קיבוצים על הירח - הגבול של בין אוטופיה לאנרכיה

מדוע הקיבוץ נכשל? שאלה טובה! קודם כל, קיבוצים אמידים מצליחים לשרוד. אבל באשר לכשלון של האחרים, יהיו שיאמרו שהמודל מצליח בחברה סוציליסטית, אך לא עומד בתחרות כשכל החברה קפיטליסטית ממש. אחרים יגידו שיש כאן מודל שפשוט "מנוגד לטבע האדם".

בפרקים הקודמים: 

• מזון בשפע לכולם, בלי סקס ומלחמות: אוטופיה?
• אוטופיה – מקום מושלם או קומוניזם שטני?
  

ומהו טבע האדם? גם זו שאלה קשה. הוגים ליברלים חושבים שהוא זאב בודד, מעין אטום בתוך מליארדי אטומים המרכיבים את החברה. הסוציליסטים והקומוניסטים רואים בו קודם כל יצור חברתי. אורסולה לה גווין, סופרת מדע הבדיוני אמריקנית, מניחה שהאדם יצור חברתי ומייצרת טקסט מרתק שבוחן שלטון-לא-שלטוני.

אנרכיה

כשאומרים אצלנו "אנרכיה" מתכוונים למשהו שלילי. בלגן. תוהו ובוהו. בית משוגעים. מה לא. אבל אנרכיה היא חלום עבור הרבה הוגים חברתיים. משטר ללא משטר. רק תחשבו על כל הפנטזיות שיש לנו לפעמים להיפטר מהמשטרה, רשות המסים ואחרים.

"ארכי" ביוונית עתיקה הוא כוח - שלטון וגם התחלה, ואנ - ארכיה פירושו בלי שליטה. ומשטר כזה יכול להיות גן עדן או גהינום עלי אדמות, וזה תלוי במה שאתה חושב על טבע האדם. הפילוסופים האנרכיסטים מאמינים שהאדם חברתי מיסודו, טוב לב מטבעו, ושמה שקלקל אותו והשחית את המידות שלו במהלך ההיסטוריה היו המשטרים השונים. במיוחד הדכאניים.

אחרים פסימיים יותר, בני האדם הם זאבים טורפים, ומה שצריך לעשות איתם הוא לשמור עליהם מעצמם, להעמיד עליהם שליט תקיף שיישב להם על הראש. כך לפחות חושב האנגלי תומס הובס.

המנושל - מדע בדיוני סוציולוגי מעולה

אורסולה לה גווין מייצרת טקסט מורכב. העלילה עצמה לא רלוונטית בטור הזה, למרות שהיא מרתקת. אנחנו ממליצים לקרוא. מה שמעניין אותנו כאן הוא הניגוד שהיא מציבה בין עולם עתידני קפיטליסטי שמתקיים בכוכב הלכת "יורס" לבין כוכב האנרכיסטים האידיאולוגיים "אנארס".

היות שיש כאן אוטופיה אנרכיסטית, ברור שהספר מעדיף את האנרכיסטים, אבל הוא לא עושה להם שום הנחה. בהחלט לא. הוא מציג כמעט את כל הקשיים ותופעות הלואי שיכולים להתקיים בחברה אנרכיסטית, ויחד עם זה מציג את השפע והיופי של העולם הקפיטליסטי. אמרנו, מה שיפה כאן היא המורכבות.

נתחיל. קבוצה של מתנגדי המשטר הקפיטליסטי בכוכב העשיר והיפייפה יורס עוזבת בכמה חלליות לירח, הוא הכוכב אנארס. הכוכב הזה דל, מכוער וקשה מאוד להתמודדות, אבל החלוצים מעדיפים את חיי הקושי על ירחו של יורס העשיר על פני חיים בכוכב שבו הפער הכלכלי בין עשירים לעניים בלתי נתפס.

הם מסרבים לקבל את העוני האדיר, את הבדלי המעמדות ואת התייצבות מוסדות השלטון לטובת העשירים תמיד. באנארס יש להם הזדמנות ליצר חברה אחרת - אוטופית. זו חברה שלא נשלטת על ידי אף שליט. היא מתנהלת על ידי אגודות מקצועיות רבות כאשר כל קבוצת אזרחים יכולה להקים כל אגודה שבה היא מעוניינת.

אין חוקים כתובים. אין איסורים. יש דעת קהל לוחצת ומשמעותית. היחיד גדל כשהוא מחונך לחיים חברתיים, לערכי התנדבות והוא מאוד רגיש ללחץ חברתי. אולי הכוח העיקרי שיש בידי המדינה ללא מדינה הזו היא דעת הקבוצה על היחיד. ה"מה יגידו" וה"האם ירצו אותי ולא ינדו אותי". מזכיר לכם ניסוי חברתי אחר? אכן!

בספר הבדיוני-חברתי הזה אנחנו רואים גם את התוצאות היפות והמרגשות של חיים כאלה וגם את הדברים הקשים. זה מה שנקראת אוטופיה מודרנית-בוגרת.

