, תגיבו ממקום המכבד את רגשותיהם ותתנו מענה מקיף לנושאים שמדאיגים אותם.
  

• מתבגרים רבים שואלים על הגיל להתחלת קיום יחסי מין. זה יכול לנבוע מלחץ קבוצתי או מחשיפה למדיה ולתקשורת שרוויה במסרים בתחום. חשוב לי לחדד את המסר של גילה ברונר - יחסי מין צריכים לבוא ממקום של בשלות. לכן, כדאי להרגיע את ילדכם ולהסביר לו שאין צורך להיכנס ללחץ ולהקדים את המאוחר.
  

• שוחחו איתם גם על מין שלא בהסכמה. שאלו אותם האם הם שומרים על גופם. ובכל מקרה, הדגישו שהזכות שלהם על גופם היא בלעדית! דאגו לצייד אותם בכלים לאבחנה בין יחסי מין ואהבה שבהסכמה לבין יחסי מין שבאים תחת לחץ ופחד. הסבירו להם שיחסים שבאים מתוך כפייה וחוסר הסכמה, הם אונס.
  

• רצוי לשאול אותם על אופי הבילויים שלהם - לשאול ממקום של פתיחות ולא שיפוטיות. במידה והם משתפים אתכם על כך שהם כוללים בבילויים שתייה, דאגו לידע אותם ששתיית אלכוהול מורידה את כושר השיפוט שלהם בנושא המיני. במצבים אלו הסיכון לקיום יחסים שלא בהסכמה – גובר.
  

• שוחחו עם ילדיכם ברוגע ובפתיחות. אל תתקיפו אותם כשהדעות שלהם מנוגדות לשלכם. הביעו את דעתכם בכנות ושדרו להם אהבה ותמיכה. והחשוב ביותר - אל תשכחו ליידע אותם באפשרויות לאמצעי מניעה ובאחריות הכרוכה בכך.
  

ד"ר רותי בן-זאב , יועצת חינוכית, מרצה ומעבירה סדנאות, נשואה ואמא לשני ילדים, עוסקת בייעוץ והדרכת הורים ובעלת נסיון עשיר בתחום. לכל הכתבות בסדרה . כל השמות בכתבה בדויים.