פרשת שבוע כלכלית: רגולציה על המקצוע העתיק
החוזה שכרת יהודה לקבלת שירותי מין תמורת כסף, מעיד על כך שהזנות במקרא היתה תופעה מקובלת שלא נאסרה, למרות שהיחס אליה לא היה חיובי. כיצד משפיע הפיקוח על הענף, הקיים כיום במדינות מסוימות, על הנשים העוסקות במקצוע?
בפרשת השבוע "וישב" מסופר על יהודה שפונה אל אישה הנראית לו כזונה, וכורת עימה חוזה מיוחד. כפי שאסביר להלן מדובר בחוזה מורכב ובלתי-שגרתי לקבלת שירותי מין תמורת כסף. מסתבר כי בתקופת המקרא הביקוש לשירותי זנות היה נפוץ והמחיר, כמו תמיד, נקבע בהתאם להיצע והביקוש.
הסיפור על יהודה מבליט צד מסוים בסיפור הזה, לפיו "הזונה" של יהודה הייתה תמר כלתו (תמר הייתה נשואה לער, בנו הבכור של יהודה, ומאוחר יותר נישאה לאונן, בנו השני). מכך שהמקרא אינו נוקט בלשון ביקורתית על יהודה שהולך לזונות לקבל שירותי מין, ניתן להסיק כי התופעה הייתה מקובלת ואף לגיטימית. אכן, במקרא לא קיים איסור מפורש לרכוש שירותי מין בכסף או בשווה כסף.
חוזים לרכישת שירותי מין
בפרשה מסופר כי יהודה מוצא זונה בצד הדרך ומבקש לקבל שירותי מין. בתגובה, הזונה שואלת: "מה תתן לי כי תבוא אלי" (בראשית לח, טז). יהודה עונה לזונה כי היא תקבל בתמורה "גדי עזים מן הצאן" (בראשית לח, יז).
ליהודה לא הייתה אפשרות לשלם מיד במקום עבור שירותי המין, ותמר מבקשת לקבל ערבות לביצוע החוזה: "ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך" (בראשית לח, יז). יהודה מנסה לברר את היקף הערבות הנדרשת להבטחת קיום ההסכם, ותמר מבקשת לקבל: "חתמך ופתילך ומטך אשר בידך" (בראשית לח, יח). תמר מקבלת את הערבון מידי יהודה, וכך נסגרת העסקה המורכבת למתן שירותי מין בתשלום.
העסקה של יהודה עם תמר, אינה העסקה הראשונה במקרא לקבלת שירותי מין בתשלום. קדמה לה העסקה שבה לאה רכשה מרחל - מגע מיני עם יעקב, תמורת דודאים: "ותאמר רחל, לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך" (בראשית ל, טו).
זונות בתנ"ך
מסתבר כי בתקופת המקרא, תופעת הזנות הייתה מקובלת. "הזונה" ממלאת תפקיד חשוב גם בעלילות גילגמש, טקסט שנכתב לפני כ-4,000 שנה. חוזים למתן שירותי מין בתשלום נמצאו בתעודות אכדיות. כך התקבע הביטוי "המקצוע העתיק ביותר בעולם".
התנ"ך מלא בזונות. רחב הזונה עזרה לבני ישראל לכבוש את יריחו. יפתח הגלעדי, אחד השופטים של ממלכת ישראל, היה בן אישה זונה. הושע נצטווה לקחת לאישה - זונה. כמו במקרא כך גם במשפט האכדי, לא קיים איסור עקרוני לבקר אצל זונות.
למרות שאין איסור עקרוני לרכוש מין בכסף, המקרא מתייחס לזנות בשלילה. כך נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט). במקום אחר נקבע איסור להביא לבית המקדש "אתנן זונה" (דברים כג, יט). במשפט האכדי נקבע איסור להתחתן עם זונה.
ההתייחסות הראויה לתופעת הזנות
באחד מפסקי הדין בנושא שידול לזנות, קבע השופט קיטרוני כי המחוקק הישראלי לא אסר הזנות מתוך הבנה כי קיים ביקוש אדיר לשירותי זונות, תוך שהוא מסתמך, בין היתר, על התנ"ך לרבות מעשה יהודה ותמר.
בניגוד למקרא, כיום יש מדינות שקבעו איסור פלילי מוחלט של זנות, וכל מה שנלווה לכך. איסור כה גורף קיים במדינות כמו רוסיה. מדינות אחרות התירו את הזנות אך הגבילו אותה מתוך תפיסתה כרע הכרחי שרצוי לשלוט בו. אותן מדינות מנפיקות רשיונות עסק לבתי בושת, מפקחות על הזונות ואף גובות מיסים מהן.
לדעתי, הרגולציה של הזנות פסולה שכן היא פוגעת בזכויות החוקתיות של האישה. זכותה של האישה לעבוד בכל מקצוע שתבחר כולל "המקצוע העתיק ביותר".
ארגוני נשים נוטים להתייחס לזונות כאל "קורבנות", אך לעמדתי ההתייחסות הזאת פוגעת בזונות עצמן ובפרנסתן. זנות אינה נכפית על האישה, אשר עושה זאת מבחירה. ההפללה והרגולציה גורמים לזונות לרדת למחתרת ולפעול בתנאים מחפירים, היא מחזקת את דימויין השלילי העצמי, מקשה עליהן לעזוב את המקצוע הזה, וחושפת אותן לניצול רב.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com . יתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
