הבצורת תמיד היתה כאן: מאין היא הגיעה לעברית?
הציפייה לגשם אינה דבר חדש בארצנו: אלפי שנים מתמודדים תושביה עם שנים יבשות ונזקיהן הכלכליים. כדי להתחקות אחר שורשי הבצורת, נחזור לערבית, לארמית ואף לשמית הקדומה
סוף נובמבר ועדיין קיץ. ענף התיירות משגשג והגלידריות מלאות בלקוחות, ומנגד ענף החקלאות בצרות וגם מוכרי המטריות מאבדים כל תקווה לגשם. בעוד החזאים חוקרים מדוע נחתה עלינו הבצורת הזו, תוהים חוקרי השפה על מקורה של המילה: האם יש קשר בין בצורת למבצר, לבציר (ענבים) או לביטוי "נבצר ממני"?
- מתקרבים לאלוהים: תפילה לגשם בכדור פורח
- החזאי אורי בץ: "החורף היבש ביותר מאז 1860"
- מאות חקלאים נותקו מאספקת מים להשקיה
במקור היו שלושה שורשים שמיים שונים: הבצורת שלנו באה משורש שמשמעותו להפחית, או להשפיל. בתנ"ך מופיע הפועל לבצור רק פעם אחת במשמעות זו, בתהילים עו:יג: יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים; נוֹרָא לְמַלְכֵי-אָרֶץ. כלומר הקב"ה יפחית את גאוותם של החזקים, השולטים, העשירים - ויעשה אותם ענווים. גם בשפות שמיות אחרות מופיע הפועל במשמעויות של הפחתה.
החורף לא מגיע:
מי מרוויח, מי מפסיד
יהודית יהב
לא רק רשתות האופנה בצרות: תנורי חימום, סירופים נגד שיעול, שמיכות פוך ומאכלים חמים - המדפים מפוצצים במוצרי חורף והקונים לא באים. אבל יש גם מי שמרוויח מהתמשכות הקיץ: עלייה של 25% נרשמה החודש במכירת אופניים, בענף הגלידות חוגגים וברשתות השיווק רגועים: "אם לא מרק - יאכלו פסטה"
השורש ב.צ.ר השלישי מתייחס לחיזוק ולהפיכה לבלתי נגיש. מכאן באים הפעלים לבצר ולהתבצר, ומכאן גם באה המילה מִבְצָר - מקום מחוזק ובלתי נגיש. גם הפועל "נבצר ממני" נגזר מאותו שורש: המשימה אינה נגישה עבורי, איני יכול לגשת למשימה, או בקיצור - איני יכול. לרוב משתמשים בפועל בהווה או בעבר. צורת העתיד היא ייבצר (יִבָּצֵר), כמו ייזהר.
איך זה שיש שלושה פעלים שונים, עם משמעויות שונות לחלוטין, והם נראים בדיוק אותו דבר?
לתופעה זו יכולים להיות שני מקורות: אחד - שורש אחד שצורות שונות שלו עברו בידול משמעות, ובמקרה שלנו - שלושה שורשים שהיו שונים בשמית הקדומה, והתאחדו בעברית.
בשמית הקדומה היו שלושה עיצורים שונים, שהפכו בעברית ל-צ. בערבית אלה עדיין שלושה עיצורים שונים, ובארמית שניים מהם התאחדו עם עיצורים אחרים. כך למשל, המילה ארץ בארמית היא ארעא או ארקא: מכאן המילה הארקה, ובהגדה של פסח יש "ארעא דישראל" – ארץ ישראל וגם "כעפרא דארעא" – כעפר הארץ. בערבית ארץ היא ارض, מבוטא בערך "אַרְד". אותה צ קיימת גם בשורש ערבי שמשמעותו "להיות מועט", והוא קשור לבצורת.
לעומת זאת קיץ בארמית הוא קַיִט, ומכאן הקייטנה. ובערבית חום הקיץ הוא قیظ, מבוטא בערך "קַיז" או "קֵיז". אותה צ' קיימת בשורש ערבי שמציין דברים נסתרים או קשים להשגה, ומקביל לשורש של מבצר.
ה-צ השלישית היא צ גם בארמית, ובערבית נשמעת בערך כמו ס' בעברית. זוהי ה-צ בשמו של סדאם חוסיין, וזו הסיבה לכך שבמלחמת המפרץ הראשונה, אחד העיתונים הגדולים כתב סדאם והשני - צדאם. זוהי ה-צ בשורש של בציר, איסוף ענבים.
האם בעברית הקדומה היו שלושה עיצורים שנכתבו "צ" אבל בוטאו באופן שונה? לא ידוע. יש עיצורים אחרים, למשל ע ו-ח, שתרגומי מקרא ליוונית מעידים שהיו להם שתי הגיות שונות. במקרה של צ' אין הוכחה כזו, ולא ברור מתי התאחדו ההגיות.
מה שכן ידוע, הוא שאם תמשיך הבצורת כך, ייבצר מהבוצרים לבצור ענבים עסיסיים, ובצר לנו ניאלץ לייבא פירות או לוותר עליהם. גשם גשם בוא!
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות ואיראן הקדומה במסגרות שונות ומשמשת כמנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו.
לפנייה לכתב/ת 
הכנרת מתייבשת
צילום: אביהו שפירא
ימי בצורת
צילום: Index open
ד"ר תמר עילם גינדין
צילום: דני שביט - Total Vision
מומלצים