אוכלים ביחד, שוכבים ביחד ועובדים ביחד

בכל יישוב יש בתי מלאכה, בתי ספר, אוניברסיטאות. אנשים עובדים ומייצרים. כל אדם עובד במה שהוא רוצה. אין חלוקת עבודה קשיחה. יש ועדה נבחרת שחבריה ממונים לפי תור או לפי הגרלה או לפי בקשתם ואליהם המועמד מפנה את בקשת העבודה שלו.

אני ביולוג ימי ואני מבקש מהוועדה הצבה לעבודה כזאת. בתשובה מודיעים לי אם יש או אין מקום פנוי ואני יכול לבחור באופן חופשי אם ללכת או לא. אם רחוק לי מדי אוכל לקבל מקום אחר או להסתפק בתפקיד אחר. חקלאות היא עבודה קשה? גם חציבה? כאן אין תאילנדים. יש "שנות שרות" - הוועדה מפרסמת קריאה למתנדבים, והמתנדבים זורמים בתור ועובדים. כן, גם הפיזיקאים וגם הפקידים. ואיך זה?

אפשר להגיד שחינוך הוא הפתרון באוטופיה הזו. במקום שליט מצווה מופנם המסר, ומופנמת חובת ההתנדבות, החובה להיות יצרני ולממש את עצמך. ומי ששומר על הביצוע הוא היחיד עצמו, וכמו שאמרנו גם דעת הקהל.

ובאמת יש כאלה שלא עובדים בכלל. ולמרות זאת הם זכאים להכל. כן. אוכל חופשי, ובגדים וספרים, ומגורים, אבל הם לא מקבלים אהבה או חיבה ולכן הם נוטים לנדוד מקהילה לקהילה ולפעמים מאשפזים את עצמם בקהילה של לא משתלבים.

וכסף? כמובן שאין בו צורך.

מין חופשי

הנגר בנגריה מייצר שולחנות ואם אתה צריך שולחן אתה בא ולוקח. אין חנויות. אין פרסומות ואין מבצעים. אז יש רכוש פרטי? אם אתה רוצה לשמור את החפצים אצלך אז כן, אבל רוב האנשים פשוט לא רוצים. עניין של חינוך. יש מחסן בגדים וממנו לוקחים הכל, ויש מכבסה שלשם מחזירים. כשמישהו עובר דירה לקהילה אחרת, מישהו אחר מקבל את החדר שלו.

המין חופשי. גם ההומוסקסואלי. אין חיוב או איסור לחיים בזוג. מי שרוצה לחיות בזוג, חי בזוג. העקרון הוא - עשה מה שאתה רוצה באופן שיטפח את המיצוי העצמי שלך אבל בתוך אחריות קהילתית וחברתית. הילדים? אם תרצו תגדלו אצלכם, לא תרצו, תמסרו לבית הילדים. שם עובדים אנשים שאוהבים את העבודה שלהם והם יטפלו בהם ויגדלו אותם.

והניהול? אין ניהול! יש מעין ועדת ארגון פתוחה לכולם. מי שרוצה בא לראות ומשתתף בדיונים. מי שרוצה להיות חבר, יבקש הצבה וסביר שיקבל. מאבקי כוח? יש ויש! ויש גם אנשים שמנסים להשתלט והרבה פעמים מצליחים, ויש תסכול ושמרנות ורכילות. אמרנו: אוטופיה למתקדמים!

המחשב ינהל

אז מה יש לנו כאן? חברה צנועה מאוד, מעוטת משאבים ומסתפקת במועט. ממש כמו הקיבוץ הראשוני אצלנו. יש רכוש משותף, או יותר נכון, רכוש שלא שייך לאף אחד, רכוש שעומד לצורכי כולם. ויש חלוקת עבודה המבוססת על התנדבות, רצון חופשי ומעין ועדה מסדרת, ויש המון לחץ חברתי, ו"מה יגידו", ויש גם לא מעט אנשים שמצליחים בכל זאת לייצר לעצמם מעמד ועמדה בכירה, למרות שבאופן רשמי זה לא ככה.

ואיך מתבצע התכנון הכלכלי? על שאלת מיליארד הדולר החשובה הזאת אין כאן תשובה. איך מצליחה החברה הזאת לייצר מספיק משאבים כדי צורכה בלי בזבוז משאבים, בלי ייצור מלאכותי ובלי מחסורים כרוניים. על התכנון הדפוק של ברית המועצות קראנו כבר מספיק.

ובכן, בספר עושה את זה המחשב, וזה לא לגמרי מופרך. יש כמה חוקרים סוציאליסטים שמדברים כבר על מערכת מתמטית שתדמה באמצעות מחשב מצב של שוק חופשי, שתדמה כלכלת היצע וביקוש בנוית כסף, תדמה מערכת מחירים וכל זה כדי לאפשר כלכלה מנוהלת יעילה באופן מוחלט. נדבר על זה באחד הטורים הבאים.

ובכל זאת, בלי תשובה מוצלחת לשאלת הארגון של הייצור והצריכה - באמת קשה לדמיין חברת המונים אנרכית פועלת ומצליחה לשגשג.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com